משנה טהרות ט א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טהרות · פרק ט · משנה א | >>
זיתים מאימתי מקבלין טומאה, משיזיעו זיעת המעטן, אבל לא זיעת הקופה, כדברי בית שמאי.
רבי שמעון אומר, שיעור זיעה שלשה ימים.
בית הלל אומרים, משיתחברו שלשה זה לזה.
רבן גמליאל אומר, משתגמר מלאכתן.
וחכמים אומרים כדבריו.
נוסח הרמב"ם
זיתים, מאמתי מקבלין טומאה? -
- משיזועו זיעת המעטן,
- אבל לא זיעת הקופה - כדברי בית שמאי.
- רבי שמעון אומר: שעור זיעה - שלשה ימים.
- בית הלל אומרין: משיתחברו שלשה זה לזה.
- רבן גמליאל אומר: משתיגמר מלאכתן,
- וחכמים אומרין כדבריו.
- משיזועו זיעת המעטן,
פירוש הרמב"ם
תחפר בארץ חפירה יאצרו בה הזיתים, ויתעפשו שם עד עת הסחיטה, ובעת הסחיטה יוצאו ויסחטו, וזה המקום יקרא מעטן של זיתים.
אמרו בית שמאי, שאם הזיעו זה, ונשרו בהכבדות קצתם אל קצתם, הנה נשלם להן ההכשר והוכשרו לטומאה. אמנם אם הובללו בזיעתם לקופה בעת הנשאם אין זה הכשר.
ואמרו בית הלל, שאין בהיותן מזיעות בחפירה הוכשרו, אלא אם רוצצו והולשו עד שיתחברו קצתם בקצתם ותעלנה שלושה זיתים מדובקים.
וחכמים אומרים, שכל זמן שתהיינה בעניין האוצר וההכבדה לא יקבלו טומאה, ואפילו תהיינה בזה העניין מן הבלילה. אמנם אם נשלם השתדלותו ועזבם מוכנים לסחיטה הנה הוכשרו לטומאה אז בלחותם. וידוע הוא ששמן זית מכלל שבעה משקין אשר יכשירו או יטמאו, ולכן תהיינה הזיתים מוכשרות לטומאה מלחותן.
והלכה כחכמים:
פירוש רבינו שמשון
מקבלין טומאה. שמוכשרין בשמן היוצא מהן:
ויעת המעטן. כלי שנותנין בו זיתים מלשון (איוב כא) עטיניו מלאו חלב:
אבל לא זיעת הקופה. דמשקה היוצא שלא לרצון הוא דאין קופה מחזקת משקין אא״כ זפותה כדאשכחן בפ״ק דשבת (דף יז.) גזירה שמא יבצרנו בקופות מזופפות:
שיעור זיעה שלשה ימים. דמשקה היוצא תוך שלשה אינו שמן אלא מוחל בעלמא ואינו מכשיר:
משיתחברו שלשה זה לזה. דרך הזיתים מתחברים זה לזה כששהו במעטן:
משתגמר מלאכתן. מלאכת הכנסתן דכל זמן שדעתו להביא עוד זיתים ממקום אחר ולהוסיף על אלו אין הזיעה מכשרתן משום דלא ניחא ליה ומשתגמר מלאכתן אפי' בן יומו מכשיר: תניא בתוספתא (רפ״י ע״ש) ר״ג אומר משתגמר מלאכתן הגומר את זיתיו בני יומן חזרנו לדברי ב״ש ולדברי ב״ה רבי יעקב אומר משקה הוא ומפני מה טיהרו מוחל היוצא מן הזתים עד שלא תגמר מלאכתן מפני שאינו רוצה בקיומו רבי יהודה אומר מוחל מי פירו' הוא ומפני מה טמאו מוחל היוצא מן שוקת בית הבד מפני שאי איפשר לו בלא צחצוחי שמן המוחל היוצא מן השמן טמא מן המעטן טהור כנסו ועשאו שוקת טמא: פי' ועשאו שוקת שעירבו עם מוחל היוצא משוקת בית הבד ודיני מוחל מפורשים במסכת שבת בפ' חבית (דף קמד:):
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
זיתים מאימתי מקבלין טומאה - להיות מוכשרים בשמן היוצא מהן:
זיעת המעטן - כלי שנותנים בו את הזיתים והן נכמרות שם כדי שיהיו ראויים להוציא שמן. לשון עטיניו מלאו חלב [איוב כ"א כ"ד]:
אבל לא זיעת הקופה - דקופה אינה מחזקת המשקין א, והמשקה היוצא מהן הולך לאיבוד, ולא ניחא ליה, ואין מכשיר הזרעים לקבל טומאה אלא משקה דניחא ליה דכתיב (ויקרא יא) וכי יותן מים על זרע כתיב יתן וקרינן יותן, יותן דומיא דיתן, מה יתן דניחא ליה אף יותן דניחא ליה:
שיעור זיעה שלשה ימים - דמשקה היוצא תוך שלשה אינו חשוב שמן אלא מוחל בעלמא ואינו מכשיר, שאין מכשירים לקבל טומאה אלא שבעה משקין בלבד, והן יין מים שמן דבש חלב טל דם:
משיתחברו שלשה זה לזה - דרך הזיתים מתחברים זה לזה כששהו במעטן:
משתגמר מלאכתן - מלאכת הכנסתן. דכל זמן שדעתו להביא עוד זיתים ממקום אחר להוסיף על אלו, אין הזיעה מכשירתן, משום דלא ניחא ליה. ומשתגמר מלאכתן, אפילו בן יומו מכשיר. והלכה כרבן גמליאל, שחכמים אומרים כדבריו:
פירוש תוספות יום טוב
אבל לא זיעת הקופה. פי' הר"ב דקופה אינה מחזקת המשקים וכו' מסיים הר"ש אלא א"כ זפותה. כדאשכחן בפ"ק דשבת [דף י"ז] גזירה שמא יבצרנו בקופות מזופפות ע"כ. ותמיהני דהא מה"ט גזרו בענבים כדפי' הר"ב שם במשנה י"ח דבר. אבל על המסיקה לא גזרו. וכמ"ש ג"כ הר"ב במשנה ב' פרק דלקמן. ואי איתא דבזפותה זיעתו זיעה. לגזרו נמי אף במסיקה. והתם שמאי גזר והלל שתק כדפי' הר"ב לקמן משנה ד'. והתוס' מחלקים שם. אבל לא יתכן לפי' הר"ב והר"ש דהכא. והרמב"ם מפרש שאם הזיעו בשעת קביצה והיינו במעטן הוכשרו. אבל כשהזיעו בקופה בשעת התנשאם אין זה הכשר. ע"כ. ולטעמא דכתב הר"ב בפ' דלקמן משנה ב' למה לא גזרו על המסיקה ל"ק ולא מידי [כב]:
[שיעור זיעה ג' יום. כתב הר"ב דמשקה היוצא כו' ואינו מכשיר כו' אלא ז' משקין כו' דתנינן להו במ"ד פ"ו דמכשירין. ושם כתב הר"ב טעמן]:
רבן גמליאל אומר משתגמר מלאכתן. עמ"ש במ"ט ד"ה נמצא:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) אלא אם כן זפותה. הר"ש. וקשה, דאם כן לגזרו ג"כ אאינה זפותה וכמו שגזרו בענבים מהאי טעמא כו'. ולמה שכתב הר"ב בפרק י' משנה ב' לא קשה מידי:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
זיתים מאימתי וכו': מעילה פרק השליח דף כ"א וכתבתיו שם סימן ב'. ועיין בירושלמי פ' ששי דדמאי דף כ"ה ע"ב:
משיזועו: ס"א משיזיעו ביו"ד:
אבל לא זיעת הקופה: דקופה אינה מחזקת המשקים עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט כיון שאינה מזופפת ולא גזרו שמא יבצרנו בקופות מזופפות אלא בבצירה אבל לא במסיקה. הרא"ש ז"ל:
בה"א משיתחברו שלשה זה לזה: חלקו על ב"ש שאמרו זיעת המעטן מכשירתם ואמרו ב"ה שאין זיעת המעטן מכשרת אלא אם התחילו להתחבר עד שיעלו שלשה זיתים מדובקות זו בזו מהרמב"ם ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
זיתים מאימתי מקבלין טומאה: שיהיו נחשבים כמוכשרים כבר:
משיזיעו זיעת המעטן: הוא כלי שנותנים שם הזיתים קודם שיכבשום בבית הבד. ויניחום שם איזה ימים כדי שיתחממו ויתרככו קצת. כדי שעי"ז יצא השמן מהן יפה יפה. אבל ע"י החימום יזיעו הזיתים מוהל. ומדניחא ליה שיצא מוהל זה שהוא כשמן. כדי שעל ידו ימהרו הזיתים להתרכך. והרי המוהל זה ג"כ אינו הולך לאיבוד. להכי נחשבים הזיתים בו כמוכשרין:
אבל לא זיעת הקופה: דאותו מוהל שיזיעו בקופה הנקובה שיניחום שם כשילקטום. המוהל יוצא דרך נקבי הקופה והולך לאיבוד. ולפיכך לא ניח"ל בי' ואינו מכשיר. דהתורה אמרה בהכשר כי יתן מים על זרע. וקרינן כי יותן. דהיינו כי יותן דומיא דכי יתן. דניחא ליה [בנתינה]:
רש"א שיעור זיעה ג' ימים: דהמוהל היוצא קודם יום הג' לא מיקרי שמן. והרי רק ז' משקין מכשירין. דם. מים. טל. יין. שמן. חלב. דבש דבורים [וסי' דם טיש חד]. א"נ משום דכל קודם יום ג' לא נתרכך עדיין הזית במקצת ולהכי אין בהמוהל היוצא מקצת לחלוחית שמן [ומתורץ בזה קושי' התוי"ט מזיעת הקופה]:
בה"א משיתחברו ג' זה לזה: שנתרככו כל כך עד שנדבקו יחד במוהל היוצא. ואז מעורב כבר קצת שמן בהמוהל:
ר"ג אומר משתגמר מלאכתן: כשאין דעתו להוסיף זיתים במעטן אז מכשיר מוהל היוצא מיד. דכשדעתו להוסיף שם זיתים לא ניח"ל שיתרככו אלו ויזיעו. דעד שיזיעו גם האחרונים שיוסיף. יתרככו אלו יותר מדאי ויתקלקלו עי"ז. ולב"ש אע"ג שדעתו להוסיף. הרי תיכף כשיזועו הוכשרו. מדניח"ל בהזיעה וצ"ע [כך נראה מפי' הר"ש. אולם מהרמב"ם [פי"ח מאוכלין ה"ו] נראה דהנ"מ בין ב"ש וחכמים הוא בסתמא. דלב"ש צריך שיראה עליהן הזיעה. ולחכמים כיון שגמר. הוחזקו שהזיעו אף שאין זיעה נראה. אמרינן שנתיבש והוכשרו. ולפ"ז גם ב"ש ס"ל דצריך נגמר מלאכתן. אלא דמצרכו נמי זיעה ידוע. ולפיכך מ"ב דאמרי' דבדעתו להוסיף לא הוכשרו בזיעה. לכ"ע היא [ועיין לקמן ס"י דמוכח כרמב"ם]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת