משנה כלים כט א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כט · משנה א | >>
נומי הסדין והסודרין והטרטין והפליון של ראש, שש אצבעות.
של אפקרסין, עשר.
נימי סגוס והרדיד והחלוק והטלית, שלש אצבעות.
נימי כיפה של זקנהג, והגומדין של ערביין, והקולקין, והפונדא, והמעפורת, והפרגוד, נימיהן כל שהן.
נוּמֵי הַסָּדִין,
- וְהַסּוּדָרִין,
- וְהַטְּרָטִין,
- וְהַפִּלְיוֹן שֶׁל רֹאשׁ,
- שֵׁשׁ אֶצְבָּעוֹת.
- שֶׁל אַפְקַרְסִין,
- עָשֶׂר.
- נִימֵי סָגוֹס וְהָרְדִיד וְהֶחָלוּק וְהַטַּלִּית,
- שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת.
- נִימֵי כִּפָּה שֶׁל זְקֵנָה,
- וְהַגּוֹמָדִין שֶׁל עַרְבִיִּין,
- וְהַקֻּלְקִין, וְהַפֻּנְדָּא,
- וְהַמַּעֲפֹרֶת, וְהַפַּרְגּוֹד,
- נִימֵיהֶן כָּל שֶׁהֵן:
נומי הסדין, והסודרין,
- והטרטין, והפליון של ראש - שש אצבעות.
- של פרקסין - עשר.
- נומי הסגוס, והרדיד,
- והחלוק, והטלית - שלש אצבעות.
- נומי הכפח של זקנה,
- והגומדין של ערביים,
- והקולקין, והפונדה, והמעפורת, והפרגוד,
- נומיהן - כל שהן.
נומי - יקרא החוט, והקבוץ "נימין", וזהו שם משותף לפי שהן יקראו השער האחד "נימא", ויקראו הרבות "נימי".
ומדרך האריג שישאר בקצות הבגד חוטים יוצאין, והוא השפה אשר תקרא "מלל" כמו שקדם, וכבר ישארו גם כן חוטים יוצאים מצדדי האריג זולת המלל, וחוטים יוצאין על שטח האריג. ומלת אמרו בכאן "נימין" נופל על אלו החוטים כולן אשר יצאו מן הצדדים, ואשר יוצאין על השטח, ואשר ישארו בקצוות. הנה הוא ירצה בו שיעור בכל מין מן מיני הבגד. והכוונה בזה שהבגד כאשר נטמא יטמאו אלו החוטים היוצאין ממנו אשר שיעורו זה אשר השיעור אשר זכר, שהוא יותר על שיעור זה הנה לא יטמא בהטמאות הבגד. וכן גם כן כאשר נטמאו אלו החוטים היוצאין בשיעורים הנזכרים הנה הבגד יטמא. הנה כלל שהשיעורין אשר זכר הן חיבור לזה הארוג לטמא בטומאתו, ומה שיוסיף על זה אינו חיבור.
הנה כבר נתבאר עניין זאת ההלכה, ולא נשאר לבאר זולת השמות וזה ביאורן:
סדין - ידוע.
וסודר - הוא הצעיף.
וטרטין - היא פליון של ראש, הוא המטפחת אשר ישימו הנשים על ראשן.
אפקרסין - חלוק, צר מקום הראש ממנו והכתפים פתוחות, ואחר לבישתו יתחברו הכתפים בלולאות ויתחבר עם טבעת, כמו זה אשר ילבשו במצרים.
וסגוס, והרדיד, וחלוק, וטלית, וכיפה - ידועים. וכיפה שמו בשם כיפה של זקנה, ושל ילדות אין בו שם.
וגומדין - הוא מסווה שמשימים על הפנים, ונקרא בזה השם להיותו ארוך אמה על הרוב, מלשון "גומד ארכה"(שופטים ג, כו) ותרגומו "גרמידא אורכיה", והוא שם האמה בלשון התלמוד.
וקולקין - ארוג משער, והיא החגורה יחזקו בו הבגדים.
ופונדא - הוא לבוש דק בגוף, למנוע הבגדים שלא יפסדו בזיעה.
המעפורת - תרגום "ויתחפש באפר"(מלכים א כ, לח) "ואשתני במעפרא".
פרגוד - הוא מסך יתלה על שערי הבתים, ולו שני כנפיים והן נחלקים באמצע, יגביה הקצה האחד על זה השער והקצה השני על השער השני, וכאשר ירצו להסך על הבית יטו אותן ויתחברו שני כנפיים לאחד ויהיה מסך אחד לכלל הבית, ועל צד המשל אמרו "אין הפרגוד ננעל בפניהם":
גומי. כמו נימי הן נימין היוצאין מן הסדין ואם נגע שרץ בנימין כאילו נגע בסדין עצמו וכן כולם כל אחד כשיעור. המפורש בו חשוב יד טפי לא:
טרטין. פי' גאון וכן ערוך כמין כובעים:
פיליון. כמו אפיליון בפ' כל כתבי (דף קכ.) מני ליה גבי י"ח כלים:
פיקרסין. כמו אפיקריסתו דפ' מי שמתו (דף כג:) (גם בערוך ערך אפיקרסין איתא כך אולם בחבורי הפלאה שבערכין כתבתי דצ"ל בפרק חומר בקודש בתגיגה דף כו ע"א כי התם בחגיגה איתא כאשר העתיק הערוך ר' יוחנן אמר אפילו מלאין ואפילו אפיקרסותו לחוכו) ובפ' אלו מגלחין (דף כב.) ופי' גאון וכן ערוך לבוש תחתון והוא פתוח בכתיפיו וכשלובשו קושרו כדתנן בסוף מקואות הקשר של אפקרסותו ושבכתף:
סגוס. פירש בערוך בגד של צמר וכולה ציציות:
רדיד. כדכתיב (שה"ש ה) נשאו את רדידי פי' בערוך צעיף דק המכסה האשה על ראשה ותכס בצעיף תרגום ירושלמי רדידא (בראשית לח):
גומדין. פירש בערוך בגד שהיא אמה על אמה ומתרגם רב יוסף גרמידא:
קולקין. פי' בערוך חלוק של צמר ויש לו נימין:
פונדא. כמו אפונדתו דפ' המצניע (צב.):
מעפורת. פירשתי למעלה פ' כ"ח אמתני' דבגדי עניים:
פרגוד. פי' בערוך בב"ר כתונת הפסים (בראשית לז) זה פרגוד תרגום של ירושלמי פרגוד מצוייר:
כל שהן. בין רב בין מעט חיבור וכולהו אחריני ששיעורן מפורש כשיעור הזה הוו חיבור מה שיתר מכדי מדתן אינו חיבור לא לטומאה ולא להזאה:
תניא בתוספ' [שם רפ"ז] נימי פסיקיא ומקטורין כל שהן נימי של אפיקרסין עשר ואם יש בהן סכך כל שהן רשב"ג אומר סכך עולה למדת שלשה ואינו עולה למדת שלש על שלש היה רחב ונתנו על הכסא ובשרו נוגע בכסא טהור ואם לאו טמא נימי הברסין והברתסין והפימלאות והחמילות והלבדין והסגוסין והכרים והכסתות ג' אצבעות. פסיקיא אזור רחב וחוטין תלוין לפיה. סכך כמו ארוג:
נומי הסדין - נימין היוצאים מן הסדין, והן חוטים שרגילים לצאת מן האריג בין מן הצדדים בין מלמעלה בין מלמטה. אם נגע שרץ א בנימין, נטמא הסדין. והוא שיגע בתוך השיעור המפורש במתניתין. וכן אם נגע שרץ בסדין, נטמאו הנימין עד מקום השיעור המפורש. ומשם ולחוץ טהורים, שאין הנימין חיבור לכל בגד אלא עד מקום השיעור המפורש בהן:
טרטין - כמין כובעים:
פליון - סדין שמתעטף בו כולו ב:
אפקרסין - כמו אפקרסותו אינה מעכבת דפרק ואלו מגלחים [מועד קטן כ"ב:] והוא לבוש התחתון ופתוח מכתפיו וכשלובשו קושרו:
סגוס - בגד של צמר עב וכולו ציציות, וקורים לו בערבי אלבורנו"ס:
רדיד - צעיף דק שהאשה מכסה בו ראשה. ותכס בצעיף, תרגום ירושלמי רדידא:
גומדין - בגד שהוא אמה על אמה, ומכסין הערבים חוטמן ופיהם בזמן הקור. ופירוש גומד אמה, כדכתיב (שופטים ג טז) ולה שתי פיות גומד ארכה:
קלקין - אריג של שער ויש לו נימין:
פונדא - יש מפרשים אזור חלול ורחב. ויש מפרשים הבגד התחתון שנותנים על הבשר לשמור שאר הבגדים שלא יטנפו בזיעה:
מעפורת - תרגום ויתחפש באפר (מלכים א כד) ואשתני במעפרא. סודר שמעטפים בו הראש:
פרגוד - מסך שתולין על פתחי המלכים:
כל שהן - בין רב בין מעט הוי חיבור. וכולהו אחריני ששיעורן מפורש, כשיעור הוי חיבור מה שיתר מכשיעור לא הוי חיבור לא לטומאה ולא להזאה:
נומי הסדין. פירש הר"ב נימין היוצאים מן הסדין כו' אם נגע שרץ בנימין וכו'. וכ"כ הר"ש. ולפי דטומאת שרץ אף בשלש על שלש. להכי נקטו. וה"ה למדרס אם הוא שלשה על שלשה והרמב"ם סתם ופירש שהבגד כאשר נטמא וכו'. ובחבורו פכ"א מה"כ ביאר וכתב טמא במדרס. או בשאר טומאות. וגם הר"ב עצמו במשנה דלקמן סתם וכתב ואם נגעה טומאה כו':
והפליון. לשון הר"ב סדין שמתעטף בו כולו. ותמיהני דהא הפליון שלראש תנן. וראיתי להר"ש פליון כמו אפליון. בפרק כל כתבי מני ליה גבי י"ח כלים. ע"כ. ומזה הוא שיצא לו להר"ב לפי שמצא שם דף ק"ך שפירש"י פליון סדין להתעטף בו כולו. אך בכאן א"א לפרש כן. ועוד דהתם במשנה ד מנה הר"ב י"ח כלים. וכשתדקדק בדבריו תמצא שבמקום פליון ומעפורת שבגמ'. כ' מצנפת. וטלית קטן שמכסין בו ראשו. ובמשנה ב פ"ק דשבת כתב הר"ב מעפורת של ספרים סודר שנותן המתגלח על ברכיו כו'. ונשאר א"כ מצנפת במקום פליון. וכיוצא בזה פירש הרמב"ם בכאן שכתב פיליון של ראש [הוא] המטפחת אשר ישימו הנשים על ראשן. ע"כ. ובאותן י"ח כלים קחשיב מצנפת ועיין מ"ש עוד בריש פ"ח דנדה:
פקרסין. כתב הר"ב כמו אפקרסותו כו' דפרק ואלו מגלחין. בגמ' דף כב. והר"ש הביא מן המשנה הקשר שבפרקסים שבכתף במ"ד פרק בתרא דמקואות:
כפה של זקנה. לשון הרמב"ם. כך שמו כיפה של זקנה לא שיש אחר של ילדה כמו שיש עשב שנקרא בערבי שיב אל עגו"ס. ע"כ בנא"י. ומשום כך בחבורו פכ"ה כתב כפה של ראש:
[*והגומדין. פי' הר"ב כדכתיב ולה שני וגו' (שופטים ג)]:
פונרא. פי' הר"ב שני פירושים ועיין בלשונו ספ"ג דסנהדרין. וסוף ברכות:
(א) (על הברטנורא) וכן הוא בר"ש. ולפי דטומאת שרץ אף בשלש על שלש להכי נקטו. וה"ה למדרס בשלשה על שלשה. והר"מ סתם ופירש שהבגד כאשר נטמא. וגם הר"ב במשנה דלקמן סתם וכתב ואם נגעה טומאה כו':
(ב) (על הברטנורא) וקשה, הא פליון של ראש תנן. והר"ש כתב, פליון כמו אפליון בפרק כל כתבי תני ליה גבי י"ח כלים ע"כ. ומזה יצא לו להר"ב לפי שמצא שם שפירש"י בדף ק"כ פליון סדין להתעטף בו כולו. אך בכאן א"א לפרש כן. ועוד דהתם במשנה ד' מנה הר"ב י"ח כלים, ותמצא שם שבמקום פליון ומעפורת שבגמרא, כתב מצנפת וטלית קטן שמכסין בו ראשו. ובמשנה ב' פרק קמא דשבת כתב הר"ב, מעפורת של ספרים סודר שנותן המתגלח על ברכיו כו', ונשאר א"כ מצנפת במקום פליון. וכיוצא בזה פירש הר"מ כאן, שכתב פליון של ראש הוא המטפחת שישימו הנשים על ראשן. ע"כ. ובאותן י"ח כלים חשיב מצנפת:
(ג) (על המשנה) כפה כו'. לשון הר"מ, כך שמו כיפה של זקנה. ולא שיש אחר של ילדה. ומש"ה כתב בחיבורו כפה של ראש:
והטרטין: פי' בערוך בלשון שני הוא הבגד שמשליכות על ראשיהן בעת יציאתם לחוץ:
והפליון: בערוך נראה דגריס פליוס בסמ"ך:
בפי' ר"ע ז"ל צ"ל פקרסין כמו אפקרסותו אינה מעכבת דבפ' מי שמתו ובפ' ואלו מגלחין והוא לבוש התחתון ופתוח בכתיפיו כשלובשו קושרו כההיא דתנן בפ' בתרא דמסכת מקואות הקשר שבפקרסין שבכתף וכו'. וז"ל הרמב"ם ז"ל שם רפכ"א ושל חלוק שהוא קרוע מתחלתו ועד סופו ואחר שלובשין אותו מקבצים אותו בלולאות שיעור חוטיו עשרה אצבעות ע"כ:
סגוס: שם ברמב"ם כתוב בכל הדפוסין סגיס ביו"ד:
והקולקין: פי' בערוך חלוק של צמר ויש לו נימין והוא שק שלובשין אותו מבית מי שמצער עצמו בלע"ז צליצו ע"כ. ושם ברמב"ם כתוב והקלקלין בשני למדי"ן וז"ל והקלקלין השזורין מן השער ע"כ:
והפונדא: כתב הרב בצלאל אשכנזי ז"ל נ"א והפיודא:
והמעפורת: ושם ברמב"ם כתוב והשמלה והוא פי' למעפורת. ובהשגות והשמלה שנותן על ברכיו בשעה שמגלח זו מעפורת שבמשנה ע"כ:
והפרגוד: כצ"ל:
יכין
נומי הסדין: סדין הוא מצע מבגד פשתן שעשוי לשכוב עליו. ונומי הן חוטי השתי בלי ערב שמשייר האורג בשפת הסדין כעין פראניען בל"א לנוי. ומלת נומי אכולהו דתני בתר הכי בהבבא קאי:
והסודרין: הוא מטפחת. והוא גדול ממעפורת לקמן שבמטפחת מכסה בו כובע שבראשו ושפתות המטפחת מדולדלין ותלויין עד ממעל לכתפו:
והטרטין: הוא כובע שיש לו ב' כנפים מזה ומזה לכסות בהן האזנים כעין קלאפף מיטץ שלנו:
[וכן מצינו [בנדה דף יד ע"א] דקאמר הא דמטרטין. ופירש"י שיש להכובע ההוא ירך מכאן ומכאן כעין מאזנים. דטרטון היינו מאזנים [כרשב"ם ב"ב דפט"א]:
והפליון של ראש: בלשון יון נקרא כל כובע שמחודדת בראשה בשם פליון. ויש בה ג"כ כנפים מזה ומזה להדקה תחת הגרון. ומדיש פליון אחר שהוא לבוש להגוף [כנדה פ"ח מ"א] להכא קאמר הכא פליון של ראש. ובכל הנך שנזכרו במשנתינו יש בהן בשפתותיהן חוטין מדולדלין. כעין טראדעל בראשן או כעין פראניען בשפתותיהן סביב:
שש אצבעות: ר"ל רק ו' אצבעות הוה חיבור שיטמא א' כשיטמא חבירו. ולא יותר:
של אפקרסין: הוא לבוש תחתון. שקצר הרבה מגובה האדם. והוא עשוי כעין וועסט שלנו. או כעין יאקקע שלובשין אותו תחת הראקק:
עשר: דמדקצר הרבה מגובה אדם. יכולין להיות נימיו ארוכין ביותר:
נימי סגוס: כך נקרא בלשון יון רעגען מאנטעל שמתכסין אותו בדרך בזמן גשמים. והוא עשוי משער או מצמר [כרש"י נדרים נ"ב ב']:
והרדיד: הוא צעיף של נשים:
והחלוק: חלוק יש לו בתי ידים ארמעל בל"א והוא בגד התחתון. אבל טלית הוא רק חתיכת בגד גדול והוא מרובע שמתעטף בו ממעל לבגדו כעין טליתות של מצוה שלנו:
ג' אצבעות: דמדכולן הן כגובה אדם להכי נומיהון רק ג' אצבעות שלא יתגוררו על הקרקע. כשילבש הבגד שהן בו:
נימי כפה של זקנה: הוייבע שיש בשפתותיה נימין ארוכין. ונקראת כך בשמה כיפה של זקינה ולא שלילדה יש מין כפה אחרת. [הרמב"ם. ונ"ל דכוונתו דמדלא הודיענו תנא כמה שיעור נומי ילדה. ש"מ דשל ילדה אין לה נימין כלל. וא"כ למאי נפ"מ הזכיר תנא מלת של זקינה ולא הול"ל אלא נימי כפה סתם. דהיינו כל שיש לה נימין שעורן כמו שהן. להכי קאמר הרמב"ם דמלת של זקינה לאו לדיוקא נסבה תנא. אלא דכך שמה כשיש לה נימין נקראת כפה של זקינה. וגם ילדה לובשתו לפעמים]:
והגומדין של ערביין: הוא מטפחת שגדלו אמה על אמה שמשימין הערביים על פיהן בקור:
והקולקין: הוא ג"כ מין מטפחת קטן ועב עשוי משער. וכך שמו בלשון יון לכל שער מסובך ועב וכך נקרא ג"כ שער מסובך שעל חזה בני אדם לפעמים קלקי הלב [כמקואות פ"ט מ"א]:
והפונדא: געלד קאטצע בל"א. והוא אזור חלול שמשימין לתוכו מעות [כרש"י שבת קי"ג א' ושם ק"כ ע"א]:
והמעפורת: מטפחת קטן פשוט שעוטפין בו רק הראש:
והפרגוד: מסך יקר שתילין על פתח מלכים. וי"א כתונת פסים:
נימיהן כל שהן: דאפי' הנימין שבהן ארוכים הרבה הו"ל חיבור:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת