משנה כלים טו א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק טו · משנה א | >>

[עריכה]

כלי עץ, כלי עור, כלי עצם, כלי זכוכית, פשוטיהן טהורין^א, ומקבליהן טמאים.

נשברו, טהרו.

חזר ועשה מהן כלים, מקבלין טומאה מכאן ולהבא.

השידה, והתיבה, והמגדל, כוורת הקש, וכוורת הקנים, ובור ספינה אלכסנדרית, שיש להם שוליים, והן מחזיקין ארבעים סאה בלח, שהם כוריים ביבש^ב, הרי אלו טהורין.

ושאר כל הכלים, בין מקבלין^ג, בין אינם מקבלין, טמאין, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר: דרדור עגלה, וקוסטות המלכים, ועריבת העבדנין, ובור ספינה קטנה, והארון, אף על פי שמקבלין, טמאין, שאינן עשויין לטלטל אלא במה שבתוכן^ד.

ושאר כל הכלים, המקבלים^ה, טהורין.

ושאינן מקבלין, טמאין.

אין בין דברי רבי מאיר לדברי רבי יהודה אלא עריבת בעל הבית^ו.

משנה מנוקדת

[עריכה]

כְּלֵי עֵץ, כְּלֵי עוֹר, כְּלֵי עֶצֶם, כְּלֵי זְכוּכִית,

פְּשׁוּטֵיהֶן טְהוֹרִין, וּמְקַבְּלֵיהֶן טְמֵאִים.

נִשְׁבְּרוּ, טָהֲרוּ.

חָזַר וְעָשָׂה מֵהֶן כֵּלִים,

מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא.

הַשִּׁדָּה, וְהַתֵּבָה, וְהַמִּגְדָּל,

כַּוֶּרֶת הַקַּשׁ, וְכַוֶּרֶת הַקָּנִים,

וּבוֹר סִפִינָה אֲלֶכְּסַנְדְּרִית,

שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שׁוּלַיִם,

וְהֵן מַחֲזִיקִין אַרְבָּעִים סְאָה בַּלַּח,

שֶׁהֵם כּוֹרַיִם בַּיָּבֵשׁ,

הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין.

וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים,

בֵּין מְקַבְּלִין, בֵּין אֵינָם מְקַבְּלִין,

טְמֵאִין,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

דַּרְדּוּר עֲגָלָה,

וְקֻסְטוֹת הַמְּלָכִים,

וַעֲרֵבַת הָעַבְּדָנִין,

וּבוֹר סְפִינָה קְטַנָּה, וְהָאָרוֹן,

אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבְּלִין, טְמֵאִין,

שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִין לִטַּלְטֵל אֶלָּא בְּמַה שֶּׁבְּתוֹכָן.

וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים,

הַמְּקַבְּלִים, טְהוֹרִין;

וְשֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין, טְמֵאִין.

אֵין בֵּין דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה

אֶלָּא עֲרֵבַת בַּעַל הַבָּיִת:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

כלי עץ, כלי עור, כלי עצם, וכלי זכוכית -

פשוטיהן - טהורין,

ומקבליהן - טמאין.

נשברו - טהרו.

חזר ועשה מהן כלים - מקבלין טומאה מכאן ולהבא.

השידה, והתיבה, והמגדל,

כוורת הקש, וכוורת הקנים, ובור ספינה אלכסנדרית,

שיש להן שוליים,

והן מחזיקין ארבעים סאה בלח, שהן כוריים ביבש - הרי אלו טהורין.

ושאר כל הכלים -

בין מקבלין, בין שאינן מקבלין - טמאין,

דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר:

דרדור עגלה, וקוסטת המלכים, ועריבת העבדנין,

ובור ספינה קטנה, והארון -

אף על פי שהם מקבלין - טמאין,

שאינן עשויין להיטלטל - אלא במה שבתוכן.

ושאר כל הכלים -

המקבלין - טהורין,

ושאינן מקבלין - טמאין.

אין בין דברי רבי מאיר, לדברי רבי יהודה - אלא עריבת בעל הבית.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

הנה זאת ההלכה, כבר קדם לשונה וביאורה בתחילת הפרק השני מזאת המסכתא.

ושידה - תיבה מעץ, כארון והדומה לו.

ותיבה - תיבת השולחנים.

ומגדל האוצר, וכוורת הקש - הן קופות יעשו מקש או ערבה או מכפות תמרים והדומה להן, הכוונה בזה שהוא ממה שיצמח מהארץ, עד שיהיה כמין כלי עץ, והוא גם כן נקרא בלשון ערב "כור אל-נחל", ותמונתו תמונת סלים.

ויעשו בספינות הגדולות אוגן מעץ, ימלאו אותו מים לשתות בו אנשי הספינה, והוא אשר יקרא בור ספינה. ותמצא אותו בספינות אלכסנדריא, שהספינות אשר ילכו בהן מארץ ישראל לאלכסנדריא הן הספינות הגדולות שהן יכנסו בתוך ים המלח, ואינן כמו הספינות הקטנות אשר ילכו בהן העומדים על שפת ים ארץ ישראל מעיר לעיר.

ודרדור עגלה - חבית מעץ בתמונת קורה ותחתית, העגלה תוליך החבית, ותעתק ממקום אל מקום והיא מלאה מים.

וקוסטות המלכים - קיבוץ המלכים, והיא כמו עריבה מעץ גדול, בה חדרים יהיו בה מיני המאכל והמשתה, והיא גם כן על עגלה ילכו בה המלכים.

ועריבת העבדנים - היא מעץ ישרו בה העורות.

ואמר יתברך בטומאת הכלים "מכל כלי עץ, או בגד, או עור, או שק"(ויקרא יא, לב), ו"שק" הוא "אל-משח" הארוג משיער יעשו ממנו המרדעות העשוים מצמר, ובאה הקבלה שלא יטמא מכלי עץ אלא מה שאפשר שיטלטל והוא מלא כמו השק, אמרו "מה שק שהוא מטלטל במילואו, אף אני מרבה דרדור העגלה וקוסטות המלכים שהן מטלטלים במלואם, ומוציא את השידה ואת התיבה ואת המגדל שאינם מטלטלים".

ולזה השורש אמרו, שהכלים העשויין מעץ אשר יחזיקו ארבעים סאה בלח, רוצה לומר הדבר הניגר, אשר יחזיק ששים סאה מן הדבר היבש כמו הקטנית והזרעים לפי שהן יתעבו על פי הכלי ויוסיפו שליש, וכור הוא מחזיק שלושים סאים, הנה הוא לא יטמא ואף על פי שהוא ריק ואין בו כלום לטעם מה שזכרנו. והתנה על גודל גופו שיהיה לו תושבת בשורש עשייתו יעמוד בו על הארץ עד שאי אפשר שיתנועע, והוא אמרו שיש להן שולים, וביאור מילת "שולים" הקצוות.

ואמר רבי מאיר, שזה אשר מנו חכמים מן הכלים ואמרו כי כאשר יחזיק ארבעים סאה בלח שהן טהורים, והוא שיהיה בתשבורת שלהן אמה על אמה ברום שלוש אמות, לפי שזה התשבורת ארבעים סאה, לבד אשר נרצה בהן כמה שיחזיקו. אולם שאר כלי עץ, בין שהיו מחזיקים ארבעים סאה או יותר מזה הרי הן יטמאו. וזהו עניין אמרם בכאן בין מקבלים בין שאינן מקבלים, רוצה לומר כאשר יחזיקו ארבעים סאה או יותר, הנה הן כמו הכלים אשר לא יחזיקו ארבעים סאה, והכל טמא. והוא אמרו בסיפרא "כל שמנו חכמים לטהרה טהור, והשאר טמא".

אולם רבי יהודה, הנה מנה הכלים אשר אמרו חכמים שהן טמאים ואף על פי שהן מחזיקים יותר מארבעים סאה, לפי שהסכימו עליהן בעת עשייתן שיטלטלו אותן מלאים, אם בהיות אפשר להן שיתנועעו, או שיהיה להן בית אחיזה שיוכלו למשכם, או שיהיו עומדים על עגלה והדומה לזה. ואמר ששאר כלי עץ זולת אלו כל מה שיהיו מחזיקים ארבעים סאה ולמעלה הנה אינן טמאים, ומה שיחזיק פחות מארבעים סאה שיטמאו, והוא אמרו בכאן ושאר כל הכלים המקבלים טהורים, ושאינן מקבלים טמאין. ואל זה רמז בסיפרא באמרו "כל שמנו חכמים לטומאה טמא, והשאר טהור".

הנה אין מחלוקת בין רבי מאיר ורבי יהודה בכל מה שזכרו מהכלים בלתי עריבת של בעלי בתים כאשר תחזיק ארבעים סאה בלח. שחכמים לא ימנוהו עם הכלים שיטמאו אף על פי שאין מקבלים ארבעים סאה כמו דרדור עגלה וקוסטות המלכים, ולא עם הכלים אשר לא יטמאו ואפילו מחזיקים ארבעים סאה כמו שידה תיבה ומגדל, לפי מה שקדם. הנה לדעת רבי מאיר, שאמר כל מה שמנו חכמים לטהרה טהור והשאר טמא, הנה עריבת בעל הבית טמאה ואפילו מחזקת ארבעים סאה בלח, אחר שלא נמנית עם הכלים הטהורים. ועל דעת רבי יהודה שאמר כל מה שמנו חכמים לטומאה טמא והשאר טהור, הנה לא תטמא כאשר תחזיק ארבעים סאה בלח, שהרי לא נמנית עם הכלים הטמאים אף על פי שמחזיקים ארבעים סאה.

והלכה כרבי יהודה:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

כלי עץ. משנה זו שנויה לעיל פ"ב ושם פירשתי וקשה תנינא חדא זימנא ושמא התם עיקר והדר תנייה הכא לאורייי לן בדין כלי עץ וכלי עור דאיירי בהו הנך תרי פרקי:

קש. זנבות שבלין:

ובור ספינה אלכסנדריא. ספינה גדולה שפורשין בה לים הגדול ומי הים מלוחים ועושין כלי גדול כמו בור ונותנין לתוכו מים יפים:

לח. אין בו גודש:

שהם כורים ביבש. ששים סאה שהגודש מחזיק שליש כדאיתא בסוף פרק במה מדליקין (דף לה.) בכלים העשוין כים שעשה שלמה גובהו כחצי ארכו והם עגולים ובפ"ק דעירובין (דף יד:) פריך גבי ים שעשה שלמה אלפים בת יכיל וכתיב מחזיק שלשת אלפים בת יכיל ומשני ההיא לגודשא:

טהורין. דאתקש כלי עץ לשק דמיטלטל מלא וריקם וזה אינו מיטלטל מלא דגדול יותר מדאי ואם יטלטלוהו ישבר בידיהם:

דרדור עגלה. פי' גאון וכן ערוך חבית של עץ עגולה עשויה לוחות לוחות ואע"פ שהיא גדולה כיון שהוא לעגלה מיטלטלת מליאה וריקנית:

קסתות. אית דגרסי קנתות ואית דגרסי קסטות ופי' בערוך היא לגין ובלשון ישמעאל קס"ט והוא עשוי מכל דבר בין מחרס בין ממתכת בין מעץ בין מזכוכית והגאון פי' כדאמרי' בפ' אין מעמידין (דף לד:) קסטא דמורייתא בלומא קיסטא דחמרא בארבעה לומי:

עריבת העבדנים. פי' גאון כלי עץ כמין ספינה והיא לעבודת הבורסי:

אף על פי שמקבלין. מ' סאה טמאין כדמפ' שאין מיטלטלין אלא במה שבתוכן כשהן מלאין דאורחייהו לטלטולי עריבת בעל הבית טמאה לר"מ דר"מ טהורין קחשיב למימרא דהני דוקא טהורים הא שאר טמאין לר' יהודה טהורה דרבי יהודה טמאין קא חשיב למימרא דהני דוקא טמאין הא שאר טהורין:

תניא בת"כ בפרשה ויהי ביום השמיני כלי עץ יכול אף השידה התיבה והמגדל כוורת הקש. כוורת הקנים בור ספינה אלכסנדרית שיש להן שוליים שמחזיקין מ' סאה בלח שהן כוריים ביבש ת"ל מכלי עץ ולא כל כלי עץ יכול שאני מוציא דרדור עגלה וקסתות מלכים עריבת העבדן בור ספינה קטנה וארון ת"ל כל כלי עץ ריבה מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו אחר שריבה הכתוב ומיעט ת"ל שק מה שק מיוחד שהוא מיטלטל במילואו אף אני ארבה דרדור עגלה וקסתות מלכים ועריבת העבדן ובור ספינה קטנה וארון שהן מטלטלים במילואם ומוציא אני את התיבה ואת השידה ואת המגדל וכוורת הקש וכוורת הקנים ובור ספינה אלכסנדרית שיש להם שולים והן מחזיקים מ' סאה בלח שהן כורים ביבש שאינן מיטלטלין במילואן ר"מ אומר כל שמנו חכמים לטהרה טהור והשאר טמא ר' יהודה אומר כל שמנו חכמים לטומאה טמא והשאר טהור אין בין דברי ר"מ לדברי ר' יהודה אלא עריבת בעל הבית ר' נחמיה אומר קופות גדולות והסאין הגדולים שיש שמחזיקים מ' סאה בלח שהן כורים ביבש הרי אלו טמאין אע"פ שהן מיטלטלין במילואן מטלטלים במשתייר מהן.

תני"א בתוספ' [ב"מ פ"ה] וכמה הן אמה על אמה ברום ג' אמות שהן ישנן שש מאות וארבעים ושמונה טפחים וראייה לדבר במדת השולחן ורבי יוסי [אומר] בים שעשה שלמה הוא אומר מחזיק בתים ג' אלפים יכיל ובמקום אחר הוא אומר אלפים בת יכיל א"א לומר אלפים שכבר נאמר ג' אלפים וא"א לומר ג' אלפים שכבר נאמר אלפים אמור מעתה אלפים בלח שהם ג' אלפים ביבש:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

כלי עץ - משנה זו שנויה למעלה בפרק ב', והדר תניא הכא משום דינא דכלי עץ וכלי עור דבעי לאורויי בהו בהנך פרקין:

השידה - כמין ארון:

והתיבה - תיבת השולחנין:

והמגדל - בית האוצר של עץ. בלע"ז ארמריא"ו, ובערבי אלמנס"ר:

וכוורת הקש - חשובה ככלי עץ, לפי שעשויה מזנבות השבולין שהן קשין:

ובור ספינה אלכסנדרית - ספינה גדולה שפורשין בה לים הגדול, קרויה ספינה אלכסנדרית, לפי שאין פורשים בים מארץ ישראל לאלכסנדריא אלא בספינה גדולה. ומפני שמי הים מלוחים ואין ראויין לשתיה, עושים בספינות גדולות כעין בור של עץ וממלאים אותו מים מתוקין הראויין לשתיה:

שיש להם שולים - שאין תחתיהן חד מלמטה, אלא רחב ויושב על הקרקע:

כורים - ששים סאה:

ביבש - כגון התבואה וזרעונים ופירות:

טהורין - דאתקש כלי עץ וכלי עור, לשק המיטלטל מלא וריקן, וזה אינו מיטלטל מלא, לפי שגדול יותר מדאי, ואם יטלטלוהו מלא ישבר:

בין מקבלים בין שאינן מקבלים - בין שמקבלין יותר מארבעים סאה, בין שאין מקבלין אלא פחות:

דרדור עגלה - חבית של עץ עגולה עשויה לוחות, כעין אותן שעושין בארץ רומ"י. ואע"פ שהיא גדולה, כיון שהיא לעגלה, מיטלטלת מלאה וריקנית, דסבר האי תנא טלטול על ידי שוורים שמיה טלטול:

וקסטות המלכים - כמין מגדל של עץ עשוי חדרים חדרים, שנותנים בו מיני מאכל וכלים של משקה. והמלכים מוליכין אותו בעגלה שהולכים בה:

ועריבת העבדנים - עריבה של עץ שהעבדנים שורין בה עורותיהן:

אע"פ שמקבלין טמאין - כלומר, אע"פ שמקבלין מ' סאה או יותר:

טמאין - כדמפרש טעמא, שאין מיטלטלים אלא במה שבתוכן, כשהן מלאים דרכן ליטלטל:

עריבת בעל הבית - לר' מאיר טמאה, דהוא טהורין קחשיב, למימרא דהני דוקא טהורין, והשאר טמאין. לר' יהודה טהורה, דר' יהודה טמאים קחשיב, למימרא דהני דוקא טמאין, והשאר טהורין. והלכה כרבי יהודה:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

כלי עץ כלי עור כו' פשוטיהן [*טהורים. מדין תורה אבל מד"ס יש שגזרו עליהן. ועיין [בפי' הר"ב] במשנה ב'. וכן [מ"ש משנה ג'] בפכ"ו. גם] עיין מ"ש בשם התו' ברפכ"ז:

[*כוורת הקש. עיין ברפ"ח דאהלות בפי' הר"ב. ומ"ש שם בס"ד]:

שיש להם שולים. עיין מ"ש במשנה יג פ"ט דאהלות [ד"ה היתה] :

שהם כורים ביבש. שהגודש מחזיק שליש בכלי שלהם. שהיו עשוין כים שעשה שלמה גבהן כחצי רחבן והן עגולים. רש"י פ"ב דשבת דף לה:

ושאר כל הכלים בין מקבלים כו'. לפי שהסכימו עליהן בשעת עשייתן שיטלטלו אותן מלאין. אם בהיות אפשר להן שיתנועעו [ונ"א שיתגלגלו. וכן לשונו בפ"ג מה"כ] או שיהיה להן בית אחיזה שיוכלו למושכם. או שהיו עומדים על עגלה והדומה לזה. הרמב"ם:

שאינן עשוין. מתחלתן אלא להתטלטל מלאין. ל' הרמב"ם שם. ולשון מהר"ם שאינן עשוין לטלטל אלא מה שבתוכן. פי' זימנין שאינן מלאין אלא יש בהן קצת ומטלטל שפיר. וכן דרך כל אלו לטלטל וקסטות מלכים אין רגילים למלאותן ומטלטל כשיש בו קצת וכן עריבות העבדן. ובור ספינה קטנה. שאין נכנסים בה הרבה בני אדם. על כן אין נותנים בו מים בבור כי אם מעט. והיינו דקאמר דאין עשוים ליטלטל אלא במה שבתוכו. דהיינו דבר מועט. ע"כ:

המקבלים. ויש להם שולים חזקתן שאינן עשוים להתטלטל במילואן. הרמב"ם שם:

עריבת בע"ה. כאשר תחזיק מ' סאה בלח. הרמב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(א) (על המשנה) טהורים. מדין תורה. אבל מדברי סופרים יש שגזרו עליהן:

(ב) (על המשנה) שהן כו'. שהגודש מחזיק שליש בכלי שלהם, שהיו עשויין כיס שעשה שלמה, גבהן כחצי רחבן והן עגולים. רש"י:

(ג) (על המשנה) בין כו'. לפי שהסכימו עליהן בשעת עשייתן שיטלטלו אותן מלאים, אם בהיות אפשר להן שיתגלגלו, או שיהיה להן בית אחיזה שיוכלו למושכם, או שהיו עומדים על עגלה והדומה לזה. הר"מ:

(ד) (על המשנה) אלא כו'. פירוש, זמנין שאינן מלאים אלא יש בהן קצת ומיטלטל שפיר. וכן דרך כל אלו ליטלטל. וקסטות של מלכים אין רגילין למלאותן ומיטלטל כשיש בו קצת. וכן עריבת העבדן. ובור ספינה קטנה שאין נכנסים בה הרבה בני אדם על כן אין נותנים בו מים בבור כי אם מעט. והיינו דקאמר דאין עשויין ליטלטל אלא במה שבתוכן, דהיינו דבר מועט. מהר"מ:

(ה) (על המשנה) המקבלים. ויש להם שולים, חזקתן שאינן עשויים להתטלטל במילואן. הר"מ:

(ו) (על המשנה) בעל הבית. כאשר תחזיק מ' סאה בלח. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

שיש להם שוליים:    היה נראה לפ' אע"פ שיש להם שוליים טהורים מרוב גודלם שאם אינו יכול לישב שלא מסומך טהור אע"פ שאינו גדול שמחזיק מ' סאה בלח שהן כוריים ביבש וי"ס דגרסי בהדיא אע"פ שיש להם שוליים. אבל ברפ"ג דהלכות כלים כתב הרמב"ם ז"ל וכל כלי עץ שהוא סתם אם היו לו שוליים לישב עליהן על הקרקע כדי שלא יהא נוח להתגלגל והיה מחזיק מ' סאה בלח שהן כוריים ביבש אינו מקבל טומאה כלל לא מן התורה ולא מד"ס מפני שחזקתו שעשוי לנחת ע"כ משמע דתרתי בעינן וכן נראה ג"כ מפירושו למתני' ולע"ד נראה דטעמא הוי דאם אין לו שוליים הוא נוח להתגלגל אפי' מלא ואינו נקרא עשוי לנחת והוי דומיא דשק המתטלטל מלא וריקן וטמא מיהא מד"ס אבל כשיש לו וגם הוא גדול אי אפשר לו להתטלטל מלא אפי' ע"י גלגול וטהור אפי' מד"ס. וכן כתבתי בשמו ז"ל בפ"ח דאהלות סי' ג'. והרב בצלאל אשכנזי ז"ל מחק מתלמודו שם בעירובין מלות אע"פ אמנם רש"ל ז"ל לא ראיתי שמתקו. ומ"מ דו"ק במה שכתבתי לקמן סוף סימן ב' דפי"ח בשם הרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"ל גם בפי' ר"ע ז"ל סימן ג'. ועיין בת"כ פרשת שמיני פרשה ו':

שהן כוריים ביבש וכו':    משום דלת אין בו גודש וביבש הוי גודשא תלתא [הגה"ה בירושלמי פ"ק דעירובין דף י"ט ע"א כתוב א' אומר אלפים בת יכיל וכתוב א' אומר שלשת אלפים יכיל א"א לומר אלפים שכבר נאמר ג' אלפים ואא"ל ג' אלפים שכבר נאמר אלפים בת נמצאת אומר אלפים בלח שהן ג' אלפים ביבש מיכאן למדו חכמים מ"ס בלח שהן כוריים ביבש ע"כ]:] בכלים שהן עשויין כים גבהן כחצי רחבן והן עגולין:

טהורין:    דאתקוש כלי עץ וכלי עור לשק. וכתבו תוס' ז"ל בשבת פ' ר' עקיבא דף פ"ד דלהכי נקט בכל דוכתא מה שק מיטלטל מלא וריקן וכו' ולא נקט מה בגד מיטלטל מלא וריקן אע"ג דבגד כתיב גבי שק או בגד או עור או שק דלא שייך למילף הכי אלא משק כדכתיב ויהי הם מריקים שקיהם ע"כ:

דרדור:    מצאתיו מנוקד בשור"ק:

וקוסטות:    אית דגרסי קסתות ואית דגרסי קצתות וי"ס וקסטות ונראה שהיא גרסת הרי"א ז"ל ונקד הסמ"ך בצר"י וקסִטוׁת. ופי' בערוך הוא לגין והגאון פי' מלשון קסטא דמורייסא בלומא קסטא דחמרא בד' לומי דבפרק אין מעמידין הר"ש ז"ל. והר' בצלאל אשכנזי ז"ל הגיה וקוסטת בלי וי"ו אחר הטי'"ת:

ובור ספינה קטנה:    נראה לע"ד דהיינו ספינת הירדן המוזכרת בשבת בשבת פרק ט דף פ"ג שהיא ספינה קטנה שאינה יכולה לילך באמצע הים הגדול רק בירדן שהוא נהר קטן. ובירושלמי פ' במה טומנין עריבת הירדן למה היא טמאה מפני שממלאין פירות ומוליכין אותה מן הים ליבשה ומן היבשה לים ע"כ. אבל אי אפשר לומר כן דמי הירדן מים מתוקים הן ואין צריכין לעשות בור בספינה העוברת דרך שם:

שאינם עשויין להטלטל:    גרסי':

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

כלי עץ:    כולה כבר תני לה ריש פ"ב. רק הדר תני לה הכא כהקדמה לדיני כלי עץ דתני לה הכא בפרקן:

פשוטיהן טהורין:    מדאורייתא אמק"ט כלל. אבל מדרבנן יש פשוטי כ"ע שמק"ט. ביש להם צורת כלי ומשמש לאדם וכלים [ועי' ביבקש דעת סי' מ"ז]. מיהו למדרס גם פשוטיהן מק"ט מדאורייתא. ועור דקתני הכא דאמק"ט. היינו רק כשהוא קשה שאינו ראוי לצרור שם שום דבר. אבל כשהעור רך. אז אע"ג דלק"ט מדרס גם כשהוא רך אמק"ט עד שיהיה ה' על ה' טפחים. אפ"ה לשאר טומאות גם משהו ממנו מק"ט מדאורייתא. דחשיב כאילו יש בו ב"ק ממש מדחזי לצרור בו שום דבר [כפכ"ז מ"ב. ועי' תוס' שבת ס"ג ב']:

נשברו:    ושיעור נקיבתו הוא כמוציא רימון [כרפי"ז]:

חזר ועשה מהן בלים מקבלין טומאה מכאן ולהבא:    ואינו חוזר לטומי"ש [ועפי"א סי' א' ב' ג']:

השידה:    הוא כמין תיבה שבטנה בולט וגם כסויה אינה שטח שוה רק בטניי קאפפער בל"א:

והמגדל:    שראנק בל"א. שפתחו בצדו:

כוורת הקש:    דקש ועשב וכל גדולי קרקע ממש. כגמי וכדומה כל כלי שנעשה מהן דינן ככלי עץ:

ובור ספינה אלכסנדרית:    הוא כמין בור של עץ שעשויין לספינות שבאלכסנדריא שהעיר ההיא היתה בזמן המשנה רוכלת בארץ מרחקים ולכן ספינותיה פורשות בימים למרחוק. לכן היו צריכין בספינותיהן בור גדול כזה עם מים רבים מתוקים לשתיה בדרך:

שיש להם שולים:    שיש לכל הכלים הנ"ל מושב רחב בלי חידוד דאז הרי הן מסתמא עשויין לנחת. אף שאין ידוע כן בבירור [רמב"ם פ"ג מכלים]:

והן מחזיקין ארבעים סאה בלח שהם כורים ביבש:    דכל כלי מחזיק ביבש שליש טפי מבלח ע"י הגודש. מיהו זה דוקא כשגובה הכלי כחצי רחבו. ודפנות הכלים הן בעגול [כשבת ל"ה א' ורש"י שם] ושיערו חכמים שכל כלי שחללו הוא אמה על אמה ברום ג' אמות הוא מחזיק מ"ס בלח. ולא שבאמת תמונת הכלי הוא כך. דא"כ א"א שיהיו גודשו שליש יותר. אלא ר"ל ששיעור חללו הוא כשיעור כלי שחללו הוא אמה על אמה וכו':

הרי אלו טהורין:    ר"ל אמק"ט. דכל כלי כזה כבד הוא. ואינו מתטלטל ע"י אדם יחידי כשהוא מלא. כשק שהזכירה התורה שיק"ט. ומדמושבו רחב הו"ל כ"ע העשוי לנחת ולא כדי לטלטלו כשק:

בין מקבלין:    שמחזיקין מ"ס:

בין אינם מקבלין:    שמחזיקין רק פחות ממ"ס:

טמאין:    מק"ט ואפי' יש להם ג"כ שולים רחבים. חזקתן שהן עשויין להתטלטל במלואן ע"י הרבה בנ"א. אם לא שיודעין בודאי שעשוין לנחת. דס"ל דרק ג' כלים הנ"ל ששעורן ותמונתן כנ"ל הן עשויין לנחת:

דררור עגלה:    חבית גדולה שמונחת תמיד בחלול עגלה. ואינה עשויה לטלטל רק ע"י שוורים. וס"ל טלטול שע"י שוורים שמיה טלטול. והו"ל שפיר דומיא דשק:

וקוסטות המלכים:    שראנק. כמין ארגז שיש להמלכים בכותלי מרכבה שלהן:

ועריבת העבדנין:    גדולה מאד לשרות בתוכה עורות רבות בסיד:

טמאין:    כולן חשובין מתטלטלין כשק אפי' כשהן מלאין מ"ס:

אלא במה שבתוכן:    ר"ל כל הנך כל עיקר טלטולן הוא רק כשהן מלאין:

אין בין דברי רבי מאיר:    דחשיב רק הטהורין. ש"מ דשאר כל הכלים. אף שמקבלין מ"ס ומושבן רחב. אפ"ה מק"ט:

לדברי רבי יהודה:    דחשיב רק הטמאין:

אלא עריבת בעל הבית:    שלא הזכירוה שניהן. ורגילה להחזיק מ"ס ומושבה רחב לר"מ מק"ט. אף שמחזקת כו'. ולר"י אמק"ט כשמחזקת מ"ס:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

• כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
• דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
• מהדורת ויקיטקסט המבוארת