משנה כלים כז יא
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כז · משנה יא | >>
שלשה על שלשה, באשפות, בריא וצורר מלחטו.
בבית, או בריא, או צורר מלחטז.
כמה מלח יהא צורר, רובע.
רבי יהודה אומר, בדקה.
וחכמים אומרים, בגסה.
אלו ואלו מתכוונים להקל.
רבי שמעון אומר, שוים שלשה על שלשה באשפות לשלש על שלש בבית.
שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה,
- בָּאַשְׁפוֹת,
- בָּרִיא וְצוֹרֵר מֶלַח;
- בַּבַּיִת,
- אוֹ בָּרִיא,
- אוֹ צוֹרֵר מֶלַח.
- בָּאַשְׁפוֹת,
- כַּמָּה מֶלַח יְהֵא צוֹרֵר?
- רֹבַע.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בַּדַּקָּה;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בַּגַּסָּה.
- אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְכַּוְּנִים לְהָקֵל.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- שָׁוִים שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה בָּאַשְׁפּוֹת
- לְשָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ בַּבַּיִת:
- שָׁוִים שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה בָּאַשְׁפּוֹת
שלשה על שלשה -
- באשפות - בריא, וצורר מלח.
- בבית - או בריא, או צורר מלח.
- כמה מלח יהא צורר? - רובע.
- רבי יהודה אומר: דקה.
- וחכמים אומרין: גסה.
- אלו ואלו - מתכוונין להקל.
- רבי שמעון אומר:
- שווין שלשה על שלשה באשפות - לשלש על שלש בבית.
אמר כי כאשר נמצאת חתיכה מבגד באשפה יהיה בה שלשה על שלשה, אם היתה שלימה והיה בה מן הכוח מה שאפשר לצרור בה מלח, ולא תקרע בעת שיצורו בה המלח ויהדקו אותו כמו שיעשו בבגד השלם, הנה היא תטמא במדרס לפי שהיא חשובה.
אולם אם היתה בבית, הנה לא יצטרך בה אלא אחד משני הדברים, אם שתהיה בריאה אף על פי שאינה חזקה, או ראויה לצור בה אף על פי שאינה בריאה, וזהו עניין אמרו בבית או בריא או צורר מלח, לפי שאחר שלא השליכה באשפה הנה היא חשובה אצלו.
עוד חזר לבאר שיעור מה שאפשר לצור בה מן המלח אם היתה באשפה ואז תטמא, ואמרו שזהו רובע קב.
עוד חזר לבאר תואר המלח אשר אפשר לקשור בו. ואמר רבי יהודה שהיא מלח דקה, וחכמים אומרים גסה.
ושניהן מתכוונים להקל, רוצה לומר שהם מקילים על זאת החתיכה שלא תטמא. שרבי יהודה אומר, שהמלח הדקה לא יחזיקה כי אם בגד חזק לכבדותה, ואמר שאחר שאינה חזקה לדקה אף על פי שהיא חזקה לגסה הנה היא טהורה. וחכמים אומרים, שהגסה יחתוך הבגד יותר מהדקה לרוב חידודה וקרניה, ואמרו שאם אינה ראויה לצור בזאת החתיכה המלח הגסה אף על פי שהיא ראויה לדקה הנה היא טהורה.
ורבי שמעון אומר, ששלשה על שלשה באשפה, ואפילו היא בתכלית הכוח והבריאות, הנה דינה כדין שלש על שלש בבית אשר יטמא במת ולא יטמא במדרס, שאחר שהושלכה באשפה ירדה ממדרגתה.
והלכה כחכמים לבד:
בריא. כמו בריא וחזק דאם נמצא באשפה בטל ליה מתורת בגד אלא אם כן אית ביה תרתי בריא וראוי לצרור בו מלח רובע הקב לר' יהודה במלח דקה ולרבנן במלח גסה אבל נמצא בבית לא בעי אלא בריא או ראוי לצרור:
מתכוונים להקל. דרבי יהודה סבר גסה אפילו בחלש ראוי לצרור יותר מבדקה ורבנן איפכא:
לשלש על שלש שבבית. בתוספתא מפורש דין שלש על שלש שמצאו בבית:
תניא בתוספתא [ב"ב פ"ו]. שלש על שלש שמצאה בתוך הבית הרי זו טמאה שכל הבית מן המוצנע מצאה אחר הדלת או כסוחה או פונדיון צרור בה או מחט תחוב בה או שהיתה פקוקה בסל ובקופה טהורה ולעולם אינה טמאה עד שיצניענה לבגד ר' שמעון אומר לדבר שהוא מקבל טומאה טמאה ולדבר שאינה מקבל טומאה טהורה. פי' כסוחה מטונפת: פונדיון צרור בה. קשור: לדבר שהוא מקבל טומאה. שיצניענה לצורך דבר המקבל טומאה:
בריא וצורר מלח - גרסינן. בגד המוטל באשפות בטל ליה מתורת בגד, אלא אם כן אית ביה תרתי, שיהא בריא וחזק. וראוי לצרור בו רובע קב מלח. אבל הנמצא בבית, הואיל ואינה מושלכת באשפה עדיין חשוב הוא ובחד גרידא סגי, או בריא אע"פ שאינו צורר מלח, או צורר מלח אע"פ שאינו בריא:
ר' יהודה אומר בדקה - לעולם אינו מיטמא עד שיהא צורר רובע מלח דקה:
וחכמים אומרים - אינו מיטמא עד שיהא צורר בגסה:
אלו ואלו מתכוונים להקל - ר' יהודה סבר דקה צריכה לצרור בבגד בריא וחזק טפי, מפני כבדה, שהיא כבדה יותר מן הגסה, הלכך משער עד שתהא מחזקת בדקה, להקל עליה שלא תטמא. ורבנן סברי גסה צריכה בגד יותר בריא, מפני חידודה וקרנותיה בולטים, הלכך משערים בגסה ליטמא, כדי להקל על הבגד המחזיק מלח דקה שלא יטמא:
שוין שלשה על שלשה באשפה לשלש על שלש בבית - כשם ששלש על שלש בבית מטמאות טמא מת ואין מטמאות מדרס, כך שלשה על שלשה באשפה מטמאות טמא מת ואין מטמאות מדרס, דבטלה חשיבותן מאחר שהשליכה לאשפה. והלכה כחכמים בלבד:
וצורר מלח. ולא תקרע בעת שיצורו בו המלח ויהדקו אותו כמו [שיקרה] בבגד [הבלוי]. הרמב"ם [*ומ"ש הר"ב בריא וחזק וראוי כו'. אפרש לקמן בס"ד]:
[*או בריא או צורר מלח. ולכאורה יקשה אם אינו בריא היאך יצרור מלח. ולשון הרמב"ם בפירושו כפי נא"י אם שתהיה בריאה. אע"פ שאינה חזקה באופן שתהיה ראויה לצור בה. או שתהיה חזקה אע"פ שתהיה קרועה. ע"כ. והשתא ז"ש הר"ב ברישא וחזק לא אדלעיל לפרש ובריא קאי. אלא אשלפניו וראוי לצרור בו קאי]:
(טו) (על המשנה) וצורר כו'. ולא תקרע בעת שיצורו בו המלח ויהדקו אותו כמו שיקרה בבגד הבלוי. הר"מ:
(טז) (על המשנה) או כו'. וקשה, אם אינו בריא היאך יצרור מלח. ולשון הר"מ, אם שתהיה בריאה אע"פ שאינה חזקה באופן שתהא ראויה לצור בה, או שתהא חזקה אע"פ שתהיה קרועה. ע"כ. והשתא מה שכתב הר"ב ברישא וחזק, לא אדלעיל קאי לפרש ובריא, אלא אשלפניו וראוי לצרור בו קאי:
כמה מלח וכו' ר' יהודה אומר דקה וחכמים אומרים גסה: כך מצאתי מוגה על ידי הרב בצלאל אשכנזי ז"ל וה"ר יהוסף ז"ל:
בפי' ר"ע ז"ל בריא וצורר מלח גרסי' איני יודע מה גירסא אחרת הוה גרסי' ולא מהיכן העתיק רעז"ל מלת גרסי' דבפי' ר"ש ז"ל אין שם רק בריא כמו בריא וחזק:
אלו ואלו מתכוונין להקל: עי' במ"ש בפ"ח דעירובין סי' ב':
יכין
בריא וצורר מלח: דמדמוטל באשפה אינו חשוב לק"ט כלל עד שיהיה בו תרתי. שכל חוטי הבגד יהיה בריאים וחזקים וגם המטלית בעצמו עב וחזק כדי לצרור בו מלח. ולא שיהיה כעין פלאהר של צעיף. שאע"ג שחוטיו בריאים. אפ"ה חוטיו מתעכלין מהר כשיצרור בו מלח. הא בריא לבד לא מהני. מדמוטל באשפה. וכגע"ג אצבעות בריאים שמוטלים באשפה שאמק"ט כלל [וכמי"ב] כך נ"ל. אולם הרמב"ם פי' מלת בריא ר"ל שלימה שלא ניקב:
רובע: רובע הקב והוא שיעור ו' ביצים:
רבי יהודה אומר בדקה: ר' יהודה מיקל. וס"ל שאמק"ט עד שיהא הבגד חזק כל כך כדי לצרור בו רובע הקב מלח דק. שמעכל מהר החוטים וגם רובע קב ממלח דק כבד יותר מהגס. מדאין אויר רב בין גרגרי המלח:
וחכמים אומרים בגסה: דס"ל דבמלח גס אדם מקפיד טפי שיהי' הבגד שצורר בו עב וחזק. מפני עוקצין שבו שקורעין הבגד:
אלו ואלו: נ"ל דהא דקאמר אלו ואלו והרי ר' יהודה רק יחיד הוא. אלא ש"מ דגם את"ק קאי. דמדקאמר סתמא ש"מ דמשערי' בכל מקום לפי מה שהוא דאם מצוי שם רק מלח דק ישערו בדק ואם גס ישערו בגס. ולהכי מסיים שפיר אלו ואלו. דהיינו ת"ק ור"י לשיטתייהו. וחכמים לאידך גיסא. אמנם מצינו הך לישנא גם כשיחיד חולק עם יחיד [כעירובין פ"ח מ"ב] וע"כ צ"ל אלו דס"ל כהך מ"ד ואלו דס"ל כאידך [ועמ"ש שם בס"ד]:
לשלש על שלש בבית: דס"ל דגעג"ט שמוטל באשפה אזיל חשיבית אבל נחית רק חד דרגא. ונידון כגע"ג אצבעות שבבית ולפיכך בין שהן בריאים וצוררים מלח או לא. אמק"ט מדרס. אבל מק"ט משאר טומאות:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת