משנה כלים יב א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יב · משנה א | >>
טבעת אדם, טמאה.
טבעת בהמה וכלים ושאר כל הטבעות, טהורות.
קורת החיצים, טמאה.
ושל אסירין, טהורה.
הקולר, טמא.
שלשלת שיש בה בית נעילה, טמאה.
העשויה לכפיתה, טהורה.
שלשלת של סיטונות, טמאה.
של בעלי בתים, טהורה.
אמר רבי יוסי: אימתי? בזמן שהוא מפתח אחד, אבל אם היו שנים, או שקשר חלזון בראשה, טמאה.
טַבַּעַת אָדָם,
- טְמֵאָה.
- טַבַּעַת בְּהֵמָה וְכֵלִים
- וּשְׁאָר כָּל הַטַּבָּעוֹת,
- טְהוֹרוֹת.
- קוֹרַת הַחִצִּים, טְמֵאָה;
- וְשֶל אֲסִירִין, טְהוֹרָה.
- הַקּוֹלָר, טָמֵא.
- שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית נְעִילָה,
- טְמֵאָה;
- הָעֲשׂוּיָה לִכְפִיתָה,
- טְהוֹרָה.
- שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁל סִיטוֹנוֹת, טְמֵאָה;
- שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים, טְהוֹרָה.
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
- אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁהוּא מַפְתֵּחַ אֶחָד;
- אֲבָל אִם הָיוּ שְׁנַיִם,
- אוֹ שֶׁקָּשַׁר חִלָּזוֹן בְּרֹאשָׁהּ,
- טְמֵאָה:
טבעת אדם - טמאה.
- טבעת בהמה והכלים, ושאר כל הטבעות - טהורות.
- קורת החיצים - טמאה,
- ושל אסירים - טהורה.
- הקולר - טמא.
- שלשלת -
- שיש בה בית נעילה - טמאה.
- העשויה לכפיתה - טהורה.
- שלשלת -
- של סיטונות - טמאה.
- של בעלי בתים - טהורה.
- אמר רבי יוסי:
- אימתי? - בזמן שהוא מפתח אחד,
- אבל אם היו שנים, או שקשר חילזון בראשה - טמאה.
טבעת אדם - טבעת נעשה לתכשיט אדם, כמו בעלת חותם וצורה וכבלי הרגלים ורבידי זהב אשר יעשו אותן המלכים בצוואריהם.
וטבעת בהמה - הטבעות העשויות לבהמות, כמו שיעשו המלכים טבעות זהב וכסף בצווארי הסוסים וברגליהם.
וכן יעשו טבעות בבית יד של כלים על דרך הקישוט, והוא אשר יקרא טבעת הכלים, הנה זאת הטבעת לא נטמא בהפרדה.
וקורת החצים - עץ יכניסו בו החץ, יהיה תמונתו אצלם כשידבק בו קצה הברזל, ולזה זכרו בכאן.
ושל אסירין - ברזל יושם ברגל האסורין.
והקולר - העול של ברזל אשר ישימו בצווארי האסורים.
ולכפיתה - לכפות בו האדם וזולתו, רוצה לומר שיקשור בו גם כן כלל חבילי עצים והדומה לזה ממה שנהוג ליקשר, כדי שיתקיימו מקובצין.
של סיטונות - מוכרי הלחם והקמח להן שלשלאות יסגירו בהן החנויות והן מכלל ההסגר, אולם של בעלי בתים הנה לא יעשו אותן לשם הסגר, אבל היא דמיון השלשלת העשוי בשערים לנוי, ולזה אינה מקבלת טומאה.
ואמר רבי יוסי, אם היה בשני קצותיה שתי תוספות יוצאין בדמיון מפתח כאילו ינעילו גם כן בזה המין, או אם קשר בזה השלשלת חלזון והוא דמיון רמש מברזל ינעלו בו הדלתות, וזה הרמש הוא שרץ המים הנקרא "חלזון".
ואין הלכה כרבי יוסי:
טבעת אדם. כגון של אצבע אבל טבעת שהתקינה לחגור בה מתניו ולקשור בה בין כתפיו טהורה כדאיתא בפ' במה בהמה (דף נב.) והיינו טבעת כלים וטעמא משום דלא רבי קרא לטומאה אלא תכשיטי אדם ולא תכשיטי בהמה וכלים:
קורת החצים. היא אשפה שמכניסין בה את החצים. בערוך פירש כמטרה לחץ רבנן דהכא אמרי כקורת חצים שהכל מקשקשים בה והיא עומדת:
ושל אסירים. עושים כמין פגימה בקורה להכניס בה רגל האדם ומניחין עץ ארוך על גביו ואין יכול לצאת:
קולר. העשוי להכניס בצואר והוא סוגר דקרא דכתי' (יחזקאל יט) ויתנהו בסוגר ומתרגמינן בקולרין:
בית נעילה. עושים לשלשלת בית נעילה וסוגרים במפתח בשביל הסוסים שלא יגנבו:
לכפיתה. כגון אלו של קופים ושל כלבים קטנים:
סיטונות. משפיעים למכור חטים במדה גסה ויש להן שלשלאות ראש האחד קבוע במדה והשני קבוע בדלת או בקורה:
מפתח אחד. חוליא אחת:
או שקשר חלזון. מברזל עשוי כדמות חלזון דג שבים שמדמו צובעים תכלת ומשוי ליה מנא ובערוך פירש או תבלול בעינו תרגומו חלזונא (ויקרא כא):
תניא בתוספתא (ב"מ פ"ב) שלשלת דיסקאות הרי זו טהורה ושל משוחות ה"ז טמאה מפני שפותח בה את האהלים ושל קופלאות ושל שאר כל הכלים המשמש לטמא טמא והמשמש לטהור טהור. מפני מה שלשלת שהיא עשויה ושל בעלי בתים אם התקינה לשמירה טמאה. ר' יוסי אומר אחד החוט ואחד השלשלת ואחד המשיחה היו שנים או שקשר חלזון בראשה טמאה:
טבעת אדם - כגון טבעת של אצבע. אבל טבעת שהתקינה לחגור בו מתניו ולקשור בה בין כתפיו, טהורה, והיינו טבעת כלים. וטעמא, משום דלא רבי קרא לטומאה אלא תכשיטי אדם ולא תכשיטי בהמה וכלים א:
קורת החצים - אית דמפרשי אשפה שהחצים מונחים בה, ואית דמפרשי המטרה לחץ:
ושל אסירין - עושין כמין פגימה בקורה להכניס בה רגל אדם [ומניחין עץ ארוך על גבה] ואין יכול לצאת. ובלשון מקרא קורהו סד, וישם בסד רגלי (איוב יג). וקורות של חצים ושל אסירין האמורין כאן, דמתכת נינהו ולא של עץ:
קולר - שנותנים בצואר האסירים. [והוא סוגר]. תרגום ויתנהו בסוגר (יחזקאל יט), בקולרין. ומשום דקולר עשוי שישאנו עמו בכל מקום שהולך, חשוב כלי מעשה טפי מקורת האסירים שאינו זז בה ממקומו, הלכך קולר טמא:
שיש בה בית נעילה - עושים לשלשלת בית נעילה [ונותנים אותה ברגל הסוסים] וסוגרים במפתח, וחשיבא כלי:
לכפיתה - שלשלאות שכופתים בהן הקוף וגורי הכלבים הקטנים. ולנוי הן עשויין והוו תכשיט דבהמה ולא מיטמא:
סיטונות - סוחרים גדולים שמוכרים במדה גסה. ויש להן שלשלת שקובעים בראשה אחד המדה, סאה או תרקב, וראשה השני נותנים בטבעת שבדלת או בקורה, וסוגרים עליה במפתח כדי שלא תגנב המדה:
ושל בעלי בתים טהורה - דסתמא עשויה לנוי ותכשיט לכלי:
מפתח אחד - מחוליא אחת. דשלשלת בחוליא אחת לא עבדי אינשי, ולא חשיבא כלי:
או שקשר חלזון בראשה - כדמות חלזון שהוא דג שבים שמדמו צובעים התכלת קשר לה בראשה עשוי מברזל, והוא משוי לה מנא:
טבעת בהמה וכלי' וכו' טהורות. כת' הר"ב דלא רבי קרא לטומאה אלא תכשיטי אדם כו'. וכ"כ הר"ש. וצ"ל דמסברא לא מרבינן מוכל. שכתבו בפרק דלעיל משנה ח [ד"ה חכשיטי נשים] אלא טבעת אדם. משום דתפסת מועט תפסת כו'. אבל ברפ"ה דמסכת שבת דף נב. מפרש רש"י טבעת אדם טמאה דתכשיט הוא. וממדין ילפינן דמנה בהן תכשיטין אצעדה וצמיד וגו'. ואכולהו קאי תתחטאו אתם ושביכם. טבעת בהמה כו' טהורות. דלאו משום תכשיט מיטמו. דאין תכשיט לכלי. וכלי נמי לא הוי אלא תכשיט כלי. ומיהו בעודם מחוברות לכלי מטמו עם הכלי. דהוי יד לכלי. דכל המחובר לו הרי הוא כמוהו ע"כ:
סיטונות. פירש הר"ב סוחרים גדולים. עיין מה שכתבתי במשנה ד פרק ב דדמאי [ד"ה הסיטונות]:
(א) (על הברטנורא) דמסברא לא מרבינן מוכל שכתב בפרק דלעיל משנה ח' אלא טבעת אדם. משום דתפסת מועט תפסת כו' ועתוי"ט:
טבעת בהמה והכלים ושאר כל הטבעות טהורות: פי' כשאין הטבעות מחוברות לכלים שיוצאות מן הכלים אבל אם אין יוצאה הטבעת מן הכלים טמאים כמ"ש בפ"ק בשם הר"ש והרא"ש ז"ל. וז"ל רש"י ז"ל שם בפ' במה בהמה הא דטבעת הכלים טהורה דוקא בשאינה מחוברת לכלי אבל בעודה מחוברת לכלי טמאה עם הכלי דהוי כמו יד לכלי דכל המחובר לו הרי הוא כמוהו ע"כ:
קורת החצים: שהיא המטרה שיש בה לשונות של מתכת מקבלת טומאה כך הלשון ברמב"ם בפ"כ דהלכות כלים:
לכפיתה: פי' הרמב"ם ז"ל שכופתין בה האדם וזולתו כגון חבילי עצים ודומיהן ממה שדרך לקושרם בשלשלת כדי שיעמדו:
שלשלת של סיטונות: פי' הרמב"ם ז"ל מוכרי הלחם והחטה יש להם שלשלאות שסוגרין בהן החנויות והם בכלל המסגרות אבל של בעלי בתים אין סומכין על סגירתם והן עראי ליפות הפתחים ולפיכך אם היו שנים א"ר יוסי טמאה הרא"ש ז"ל:
או שקשר חלזון בראשה: פי' כדמות דג שבים שמדמו צובעין תכלת והוא עשוי מברזל ומשוי לה מנא אפי' אינה אלא אחת:
יכין
טבעת אדם טמאה: ר"ל מק"ט וכבר שמעינן כן [פי"א מ"ח] רק מדבעי למתני דטבעת בהמה אמק"ט. תנא נמי דשל אדם מק"ט. ודוקא טבעת שלובשה באצבעו. אבל טבעת שבבגדו. וכגון שבקצה חגורו לחגור בו. אינו רק תשמישי כלים ואמק"ט והיינו דמרבה בסיפא וקאמר ושאר כל הטבעות:
טבעת בהמה וכלים: טבעת העשוי לצורך בהמה או לצורך הכלי או שעשוי בהכלי לקישוט:
ושאר כל הטבעות: שעשוי בכלי לתלותו. או שהטבעת עשוי לתלות בו דברים אחרים:
קורת החצים: הוא כמו קורה קטנה ממתכות. שקובעין אותה באמצע הקשת. והוא המטרה להמורה החצים:
טמאה: קמ"ל דלא מחשב תשמישי כלים. והרי אין לו שם בפני עצמו. להכי אשמעינן דזה דוקא באינו מחובר לדבר המק"ט [כפי"א סי' מ"ט] אבל הכא מדרגיל להיות הקורה מחובר להקשת שמק"ט ככל כלי מלחמה [כפי"א מ"ח] לפיכך גם כששלף הקורה מהקשת. מק"ט לבדו:
ושל אסירין: הוא קורת מתכות שיש בו פגימות. להכניס בהפגימות רגלי האסירים:
טהורה: דמדקבוע הקורה בקרקע הו"ל תשמישי קרקע. ואף שכשרוצה להוליך האסיר ממקום למקום מוציא הקורה ממקום חבורה בקרקע. ומחברה עם האסיר במקום אחר. עכ"פ רוב תשמישה עם הקרקע הוא. ול"מ היה נ"ל דקורת אסירים אינה מחובר כלל בקרקע. רק מחובר לשלשלת שברגלי האסיר. כדי להכביד מרוצתו כשירצה לברוח. ולפ"ז דמי לקורת החצים לעיל דמשמש למתכות. ואפ"ה הכא אמק"ט. מדאינו מחובר ומהודק בהשלשלת. משום דהרי ברוב הזמן שהאסיר בבית הסוהר המוסגר שלא יוכל לברוח. מוציאין הקורה מהשלשלת. להכי לא מחשב מחובר לטמא:
הקולר: האלז אייזין שמחובר לכותל. ונועלין בתוכו צואר האסור:
טמאה: דלא מחשב תשמישי קרקע. משום שכשמוליך האסיר ממקום למקום. נשאר הקולר תלוי בצוארו. וכיוצא בקולר [טובו"י פ"ד מ"ה] וכגניבא דנפק בקולר [גיטין ס"ה ב']:
שלשלת שיש בה בית נעילה: לסגור ב' קצוותיו יחד:
טמאה: דע"י הבית נעילה מחשב כלי בפ"ע. אבל בלי בית נעילה הו"ל רק תשמישי כלים. והרי אין לו שם בפ"ע [כלקמן פרק יד משנה ג וע"ש]:
העשוי' לכפיתה: לכפות בה בהמה שלא תרוץ מהר. ועשוי נמי לקשטה בה:
טהורה: אע"ג דיש בה בית נעילה. עכ"פ תשמישי בהמה אמק"ט:
שלשלת של סיטונות: סוחרי תבואה שנוסעין מעיר לעיר עם תבואתן למכור. מוליכין עמהן המדה שקבוע בה שלשלת שבה קושרין המדה בקרון שלהם. וכשבאין לעיר מתירין המדה מהקרון. והשלשלת נשארת קבוע בהמדה. ומודדין בה תבואתן:
טמאה: דמדנשאר השלשלת תמיד מחובר בהמדה כגוף המדה חשוב.
טהורה: דשלשלת של מדות בעלי בתים תמיד נשארת קבוע בכותל. רק דאחר שמדדו. סוגרין המדה בהשלשלת שבכותל. שלא תגנב המדה. לפיכך הו"ל השלשלת תשמישי קרקע [רב"א]. ולהר"ב להכי אמק"ט. מדהו"ל רק תכשיט כלי:
א"ר יוסי אימתי בזמן שהוא מפתח אחד: ר"ל שהשלשלת אינו רק חוליא א':
אבל אם היו שנים: שהשלשלת עשוי מב' חוליות. אז אינו לנוי. רק בית יד להמדה. וכל ידות הכלים מק"ט כמותן [כרמב"ם פ"ט ופ"כ מכלים]. ולרב"א הנ"ל דשל בעה"ב ה"ט דאמק"ט. מדנשארת תמיד מחובר לכותל. נ"ל דב' מפתחות דקאמר ר"י. היינו שיש בהשלשלת מסגר א' סמוך לכותל ומסגר אחד סמוך להמדה. ואז לפעמים פותח מסגר זה או זה. ומניח השלשלת לפעמים בהכותל. ולפעמים בהמדה. להכי לא מחשב תשמישי קרקע:
או שקשר חלזון: הוא ויו עשוי בדמות דג. שעשה אותו בקצה השלשלת. ובויו הזה תלוי השלשלת בכותל. נמצא שאין השלשלת מחובר להכותל בחוזק:
טמאה: אפי' יש מסגר בהשלשלת בקצה השני שבמדה. אפ"ה מק"ט. דמדאין השלשלת קבוע בכותל מהודק. תו אינו כתשמישי קרקע:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת