רמב"ם על כלים יב
ראו גם נוסח המשנה כלים יב רמבם
כלים פרק יב עריכה
משנה א עריכה
טבעת אדם - טבעת נעשה לתכשיט אדם, כמו בעלת חותם וצורה וכבלי הרגלים ורבידי זהב אשר יעשו אותן המלכים בצוואריהם.
וטבעת בהמה - הטבעות העשויות לבהמות, כמו שיעשו המלכים טבעות זהב וכסף בצווארי הסוסים וברגליהם.
וכן יעשו טבעות בבית יד של כלים על דרך הקישוט, והוא אשר יקרא טבעת הכלים, הנה זאת הטבעת לא נטמא בהפרדה.
וקורת החצים - עץ יכניסו בו החץ, יהיה תמונתו אצלם כשידבק בו קצה הברזל, ולזה זכרו בכאן.
ושל אסירין - ברזל יושם ברגל האסורין.
והקולר - העול של ברזל אשר ישימו בצווארי האסורים.
ולכפיתה - לכפות בו האדם וזולתו, רוצה לומר שיקשור בו גם כן כלל חבילי עצים והדומה לזה ממה שנהוג ליקשר, כדי שיתקיימו מקובצין.
של סיטונות - מוכרי הלחם והקמח להן שלשלאות יסגירו בהן החנויות והן מכלל ההסגר, אולם של בעלי בתים הנה לא יעשו אותן לשם הסגר, אבל היא דמיון השלשלת העשוי בשערים לנוי, ולזה אינה מקבלת טומאה.
ואמר רבי יוסי, אם היה בשני קצותיה שתי תוספות יוצאין בדמיון מפתח כאילו ינעילו גם כן בזה המין, או אם קשר בזה השלשלת חלזון והוא דמיון רמש מברזל ינעלו בו הדלתות, וזה הרמש הוא שרץ המים הנקרא "חלזון".
ואין הלכה כרבי יוסי:
משנה ב עריכה
של סרוקות - מהטווים צמר ופשתן, והוא מעץ וברזל ובקצתו משקלים תלויים ולזה יטמא, והוא אמרו מפני האונקיות והן האונקליות.
ואונקלי - קנה, וכבר ביארנו זה בתמיד וזולתו. ולכתפים אונקלי גדול מברזל ולו ניצב מעץ, ויחזיקו בניצב בידיהם וקנה האונקלי במשא אשר על כתפיהן כדי שלא יפול המשאוי.
וכתפים - הן הנושאים המשאוי על כתפן.
וכן הסובבין בעיר, והן הרוכלים המחזירין על העיירות, להן אונקלי על זאת הצורה:
יעזרו בו עזר מעט בהעתקת משאם.
ודרגש - הוא ערש קטן לו גם כן אונקליות יעלו בו אצל העלייה אליו.
וכן בעמודי המטה אונקליות ועמודים והן נקליטי המטה, כמו שיתבאר בספרי.
ושידה - תיבה.
ואקון - היא תיבת הציידים, ותמונתה מפורסמת אצלן, והיא תיבה מעץ בו אונקליות יתלו בהם כיס, יכנס הדג בו ולא יוכל לצאת ממנו.
וכבר התבאר לך שמנורת העץ טהורה לפי שאין לה בית קבול.
עוד הביא כלל לזה, והוא שכל אונקלי תהיה בכלי שתקבל טומאה הנה זה האונקלי גם כן יטמא בטומאת זה הכלי, וכל אונקלי יהיה בכלי שלא תקבל טומאה הנה הוא לא יטמא לפי שהוא חלק ממנו. וכאשר היה האונקלי לבדו קודם שידבק בכלי אשר נעשה אליו, הנה הוא טהור ולא יקבל טומאה מהטעם אשר הקדמנו בראש פרק אחד עשר, לפי שהוא סמוך אל זולתו ואין לו שם בפני עצמו, והנה הוא כאילו חלק מכלי לא כלי שלם. והבן זה.
ואין הלכה כרבי יהודה:
משנה ג עריכה
טני - הוא כלי מחזיק חצי סאה יהיה ברוב מברזל או נחושת, ולו כיסוי ממתכת גם כן, ישתמשו בזה הכלי בעלי בתים לגרוטאות, והרופאים למרקחות. וזה הכיסוי ישתמשו בו הרופאים לשום הסממנין בו, ולזה הוא מקבל טומאה לדברי הכל.
ומגדל - הוא האוצר, והוא שנקרא בלשון ערב "אלמנשאן".
היתיכים - ברזלים יחזיקו בהן הקדרה.
והפרכים - ברזלים קבועין במוקד לשמור [הקדרה] מן השריפה במהירות זמן. ובתוספתא, "אלו הן היתיכין, אלו שהחנווני מנער בהן את הקדרה, והפרכין הקבועים בכיריים".
ושם נאמר "מפני מה דלת מגדל של רופאין טמאה, מפני שהוא נותן עליה אספלנית, ותולה בה את המספרים".
ועקרב בית הבד - עץ שדורכין בו את הזיתים, ויש ברזל בנקיבת העץ כצורת עקרב.
ואונקלי שבכותלים - הקרסים אשר ישימו בכתלים לתלות בהן הכלים היפים.
ואין הלכה כרבן גמליאל.
וראוי שנאמר הנה מאמר קצר מפתח למה שקדם ומה שיבוא מזאת הכוונה, וזה:
- שכל מה שתשמע בזאת המסכתא דין בדבר מכלי המתכות ויאמר בו טמא הנה זה מבואר לפי שכלי מתכות פשוטיהן ומקבליהן טמאים.
- ואולם כשתשמע שיאמר טהורים, הנה זה לאחד משלוש סיבות:
- אם זה הדבר מגולמי כלי מתכות, אשר קדם ביאורו בפרק אחד עשר.
- או שהוא בלתי נפרד בשם, כמו שאמר כל מי שיש לו שם בפני עצמו טמא, או שיהיה סמוך, כמו אמרם אונקלי הכותל או כיסוי הכלי הפלוני, שהוא לא יטמא אלא אם היה כלי ולא נצטרך אל ידיעתו וזולתו, ואמנם זה תוספת ידיעה.
- או יהיה מורכב על כלי לא יקבל טומאה, כמו שאמר "כל המחובר לטהור, טהור".
- ומבואר הוא גם כן, כי כאשר היה דבר מהמתכות אין עליו תורת כלי הנה הוא גם כן טהור.
- ולזה יצטרך אחר זה השורש בלתי ביאור השם לבד.
- והנה יגיעו לך העניינים אשר תדון בהן בדבר שהוא טמא ובדבר שהוא טהור, ומאמרו "טמא וטהור", תיקח ראיה על תמונת זה הכלי. ודע זה:
משנה ד עריכה
מסמר הגרע - סכין ההקזה.
אבן השעות - אבן תבנה בארץ, וירשום בה קוים ישרים כתובים עליהם שמות השעות, והיא עגולה, ובמרכז זאת העגולה מסמר ניצב על זוית ניצבת, כל מה שיתדבק בשווי צל זה המסמר לקו מאלו הקוים ידע כמה שעות עברו מהיום. ושם זה הכלי המפורסם אצל בעלי הכוכבים בלשון ערב "אל בלאטה".
ומסמר הגרדי - חץ הגרדי, והוא דמיון מטווה ברזל ארוך מרובע יכנס בקנה דק ויחובר על זה הקנה המטווה.
וארון של גרוסות - ארון של עץ ימלאו אותו מגריסין. ו"גריסין" שם הפולים הטחונים, והמוכרים אותן יקראו "גרוסות".
וזאת התיבה בלתי שלימת המלאכה, והיה ספק אצלם, ויחלקו עליה אם יש עליה תורת כלי אם לאו. ואם היתה תחתיו עגלה של מתכת הנה היא תטמא.
ואין הלכה כרבי צדוק:
משנה ה עריכה
העשוי לשמירה - נשאר לסימן, כגון שעשאו בשער או במקום שירצה, ואם מצא אותו נעתק ממקומו אשר הוא עליו ידע, שכבר נכנס אדם בבית או במקום ההוא.
עד שיצרפנו - עד שיכהו בפטיש ויחדד אותו וישיבהו בדמיון המקבת. ו"צורף" שם לאומן המתכות.
ושלחנים - ישמשו במסמרים באוצרותם, יסגרו ויפתחו בהן.
והלכה כחכמים בכל:
משנה ו עריכה
מגרדות - הן מגרדות של מתכת יגרדו בהן במרחצאות, ויתלו שם וכל מי שיכנס לשם יקח מגרדתו ויתגרד בה רגליו ושוקיו.
גולמי כלי מתכות - כבר ביארנו בתכלית הביאור בפרק שלפני זה.
וטבלא שנחלקה לשנים - היא טבלא של חרס שיש לה לזבזים כמו שקדם.
והלכה כחכמים:
משנה ז עריכה
בצואר קטנה - על המנהג המפורסם שתולין המעות והדינרים בצוואר הנערות הקטנות.
וסלע - הוא ארבעה דינרים, ושקל הוא חצי סלע והוא שני דינרים.
ואם נשאר מהסלע פחות משני דינרים הנה אין מותר לו שיעזבהו על צורתו, אבל יחתכהו, שאולי יטעה בו אדם שאינו מכירו ויקחהו בשקל והוא פחות משקל.
ובכאן אומר אותו דין כאשר יצא לנו הדיבור אל זאת הכוונה, וזה שהמקום אשר ישתמשו בו בדינרים ובמעות במספר, הנה אינו מותר לאדם שיקיים דינר או מעה יחסר ממנו השתות אלא שיחתוך אותו, כל שכן שלא ישתמש בה או יטעה בה את הגוי. וזה אשר ידמו המון האנשים וקצת מהיחידים שזאת ההטעאה מותרת עם הגוים היא טעות, ודעת בלתי אמיתי. אמר השם יתברך בדין קניינו במוכר עצמו לעובד עבודה זרה או לעבודה זרה עצמה, כמו שבא בפירוש אמרו "וחשב עם קונהו"(ויקרא כה, נ), ואמרו ז"ל "יכול יגלום עליו, תלמוד לומר וחשב, ידקדק עמו בחשבון", ועניין "יגלום" יערים עליו ויטעהו. ואמרו "אם כן דברה תורה בגוי שתחת ידך קל וחומר בגוי שאינו תחת ידך, אם החמירה תורה על גזלו של גוי קל וחומר על גזלו של ישראל". וכן אינו מותר הבידוי והתחבולה ומיני הרמאות והאונאות והעקיפים על הגויים, אמרו ע"ה "אסור לגנוב דעת הבריות, ואפילו דעתו של גוי". וכל שכן בדבר שיוכל לבא לידי חלול השם שזהו חטא גדול והגעה לאדם תכונות רעות ואלו הרעות כולן אשר ביאר השם יתברך שהוא יתעב אותם ויתעב עושם, אמר "כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה"(דברים כה, טז), כל עושה עוול. וכבר יצאנו מכוונתינו הנה, אבל נעיר שאינו ראוי ההשמטה ממנו, ואשוב לכוונת המסכתא:
משנה ח עריכה
אולר - הוא סכין קטן, והוא כלי יחתכו בו קצה הקולמוס.
ואמרו הנה קולמוס - ירצה בו קולמוס של מתכת, והרבה מבני אדם עושים קולמוסים מברזל ונחושת.
ומטוטלות ומשקולת - שני מינים ממאזני הבנאים, והוא חתיכה מברזל או מעופרת יעשה על הרוב מעופרת תמונה, ותנקב ותתלה בחוט, יעמידו בו הכתלים והעמודים בעת הבניין.
והכירין - הוא כלי מברזל יתקעו בו הזיתים במעצד.
והכן - הוא הקנה אשר יקוו בו השורות.
והכנה - היא המסטרא.
וגולמי כלי עץ - מבואר בתוספתא, אמרו "אלו הן גולמי כלי עץ, כל שעתיד לשוף לשבץ לגרד לכרכב לטוח בטונס, מחוסר כן, או אוגן או אוזן, טמא". וכבר קדם ביאור אלו השמות בפרק אשר לפני זה, זולת אמרו "לטוח בטונס", וביאורו להחליקו במחלקת הוא הברזל אשר יחליקו בו העצים ושמו "טונס". ומבואר ש"כן" הוא תושבת, ו"אוגן" הוא צוואר הכלי.
ואמרו משל אשכרוע - רוצה לומר בכלי הבקר וקורין אותו "אלשמשר". והאמתי שהוא מין ממיני הארז, תרגום "תאשור"(ישעיה מא, יט) "אשכרועים". ואמרו שזה המין לא יטמאו הכלים הנעשים ממנו עד שיגרדו וימרקו, לפי שהן קודם זה לא יצליחו למלאכה לרוב קליפת העצים.
וגרופית של זית - ירצו הכלים הנעשים מעיקרי הזיתים, הם רבים השמנים, לא יוכשרו להשתמש בהן עד שיושלקו באש.
ואין הלכה כרבי יהודה:
משנה כלים, פרק י"ב:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב