משנה כלים כז ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כז · משנה ה | >>
בלויי נפה וכברה שהתקינן לישיבה, רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין עד שיקצע.
כסא של קטן שיש לו רגלים, אף על פי שאין בו גובה טפח, טמא.
חלוק של קטן, רבי אליעזר אומר, כל שהוא.
וחכמים אומרים, עד שיהיה בו כשיעור, ונמדד כפול.
בְּלוֹיֵי נָפָה וּכְבָרָה שֶׁהִתְקִינָן לִישִׁיבָה,
- רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא;
- וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין,
- עַד שֶׁיְּקַצֵּעַ.
- כִּסֵּא שֶׁל קָטָן שֶׁיֶּשׁ לוֹ רַגְלַיִם,
- אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ גֹבַהּ טֶפַח,
- טָמֵא.
- אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ גֹבַהּ טֶפַח,
- חָלוּק שֶׁל קָטָן,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- כָּל שֶׁהוּא;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- עַד שֶׁיִּהְיֶה בוֹ כַשִּׁעוּר;
- וְנִמְדָּד כָּפוּל:
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
בלויי נפה וכברה שהתקינן לישיבה -
- רבי עקיבה - מטמא.
- וחכמים - מטהרין, עד שיקצע.
- כיסא של קטן שיש לו רגלים -
- אף על פי שאין בו גובה טפח - טמא.
- חלוק של קטן -
- רבי אליעזר אומר: כל שהוא.
- וחכמים אומרים: עד שיהא בו כשעור, ונמדד כפול.
נפה וכברה - הן מעור, וכברה עשוי גם כן משער ודינו כדין שק, וכברה יעשה מחבל דק ויהיה דינו כדין המפץ.
ומאמר חכמים עד שיקצע - רצו בו עד שיחתוך קצותיו וישווהו, ואז יהיה חשוב למשכב.
חלוק של קטן - בגד הנער הקטן בעת שנולד הנער.
ואמרם כשיעור - ירצו בו שיעור הבגד לטומאת מדרס אשר הוא שלשה על שלשה, ובתנאי שיהיה בו שלשה על שלשה והוא כפול, רוצה לומר שאם יפשטו אותו שיהיה אורכו כפל רוחבו.
והלכה כחכמים:
בלויי נפה. לעיל בפ"כ [מ"ב] פליגי ר' עקיבא ורבנן כי הכא גבי עריבה גדולה שנפחתה ואזדו לטעמייהו:
אע"פ שאין בו גובה טפח. גבי קטן חזי לישיבה בפחות מטפח אבל לגדול בעי טפח כדתנן לעיל:
כשיעור. דאם מבגד ג' על ג':
ונמדד כפול. שצריך לפניו ולאחריו וכשפושטו נמצא ששה אורך ברוחב שלשה:
תניא בתוספתא [ב"ב רפ"ה] חלוק של בד מאימתי מקבל טומאה משתגמר מלאכתו ואי זהו גמר מלאכתו משיפתח את פיו הגדול לפי גודלו והקטן לפי קטנו ומאימתי טהרתו משבלה ואינו משמש מעין מלאכתו. בלה ונשתייר בו רובו מלמעלה טמא רובו מלמטה טהור ואם נקרע מבית פיו טהור. חלוק של נייר ל"א של עור מאימתי מקבל טומאה משתגמר מלאכתו ואיזהו גמר מלאכתו משיפתח את פיו הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו ומאימתי טהרתו משבלה ואינו משמש מעין מלאכתו בלה ונשתייר בו רובו למעלה טמא רובו מלמטה טהור ואם נקרע מבית פיו טהור העושה חלוקו מן הלבד אם יש בו שלשה על שלשה טמא ואם לאו טהור החלוק של לבד שבלה אם משמש מעין מלאכתו ראשונה טמא ואם לאו טהור שאין בלבדין פחות משלשה על ג'. העושה לתכריך אפילו כל שהוא טמא העושה מעטפת מן הלבד אינה מקבלת טומאה עד שתגמר מלאכתה בלתה אם יש בה שלשה על שלשה טמאה ואם לאו טהורה. כף של נייר שהתקינה לחגור בה את מתניו טמאה כף של סיב שהתקינה לחגור בה את מתניו טהורה. ב' כפין של סיב שתפרן זו בזו והתקינן לחגור בהן מתניו טמאות א"ר יוסי שאל יונתן בן חרשא איש גינוסר לפני זקנים ביבנה ב' כפין של סיב שתפרם זו בזו והתקינם לחגור בהן את מתניו מה הן אמרו לו טמאות ניקורי רטב באביהם מה הן אמרו לו אפילו כל הדקל כולו אסור. מותר אפיפירות מה הן לקדש אמרו לו עד מקום שהחדש יכול להלך כל אותה שנה. העושה חגור מצדו של בגד מצדו של סדין בית שמאי מטמאין ובית הלל מטהרים עד שינטל. (ס"א שימול) מאמצעיתו של בגד ומאמצעיתו של סדין ומל מרוח אחת ב"ש מטמאין וב"ה מטהרין עד שימול מצדו השני ר"ש בן יהודה אומר משום ר' שמעון לא נחלקו ב"ש וב"ה על העושה חגור מאמצעיתו של בגד ומאמצעיתו של סדין ומל מרוח אחת שהוא טהור עד שימול מצדו השני על מה נחלקו על העושה חגור מצדו של בגד ומצדו של סדין שב"ש מטמאין וב"ה מטהרין עד שעה שימול. רשב"ג אומר חגור שבלו צדדיו ואמצעיתו קיימת טמא משום שירי חגור. שפה שפירשה מן הבגד והתקינה לחגור בה מתניו טמאה מפני שהיא כגלגלין. פי' של בד של פשתן כדכתיב כתונת בד (ויקרא טז). נייר יש מפרשים קלף שעושין מעשבים קיטי"ן בלעז ובערוך פי' דהוא חיפה דאמרינן פרק המוציא יין (דף עט.) דמליח ולא קמיח ולא עפיץ משום דחיפה ודיפתרא רגיל להזכיר ובפרק שני דמגילה (דף יז.) תנן על הדיפתרא ועל הנייר. לבד פלטר"א בלע"ז כדתנן במסכת כלאים [פ"ט מ"ט] הלבדים אסורים מפני שהן שועין. שתפרן זו בזו תפירתן משויא להו איזור. כפין לשון כפות תמרים (ויקרא כג). נקורי רטב באביהן. תמרים שנמצאו נקורים באילן מי חיישינן לנחש או לא. אפילו כל הדקל שאר תמרים שיש בו שאינן נקורין. מותר אפיפירות מה הן לקדש. מין אילן הוא כדתנן במס' כלאים פ"ו [מ"ג] המדלה הגפן על מקצת אפיפירות לא יביא זרע אל תחת האילן המותר אם הביא לא קדש ואם הלך החדש אסור ובמסכת כלאים פירשתי שהוא כעין עצים שעושין להדלות את הגפן כמו שהוכחתי שם. שהחדש יכול להלך כל אותה שנה כלומר לא יביא זרע אל תחת האילן כל מקום שיכול לשלח קצירה כל אותה שנה. מל מלשון מלל פרק במה מדליקין (דף כט.) שלש על שלש שאמרו חוץ מן המלל דרך תופרי בגדים למלול מן הבגד לכפלו מעט סביב התפירה ואח"כ תופר ושלש על שלש סופו לתפירה והילכך כאן אינו נחשב אזור עד שימול מקום החתך. מפני שהוא כגלגלין. ענין איזור כי ההיא דפרק י"א בנגעים [מי"א] שביס של סבכה ומטפחת של ספרים וגלגילון (ס"א וכנגילין):
נפה וכברה - של עור הם. ופעמים עושים נפה משער, ודינה כדין שק. וכן פעמים עושים כברה מחבלים של שיפה ושל גמי, ודינה כדין מפץ:
עד שיקצע - שיחתוך ויתקן למושב. והלכה כחכמים:
אע"פ שאין בו גבוה טפח - ואע"ג דשל גדול לא מיטמא בבציר מטפח, כדתנן לעיל בפרק השלחן והדלפקי [משנה ג'], כסא של קטן חזי לישיבה אפילו בבציר מטפח:
עד שיהיה בו כשיעור - אם הוא מבגד עד שיהיה שלשה על שלשה, כשיעור טומאת הבגד למדרס:
ונמדד כפול - שלשה לפניו ושלשה לאחריו, נמצא כשפושטו שהוא ששה אורך על שלשה רוחב, ארכו כפלים כרחבו:
[*ר"ע מטמא. וחכמים כו'. וכה"ג פליגי לעיל בפרק עשרים. משנה ד]:
ונמדד כפול. עיין במשנה דלקמן:
.אין פירוש למשנה זו
אע"פ שאין בו גובה טפח טמא: כך הגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל:
עד שיהיה בו כשיעור: פי' בערוך עד שיהא באורך החלוק שראוי ללבוש נער ונמדד כפול ע"כ ולשון הרמב"ם ז"ל שם פכ"ג חלוק של קטן אינו מיתטמא במדרס עד שיהיה בו כשיעור שלשה טפחים על שלשה טפחים ונמדד כפול כברייתו ע"כ:
יכין
בלויי נפה וכברה: דנפה וכברה דפנותיו הן מעץ או מעור או משער או מגמי ואם נתבלו ונשאר מהדפנות חתיכה א' שיש בה כשיעור הצריך במין ההוא:
ר' עקיבא מטמא: דאזל לשיטתי' לעיל [פ"כ מ"ד] דתיקון קצת סגי:
וחכמים מטהרין: ג"כ אזלי לשיטתי' התם וס"ל דאמק"ט מדרס עד שיעשה בה מעשה רבה. ואע"ג דאמרינן לעיל דבנשאר שיעור הראוי למדרס. אפי' בנקרע ממילא מק"ט מדרס. היינו בנקרע ממילא מחתיכה גדולה שהיתה כבר מיוחד למדרס. אבל הכא שנקרע מכלי תשמיש שלא היה מיוחד למדרס. דהרי א"ל עונמ"ל ס"ל דאמק"ט מדרס עד שיעשה בה מעשה רבה למדרס. ומה"ט אף שכל הכלים יורדין לידי טומאה במחשבה [כספכ"ה]. הכא שהי' מיוחד לתשמיש אחר קודם שנקרע. רק מעשה מוציא מידי מעשה [שם]:
אע"פ שאין בו גבוה טפח: אבל במיוחד לישיבת אדם גדול. צריך גובה טפח [כפכ"ב מ"ג]:
חלוק של קטן: ביום שנולד. דסגי לחלוקו פחות מכשיעור בגד של גדול למדרס:
וחכ"א עד שיהיה בו כשעור: ר"ל כשיעור המפורש לעיל בבגד לק"ט מדרס. דדוקא לענין כסא מחלקינן לעיל בין של קטן לשל גדול. מדחזי הכסא זמן מרובה להקטן לישיבתו אף שאינו גבוה טפח. אבל בגד שאין בו כשיעור לא חזי לקטן רק ימים מועטים ולא מחשב מושב. ועוד בשלמא כסא. אף שאין בו גובה חזי בדוחק עכ"פ גם לגדול. אבל בגד שאין בו כשיעור לא חזי לגדול לישיבה כלל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת