משנה כלים ח ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ח · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

היתה שלמה, וכן הקופה, וכן החמת, השרץ בתוכה, התנור טהור.

השרץ בתנור, אוכלין שבתוכה טהורין.

ניקבו, העשוי לאוכלין, שיעורו בזיתים.

העשוי למשקין, שיעורו במשקים.

העשוי לכך ולכך, מטילים אותו לחומרוה, בכונס משקה.

משנה מנוקדת

הָיְתָה שְׁלֵמָה, וְכֵן הַקֻּפָּה, וְכֵן הַחֵמֶת, הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ, הַתַּנּוּר טָהוֹר. הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר, אֳכָלִין שֶׁבְּתוֹכָהּ טְהוֹרִין. נִקָּבוּ, הֶעָשׂוּי לָאֳכָלִין, שִׁעוּרוֹ בְּזֵיתִים. הֶעָשׂוּי לְמַשְׁקִין, שִׁעוּרוֹ בְּמַשְׁקִים. הֶעָשׂוּי לְכָךְ וּלְכָךְ, מַטִּילִים אוֹתוֹ לְחֻמְרוֹ, בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה:

נוסח הרמב"ם

הייתה שלמה וכן הקופה וכן החמת השרץ בתוכה התנור טהור השרץ בתנור אוכלין שבתוכה טהורין ניקבו העשוי לאוכלין שעורו בזיתים העשוי למשקין שעורו במשקין העשוי לכך ולכך מטילין אותו לחומרו בכונס משקה.

פירוש הרמב"ם

כאשר היה כלי באויר התנור והיה השרץ בתוך הכלי הנה לא יתטמא התנור בהתטמאות זה הכלי ואם היה השרץ בתנור הנה לא יטמא ג"כ זה הכלי בהטמאות התנור אמר יתברך וכלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו ובאה הקבלה (נדה דף מג.) ואמר כל אשר בתוכו ולא מה שבתוך תוכו ומבואר הוא שזה כולו בתנאי שיהיה פי הכלי יוצא מפי התנור אולם אם היה השרץ בכלי וזה הכלי פתוח הפה באויר התנור הנה כבר נטמא כל מה שבתנור בהגעת השרץ באוירו ואם היה הכלי אשר פיו חוץ מפי התנור כמו שקדם נקוב נקב תטהר בו הכלי והוא אשר והגבלנוהו בראש הפרק הג' הנה כבר נפסד מהיותו כלי ולא הבדיל הדבר אשר יהיה בו מן התנור ולזה אם היה בו שרץ נטמא התנור וכל מה שבתוכו מהאוכלים והמשקים ואם היה בתנור שרץ נטמא גם כן כל מה שבתוך זה הכלי מהאוכלים והמשקים. ואמר שם בראש הפרק הג' מטילין אותו לחומרו בזיתים ואמר הנה מטילין אותו לחומרו בכונס משקה וזה מבואר לפי שאופן החומרא בכאן שנאמר אף על פי שלא יהיה בו נקב כ"א בכונס משקה יטמא הדבר אשר בו בהטמאות התנור וכן יטמא התנור בהגעת השרץ בזה הכלי ואע"פ שנקב נקב קטן כמו בכונס משקה ואופן החומרא שם שנאמר (שהוא) יטמא עד שינקב נקב גדול יצאו ממנו זיתים ואז לא יקבל טומאה וענין כונס משקה שנשים זה הכלי מצד הנקב על המים ויכנסו בזה הנקב וזה הנקב הנגבל ככונס משקה גדול מן מוציא משקה בלא ספק:

פירוש רבינו שמשון

וטעמא כדדרשינן בת"כ אל תוכו ולא תוך תוכו כדפרישית. ובפיהן למעלה מן התנור איירי כדמוכח בתוס' דאי כולה משוקעת בתנור כחד תוך חשיבא:

נקבו. ממעט בת"כ כדפרישית:

בכונס משקה. ואינו מציל:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

היתה שלימה - הכוורת:

התנור טהור - דכתיב (ויקרא יא) אשר יפול מהם אל תוכו, ולא אל תוך תוכו. ובפיה למעלה מן התנור איירי, דאי כולה משוקעת בתנור ד כחד תוך דמי:

אוכלין שבתוכה טהורין - דכתיב (שם) כל אשר בתוכו יטמא, ולא שבתוך תוכו:

ניקבו - נקב המטהר אותן מידי טומאתן, שוב אין תורת כלי עליהן ואינן חוצצים בין התנור ובין מה שבתוכן. וכמה הוא נקב המטהר אותן מטומאתן, העשוי לאוכלים. שיעורו כמוציא זיתים:

העשוי לכך ולכך - לאוכלים ולמשקים:

מטילין אותו לחומרו - ואם ניקב כשיעור של משקין שהיא פחות משיעור העשוי לאוכלים, שוב אינו מציל מפני הטומאה:

בכונס משקה - כשמשימין הכלי מצד הנקב ו על המים נכנסים המים דרך הנקב בתוך הכלי. והוא גדול ממוציא משקה:

פירוש תוספות יום טוב

התנור טהור. פי' הר"ב דכתיב אשר יפול מהם אל תוכו ולא אל תוך תוכו. עיין מ"ש לעיל בשם התוס'. ומ"ש הר"ב ובפיהן למעלה מן התנור איירי דאי כולה משוקעת כו'. כלומר שקועה בתוך התנור. דאילו שוה לשפת התנור נמי טהור. כדאשכחן בכלי חרס שיש לו ג' שפיות בספ"ד. וז"ל הרמב"ם אולם אם היה השרץ בכלי. וזה הכלי פתוח הפה [בתוך] אויר התנור כו':

ניקבו. פי' הר"ב שוב אין תורת כלי עליהן. ואין חוצצים בין התנור ובין מה שבתוכן. ועיין בפירושו לספ"י ומ"ש שם בס"ד:

שיעורן בזיתים. עיין מ"ש במשנה ג פ"ג:

מטילים אותו לחומרו בכונס משקה. ואמרו בראש הפ' הג' מטילין אותו לחומרא בזיתים לפי שאופן החומרא בכאן שנאמר אע"פ שלא יהיה בו נקב כי אם בכונס משקה. יטמא הדבר אשר בו בהטמאות התנור. וכן יטמא התנור וכו'. ואופן החומרא שם שנאמר [שהוא] יטמא עד שינקב נקב גדול יצאו ממנו זיתים ואז לא יקבל טומאה. הרמב"ם:

בכונס משקה. לשון הר"ב כשמשימין הכלי מצד הנקב כו'. כך לשון הרמב"ם לפנינו. אבל בנא"י הכלי הנקוב כו':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ד) (על הברטנורא) כלומר שקועה בתוך התנור. דאלו שוה לשפת התנור נמי טהורה, כדאשכחן בכלי חרס שיש לו ג' שפיות בסוף פרק ד'. תוי"ט:

(ה) (על המשנה) לחומרו כו'. ואמרו בריש פרק ג', מטילין אותו לחומרא בזיתים. לפי שאופן החומרא בכאן שנאמר אע"פ שלא יהיה בו נקב כי אם בכונס משקה יטמא הדבר אשר בו בהיטמאות התנור וכן יטמא התנור כו', ואופן החומרא שם נאמר שהוא יטמא עד שינקב נקב גדול יצאו ממנו זיתים ואז לא יקבל טומאה. הר"מ:

(ו) (על הברטנורא) בנוסחת ארץ ישראל, הכלי הנקוב כו':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

העשוי לאוכלין וכו':    ופי' ה"ר יהוסף ז"ל פי' נקבו העשוי הכלי מאלה הכלים שנזכרו למעלה שהוא עשוי לאוכלין בנקב בזיתים ע"כ. וברמב"ם בפי"ד דהלכות כלים סי' ט'. נראה מדבריו ז"ל דמתני' מיירי דוקא בכלי חרס אבל אם היה כלי שטף שיעורו לענין צמיד פתיל לעולם במוציא זיתים ופי' מהרי"ק ז"ל שטעמו ז"ל שכל נקב שמוציאו מתורת כלי הרי הוא כשבר כלי ואינו מציל בצמיד פתיל ע"כ והראב"ד ז"ל השיגו שם שלא נמצא זה ההפרש בשום מקום:

תפארת ישראל

יכין

היתה:    הכורת:

וכן הקופה:    שהוא כלי שטף:

וכן החמת:    הוא כלי עור. וקמ"ל אף דכל כלי עור אפשר להפך פנימיותו לחוץ. אפ"ה מחשב פנימיותו תוך. וקרינן גם בו תוך תוכו. וכולן מיירי כברישא ששלשלן לאויר התנור ופיהן למעלה מחלול התנור. דרק אז נטהר מה שבתוכן משום תוך תוכו:

התנור טהור:    ואפי' בשפיהן שוה לאויר התנור מציל בתוך תוכו (כפ"י מ"ח) מיהו כשפיהן תוך חלול התנור אין א' ניצל מטומאה שבחבירו רק בשצמ"פ לפנימי:

השרץ בתנור אוכלין שבתוכה טהורין:    וכ"ש שהכלים עצמן שהאוכלין בתוכן טהורים. ואפי' כשהפנימי הוא כלי שטף שמטמאים מגבו. עכ"פ רק משקין נטמאו מאויר כ"ח ולא כלים. ואפי' כשהשרץ והכלי הם בשעה א' תוך אויר הכלי החיצון [וכלקמן מ"ד]. נמצא דמת ושרץ יש בכל א' קולא וחומרא. דפחותה מצלת באהל המת ולא בשרץ. ושלימה מצלת בשרץ ולא באהל המת:

נקבו:    ר"ל אם הכלים הנ"ל ששלשלן לתוך אויר התנור היו נקובים נקב המטהרן:

העשוי לאוכלין שיעורן בזיתים:    בשנתנקבה כמוציא זית. דאז נתבטלו כולם מתורת כלי ואינן חוצצין עוד:

העשוי למשקין שיעורן במשקים:    בשנתנקב בכונס משקה וכדמסיק. דהיינו שכשיעמיד הנקב שבהכלי סמוך למשקה שבחוץ. יכנסו המשקין להכלי. ונקב זה גדול ממוציא משקה:

בכונס משקה:    ולעיל רפ"ג משערין בכה"ג בזיתים. התם לבטל הטומאה מהכלי עצמו. אבל הכא היינו לבטל הצלתו מעל דברים שבתוכה. אזלינן התם והכא לחומרא:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים