משנה כלים ח ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ח · משנה ג | >>

סרידה שהיא נתונה על פי התנור ושוקעת לתוכו ז ואין לה גפיים, השרץ בתוכה, התנור טמא.

השרץ בתנור, אוכלים שבתוכה טמאין, שאין מצילין מיד כלי חרס אלא כלים.

חבית שהיא מלאה משקין ח טהורין ונתונה למטה מנחושתו של תנור, השרץ בתנור, החבית והמשקין טהורין.

היתה כפויה ופיה לאויר התנור, השרץ בתנור, משקה טופח שבשולי החבית טהור.

משנה מנוקדת

סְרִידָה שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל פִּי הַתַּנּוּר

וְשׁוֹקַעַת לְתוֹכוֹ וְאֵין לָהּ גַּפַּיִם,
הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ, הַתַּנּוּר טָמֵא.
הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר,
אֳכָלִים שֶׁבְּתוֹכָהּ טְמֵאִין,
שֶּׁאֵין מַצִּילִין מִיַּד כְּלִי חֶרֶס אֶלָּא כֵּלִים.
חָבִית שֶׁהִיא מְלֵאָה מַשְׁקִין טְהוֹרִין
וּנְתוּנָה לְמַטָּה מִנְּחֻשְׁתּוֹ שֶׁל תַּנּוּר,
הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר,
הֶחָבִית וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין.
הָיְתָה כְּפוּיָה וּפִיהָ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר,
הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר,
מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ שֶׁבְּשׁוּלֵי הֶחָבִית טָהוֹר:

נוסח הרמב"ם

סרידה, שהיא נתונה על פי התנור ושוקעת לתוכו, ואין לה גפיים -

השרץ בתוכה - התנור טמא,
השרץ בתנור - אוכלין שבתוכה טמאין,
שאין מצילין מיד כלי חרס - אלא כלים.
חבית, שהיא מלאה משקין טהורין, ונתונה למטה מנחושתו של תנור -
שרץ בתנור - החבית והמשקין טהורין.
היתה כפויה ופיה לאוויר התנור -
השרץ בתנור - משקה טופח שבשולי החבית טהור.

פירוש הרמב"ם

סרידה - סבכה, תרגום "מעשה רשת נחושת"(שמות לח, ד) "עובד סרדה דנחשא".

גפיים - (זו שאין לה בית קבול) תהיה כלי עגולה ותשימה כלי, וכאשר לא תהיה על זאת התמונה הנה אינה כלי:

inset

ולזה לא תבדיל הדבר אשר יהיה בו מאויר התנור, והיא שוקעת בתוכו ואינה כלי. וביאר הסיבה בזה ואמר שאין מצילין מיד כלי חרש אלא כלים, על האופן הקדום בהלכה אשר לפני זאת.

וביאור נחושתו של תנור - קרקעיתו, מלשון "השפך נחושתך"(יחזקאל טז, לו).

ואמר כי כאשר היתה החפירה בקרקע התנור וחבית מלאה משקין בזאת החפירה, שפי החבית אינו בתוך אויר התנור אלא למטה ממנו, הנה לא תטמא לא היא ולא המשקין מפני חיבור אויר התנור באויר החבית, שאף על פי שאויר התנור טמא בהגעת השרץ בו, הנה תכלית מה שיטמא כל מה שיגיעו בתוך גרם התנור, לא מה שכנגד אוירו ולא מה שיהיה נוכח אוירו, לא למטה.

ולא למעלה גם כן, והוא אמרו היתה כפויה ופיה לאויר התנור, והוא שתהיה החבית כפויה על פי התנור אשר יבוא פי החבית עם פי התנור, והוא החבית מחובר באויר התנור מלמעלה, וזה הפך ההנחה הראשונה, עוד היה השרץ בתוך התנור, הנה כבר נטמא אויר התנור בלי ספק. אבל אויר החבית לא יטמא ואף על פי שהוא מחובר לא נטמא באויר התנור, ולזה אמר שהמשקה אשר בקרקע החבית טהור, והוא אמרו משקה טופח, רוצה לומר המימיות אשר בו כדי לטפוח בו היד, וזהו תכלית מה שאפשר שישאר בקרקע החבית מהמשקין והיא כפויה על פיה:

פירוש רבינו שמשון

סרידה. מלשון (שמות לט) את בגדי השרד ומסתברא שהוא לתשמיש הנחתום להניח בו עיסה לאחר שנילושה עיסתו או להניח עליו קמח או סובין כשנתנה על פי התנור ומשקעה לתוכו דנראה כעין תוך אע"פ שכל שפות שלה חוץ לתנור אין מצלת כדקתני בתוספתא שאין מציל מיד כלי חרס אלא כלים שיש להן תוך:

וגפיים. הן מחיצות כדתנן לקמן בפ' ט"ו (מ"ב) סריד של נחתומין טמא ושל בעלי בתים טהור גופפו מארבע רוחותיו טמא. ומתני' נמי הכי קאמר שאין מצילין מיד כלי חרס אלא כלים כלומר שיש להן תוך. ובערוך פירש דסרידה כמין עריבה שהיא לתשמיש הנחתום ללוש בה. ולקמן בפט"ו משמע שנותנין אותה ע"פ התנור להקיף בצמיד פתיל. וגפייס פירש בערוך אזני הכלי. ויש אומרים לולאות ולקמן בפרק הכרים שנפחתו בתוספתא משמע בהדיא דגפיים הם אזני הכלי:

נחושתו של תנור. הם השולים:

החבית והמשקים טהורים. דלא נכנסו לאוירו דהא למטה מנחשתו קיימי:

היתה כפויה על פיה ופיה בתוך התנור והשוליים לחוץ משקין שבשולים טהורים:

תני"א בתוספת"א (פ"ו) הכל מצילין מיד כלי חרס אפילו כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה חוץ מן האדם. כיצד טהור שהיו אוכלים ומשקין לתוך פיו הכניס ראשו לאויר התנור טמא ומטמא ואין חוששין שמא מחוברין למעיים: הסגוס והרדיד שהיו ניתנין על פי התנור ושוקעין בתוכו השרץ בתוכו התנור טמא: שרץ בתנור אוכלין שבתוכו טמאין אין לך שהוא מציל מיד כלי חרס אלא כלים שיש להן תוך כגון הסל והקופה והחמת. הסל והקופה והחמת שהיו נתונים בתנור ופיהן למעלה מן התנור השרץ בתוכו התנור טהור שרץ בתנור אוכלין שבתוכו טהורין. ניקבו ועשאן בטיט שרץ בתוכו תנור טמא שאין צמיד פתיל לטומאה: שרץ בתנור אוכלין שבתוכו טהורין: חבית שהיא משוקעת בתנור ופיה למעלה מן התנור השרץ בתוכה התנור טהור שרץ בתנור אוכלין שבתוכה טהורין: ניקבה ועשאה בטיט שרץ בתוכה התנור טמא שאין צמיד פתיל לטומאה: שרץ בתנור אוכלין שבתוכה טהורין. ואם עשאה בזפת התנור טהור שהזפת חיבור לה ושאר כל הכלים שעשאן בזפת אין הזפת חיבור להן: חבית שהיא נתונה על פי התנור ופיה לצד התנור ושוליה לצד התנור השרץ בתוכה התנור טהור: שרץ בתוך התנור אוכלין שבתוכה טהורין: היתה דפנה מעובה לתוכו השרץ בתוכה התנור טמא שרץ בתנור אוכלין שבתוכה טמאים: קדרה שהיא מלאה אוכלין ומשקין ומוקפת צמיד פתיל ונתונה בתוך התנור שרץ בתוכה אוכלין ומשקין שבקדרה טהורין: היו טמאין התנור טמא שאין צמיד פתיל לטומאה: כלי שטף שהוא מוקף צמיד פתיל ונתון בתוך התנור הרי זה טמא שכל שאינו מציל באהל המת אינו מציל באהל השרץ: פי' מחוברין למעיים. טומאה בלועה מטמאה וטהרה בלועה אינה מטמאה כדאמרינן בפ' בהמה המקשה (דף עא.): סגוס מין בגד צמר כדתנן בפי"א דנגעים (מי"א) סגוס שנראה בו נגע וכן סריד כדכתי' (שיר ה) נשאו את רדידי: שאין צמיד פתיל לטומאה היינו לכלי שהטומאה בתוכו: עשאה בזפת יש תורת כלי עליה כאילו לא ניקבה: פיה לצד התנור פיה ושוליה הכל חוץ לתנור: דפנה מעובה מעט מפיה לתוך התנור: אוכלין שבתוכה טמאין האוכלין שבפיה שבתוך התנור: היו טמאין המשקין נטמא התנור דגזרו על משקה שיטמא כלי גזירה משום משקה זב וזבה כדאמרי' בפ"ק דשבת (דף יד:): הרי זה טמא היינו אוכלין ומשקין שבתוך הכלי שטף אבל הוא עצמו טהור דאין כלי מטמא מאויר כלי חרס כדאמרינן בפ' תולין (דף קלח:): תניא בת"כ בפ' ויהי ביום השמיני יכול המוקף צמיד פתיל בכלי חרס ונתון לאויר התנור יהא טמא ת"ל מכל האוכל ולא כל האוכל פרט למוקף צמיד פתיל בכלי חרס ונתון לתנור. יכול המוקף צמיד פתיל בכלי שטף ונתון לאויר התנור יהא טהור. ודין הוא ומה כלי חרס שלא הציל על עצמו בלא צמיד פתיל באהל המת הציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת כלי שטף שהציל על עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרס אינו דין שיציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באויר כלי חרס ת"ל כל האוכל להביא את המוקף צמיד פתיל בכלי שטף ונתון לאויר התנור. קל וחומר לכלי שטף שלא יציל על עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרס [ומה אם כלי חרס] שמציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת [כו']. כלי שטף שלא הציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באויר כלי חרס אינו דין שלא יציל על עצמו באויר כלי חרס ת"ל מכל האוכל אוכלין ומשקין מטמאין מאויר כלי חרס ואין הכלים מטמאין באויר כלי חרס. ק"ו לכלי חרס שלא יציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת. ומה אם כלי שטף שהציל על עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרס לא הציל על מה שבתוכו לצ"פ באויר כ"ח. כלי חרס שלא הציל על עצמו בלא צמיד פתיל באהל המת אינו דין שלא יציל על מה שבתוכו בצ"פ באהל המת. ת"ל וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא הא יש צ"פ עליו טהור:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

סרידא - כמין עריבה קטנה שהנחתום משתמש ללוש בה ואין לה בית קיבול. ורמב"ם אומר שהוא לוח של חרס נקובה עשויה כעין שבכה. מעשה רשת, מתרגמינן עובד סרדתא:

גפיים - אוגנים ואזנים:

שאין מצילים מיד כלי חרס - מליטמא באויר כלי חרס, אלא כלים. וזו הואיל ואין לה אזנים אינה חשובה כלי:

נחושתו של תנור - קרקעיתו ותחתיתו. ודומה לו ביחזקאל (טז לו) יען השפך נחושתך:

החבית והמשקין טהורים - דלא נכנסו לאוירו, דהא למטה מנחושתו קיימי. ואפילו מחובר אויר התנור באויר החבית ואפילו החבית פתוחה ונכנס מאויר התנור בפיה, לא נטמא היין בכך, שאין אויר כלי חרס מטמא לא למעלה ולא למטה אלא בתוכו:

היתה כפויה - החבית על פיה ונתונה על פיו של תנור שיש בו שרץ, ויש בשולי החבית לחלוחית יין שיש בה טופח על מנת להטפיח ט, לא נטמאת אותה הלחלוחית מפני אויר התנור שנכנס לתוך החבית, כיון שלא היתה לחלוחית היין בתוך התנור:

פירוש תוספות יום טוב

סרידה. פי' הר"ב כמין עריבה כו' מלשון ואת בגדי השרד (שמות לא). ועיין בפי' הר"ב משנה ב פט"ו:

ושוקעת לתוכו. כדפרישי' לעיל דכשהפיות שוים חשיב נמי תוך תוכו:

[*אלא כלים. עיין (שם) במשנה דלקמן ומ"ש שם בס"ד]:

חבית שהיא מלאה משקים כו'. ה"ה אוכלים. ומשום סיפא שבשולי חבית. שאין רגילות האוכלים שישארו בשוליו נקט נמי ברישא משקין ואי נמי משום מתניתין דלקמן דדוקא משקים:

משקה טופח. לשון הר"ב על מנת להטפיח. לא ידעתי מה הכריחו לפרש כן. וז"ל הרמב"ם משקה טופח [שבשולי החבית]. ר"ל המימיות אשר בו כדי לטפוח היד וזהו תכלית מה שאפשר שישאר בקרקע החבית מהמשקין. והיא כפויה על פיה. ע"כ. ועיין סוף פ"י:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ז) (על המשנה) לתוכו. כדפרישית לעיל דכשהפיות שוים חשיב נמי תוך תוכו:

(ח) (על המשנה) משקים כו'. ה"ה אוכלים. ומשום סיפא שבשולי חבית, שאין רגילות האוכלים שישארו בשוליו, נקט נמי ברישא משקין. א"נ משום מתניתין דלקמן דדוקא משקים:

(ט) (על הברטנורא) לשון הר"מ, אשר בו לטפוח היד. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ושוקעת בתוכו:    כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:

שאין מצילין מיד כלי חרס:    הר"ש ז"ל פי' על פי התוספתא שאין מצילין מיד כלי חרס אלא כלים שיש להם תוך וזו הואיל ואין לה גפיים שהן מחיצות כדתנן לקמן בפט"ו סרידא של נחתומין טמא ושל בעלי בתים טהור גפפו מד' רוחותיו טמא חשיבא אין לה תוך ואינה מצלת. וכפירוש זה פי' ר"ע ז"ל לקמן פ"ט סימן ו' ויש מפרשים גפיים לולאות:

נחושתו של תנור:    קרקעיתו והתנור אין לו שוליים אלא מושיבין אותו על הקרקע והקרקע הוא שוליו ואם יש גומא אחת תחת התנור וחבית מלאה משקים מונחת בגומא כנגד אויר התנור וזו היא הצורה %:

תפארת ישראל

יכין

סרידה:    הוא לוח חרס פשוט. ומעוקם קצת באמצע כדי ללוש עליו. ועקמימות זה לא מחשב ב"ק. כל שאין דפנותיו זקופין וכדמסיק. ולרמב"ם הוא עשוי כעין רשת שג"כ אמק"ט. ונ"ל דצ"ל שהרשת אינו מנוקב. דאל"כ הרי כל נקב שעשה בכונה אמ"צ [כלקמן סי' מ"ח] וא"כ אפי' יש לה גפיים וב"ק אמ"צ. ודוחק לומר דנקבי רשת מחשב ניקב ממילא מדלא ניקבו בידים:

ושוקעת לתוכו:    שלוח הזה שהוא עב תחוב לתוך פה התנור. והעומק שבעקמימותו תחוב לתוך חלול התנור. ומיירי בששפיות הלוח בולטים סביב למעלה משפה פנימית של פה שבגג התנור. דאם היו שפיות הלוח תוך אויר התנור. אז אפי' היתה הסרידה כלי אמ"צ [כלעיל סי' ה']:

ואין לה גפיים:    שאין לה דפנות זקופים סביב. דאף שעמוקה קצת באמצעיתה מכל הצדדים סביב. אפ"ה לא מחשבה עי"ז ככלי עם ב"ק. כל שאין לה דפנות זקופין [כלקמן פט"ו מ"ב]:

השרץ בתוכה:    בתוך הסרידה. שמתוך שתחתית הסרידה העמוקה בולטת לתוך התנור. לפיכך אפשר שיהיה מונח שרץ תוך העומק של הסרידה נגד אויר חלול התנור:

התנור טמא:    דמדאין הסרידה כלי אינו מציל בתוך תוכו וכדמסיק:

חבית שהיא מלאה משקין טהורין:    וכ"ש אוכלין. דאף אם יתטמאו לא יחזרו לטמא החביות. משא"כ משקה טמא מטמא כלי מגזירת משקה של זב וזבה שהן אה"ט כשלהי פ"ק דשבת:

ונתונה למטה מנחושתו של תנור:    למטה מקרקעית התנור:

החבית והמשקין טהורין:    אפי' בשפה החבית פתוח לתוך חלול התנור. וכגון שאין להתנור שולים. והשרץ דבוק בדפנות התנור ונמצא שאויר החביות מעורב עם אויר הטמא שבתנור. אפ"ה החביות ומשקה שבתוכה טהורין:

היתה כפויה:    על פה התנור למעלה:

ופיה לאויר התנור:    אף ששפת פה החביות שקוע ובולט לתוך חלול התנור:

משקה טופח שבשולי החבית טהור:    מיהו דוקא כשהמשקין למעלה מכנגד חלול התנור. דאז לא נטמאו המשקין מאויר התנור. וגם החבית לא נטמא מאויר התנור. דהרי התנור שהוא כ"ח לא נעשה אה"ט לעולם אפי' נגע במת. וכ"ש הכא שנטמא רק בשרץ. והחבית שהוא כלי אמק"ט רק מאה"ט [כפסחים ד"כ ע"ב] אבל בהיה שפת החבית בולט לתוך אויר התנור. והמשקה טופח בדפני החבית בתוכו נגד אויר התנור אז אין החבית מציל על משקין שבתוכו מטעם תוך תוכו. משום דאויר החבית מעורב עם אויר התנור הטמא. ונ"ל דנקט הך עניינה בכפוי' לרבותא. דאף שסוף משקה לירד למטה אפ"ה אינן כאילו הן למטה תוך התנור ומה"ט לא איצטריך לאשמעינן הכא דגם החבית טהור כברישא דזה פשיטא דמ"ש מרישא. אלא דכל עיקר דנקט הך בבא היינו רק משום משקין נקט לה. וכ"ש כשעומדת החבית תחת שולי התנור. ופיה בולט לאויר התנור כברישא. רק שהמשקין שבחבית הן למטה מכנגד אויר התנור ג"כ הכל טהור:

בועז

פירושים נוספים