משנה טהרות ט ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טהרות · פרק ט · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

גמר מלמסוק אבל עתיד ליקח, גמר מליקח אבל עתיד ללוות, אירעו אבל, או משתה, או אונס, אפילו זבים וזבות מהלכים עליהן, טהורין.

נפלו עליהן משקין טמאין, אין טמא אלא מקום מגען, והמוחל היוצא מהן טהור.

נוסח הרמב"ם

גמר מלמסוק אבל עתיד ליקח גמר מליקח אבל עתיד ללוות ואירעו אבל או משתה או אונס אפילו זבים וזבות מהלכין עליהן טהורין נפלו עליהן משקין אין טמא אלא מקום מגען והמוחל היוצא מהן טהור.

פירוש הרמב"ם

כבר ידעת שהמסיקה תקרא קבוץ הזיתים ולקיטתן מן האילן יאמר שאם נקף כל הזתים אצלו ולקטן וקבצן במעטן אך שכוונתו שיקנה ויחבר אליהן או השלים ללקט ממה שאצלו ומה שעתיד ליקח ג"כ אך רוצה ללוות זיתים אחרים ויחבר אליהם הנה לא נגמרה מלאכתם ולא הוכשר עד שלא ירצה להוסיף עליהם וכל עוד שקרהו מקרה מלהוסיף כמו אבל או משתה אפילו נתעפשו ונבלל ואינן מוכשרין כאשר ברצונו להוסיף עליהן ועדיין לא נגמרה מלאכתם ולכן אם הלכו עליהן זבים וזבות טהורים לפי שאינם מוכשרין ואם נפלו עליהן בזה העת משקין טמאים אשר יטמאו מבלי הכשר הנה לא תטמא מאלה הזתים אלא מה שנגעו בו מאלה המשקין לבד ועוד ספר לנו בדין אחר ואמר המוחל היוצא מהן טהור ומוחל הוא המים השחורין הנוזלים מן הזיתים ואמר שאלו הזיתים אשר לא נגמרה מלאכתן אלו המים אשר יזלו מהן אינן מז' משקין ולזה יהיה טהור ולא יטמא בעצמו ולא יכשר כמו שביארנו בפתיחה ובתוספתא ר"מ אמר מוחל משקה הוא ומפני מה טהרו מוחל היוצא מן הזיתים עד שלא תגמר מלאכתן לפי שאינו רוצה בקיומו:

פירוש רבינו שמשון

גמר מלמסוק. מללקט זיתיו לשון מוסק שייך בזיתים כמו אורה בתאנים בוצר בענבים גודר בתמרים קוצר בתבואה:

אבל עתיד ליקח. לקנות זיתים מן השוק ולהוסיף על אלו:

טהורים. לפי שלא הוכשרו כרבן גמליאל דאמר משתגמר מלאכתן:

אין טמא אלא מקום מגען. אין מוכשר אלא מקום נפילת המשקה:

והמוחל היוצא מהן טהור. הכא איירי במוחל היוצא קודם גמר מלאכתן אבל בסיפא פליגי במוחל היוצא אחר גמר מלאכתן: תניא בתוספתא (פ״י ע״ש) העוטן זיתים בשני בתים כיון שנגמר אחד מהן הוכשרו לקבל טומאה המוסק זיתיו בגליל העליון ועתיד להורידן לגליל התחתון אין מקבלין טומאה עד שיורידן לגליל התחתון אם עד שלא מסקן חישב עליהן טהורין ואם משמסקן חישב עליהן רבי מאיר מטמא ורבן שמעון בן גמליאל מטהר. הגומר את זיתיו ועתיד למוכרן טהורין ליפותם בעלים טמאים. הלוקח מעטן של זיתים מן העובד כוכבים אם יש מסיק על פני האדמה יעשו בטומא' ומשל ישראל נאמן לומר לא גמרתיו היתה לו אום של זיתים ומבקש לעשותן בטהרה אף על פי שהוא עתיד להוסיף עליהן קב אחד או שני קבין הרי אלו טהורים ובלבד שלא יערים ואם הערים הרי אלו טמאין. פי' ועתיד למוכרן טהורין דלא ניחא ליה במשקה היוצא. ליפותן בעלים הניח עליהם עלי זית כדי לנאותן. אם יש מסיק על פני האדמה כלומר אע״פ שיש לעובדי כוכבים מוסקי בזיתים במקום אחר לא אמרינן עתיד להוסיף ולא נגמרה מלאכתן אלא יעשו בטומאה: ומשל ישראל כלומר אם קנה מעם הארץ נאמן לומר לא גמרתיו: אם של זיתים [זיתים] שבקרקע המעטן ונדבקו ונעשו אחת קרי אום. אף על פי שהוא עתיד להוסיף טפי הוה ניחא אי הוה גרסינן אם הוא עתיד להוסיף ויש לפרש דהכי קאמר אף על פי שאינו עתיד להוסיף אלא קב כלא נגמרה מלאכתן חשיב וטהורין והא דנקט או שני קבין היינו לפי רוב זיתים שבמעטן:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

גמר מלמסוק - מללקוט זיתיו:

אבל עתיד ליקח - לקנות זיתים מן השוק ולהוסיף על אלו:

גמר מליקח - שאין בדעתו לקנות עוד זיתים, אבל רוצה ללוות זיתים מאחרים ולהוסיף על אלו:

אירעו אבל או משתה - ולפיכך לא הוסיף עליהן, אבל דעתו להוסיף כשיעבור האבל:

טהורין - לפי שלא הוכשרו. כרבן גמליאל דאמר משתגמר מלאכתן:

אין טמא אלא מקום מגען - אין מוכשר ב אלא מקום נפילת המשקה. פירוש אחר, נפלו על הזיתים הללו שלא נגמרה מלאכתן משקין טמאין, לא נטמא מהן אלא הזיתים שנגעו בהן המשקין טמאים בלבד:

המוחל היוצא מהן - המים היוצאים מן הזיתים קודם שנגמרה מלאכתן אין להן דין משקין, ואין מכשירין את האוכלין, והן עצמן אין מקבלין טומאה. ומפני מה טהור המוחל היוצא מן הזיתים עד שלא נגמרה מלאכתן, לפי שאינו רוצה בקיומן:

פירוש תוספות יום טוב

נפלו עליהן משקין טמאים אין טמא אלא מקום מגען. פי' הר"ב אין מוכשר כו' פ"א נפלו כו' משקים טמאים כו'. מלשונו זה שבשני הפירושים נראה דל"ג ליה בהדיא במתני' טמאין. וע' עוד במשנה דלקמן. וא"ת לפי' הראשון היאך מפ' טמא מוכשר. כבר כתב הרמב"ם בפי' מ"ד פ"ק דמכשירין. וז"ל הרבה אומרים במשנה הזאת (ר"ל מס' מכשירין) טמא. בעבור מוכשר וטהור על הדבר שאינו מוכשר:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ב) (על הברטנורא) לשון הר"מ בפרק קמא דמכשירין, הרבה אומרים במשנה הזאת טמא בעבור מוכשר, וטהור על שאינו מוכשר:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

גמר מליקח אבל עתיד ללות:    ס"א אבל עתיד למסוק ונראה שהגירסא הראשונה יותר נכונה:

בפי' רעז"ל פי' אחר נפלו וכו'. אמר המלקט הוא פי' הרמב"ם ז"ל. והפי' הראשון הוא להר"ש והרא"ש ז"ל:

עוד בפירושו ז"ל המוחל היוצא מן הזיתים קודם שנגמרה מלאכתם אין להם דין משקה. אמר המלקט ובסמוך פליגי אליבא דת"ק במוחל היוצא לאחר גמר מלאכה וכמו שפי' רעז"ל:

תפארת ישראל

יכין

גמר מלמסוק:    מוסק בזיתים. בוצר בענבים. אורה בתאנים. גודר בתמרים. וקוצר בתבואה. כולן לשון לקיטה ממחובר הן. ור"ל הכא אם כבר לקט כל זיתיו ונתנן למעטן. ודברי ר"ג וחכמים הוא:

אבל עתיד ליקח:    ולהוסיף עוד במעטן. ונקט ליקח לרבותא. אף שיש ספק שמא לא יזדמן לו ליקח. ונקט תו ללות לרבותא טפי. דבלקיחה הרי זוזי דאינון ספסירא דיליה [כב"מ סג"ב]. משא"כ בהלואה. ודאי ספק גדול הוא אם ירצו להלוות לו. אפ"ה לא אמרינן דמשום הנך ספיקות ניח"ל במשקה היוצא:

אירעו אבל או משתה או אונס:    ר"ל שכבר גמר למסוק כל זיתיו. אבל ע"י אונס שאירע לו. יצטרכו להתעכב זמן הרבה בהמעטן קודם שיכבשום. ולהכי לא ניח"ל בהזיעה. מדמתרככים ע"י כך יותר מדאי ויתקלקלו:

אפילו זבים וזבות מהלכים עליהן טהורין:    דאמקט"ו מדלא הוכשרו:

נפלו עליהן משקין טמאין אין טמא אלא מקום מגען:    לאו דוקא מקום מגעו. אלא ר"ל כל זית שנגעו בו המשקין הטמאין נטמא. דמשקין טמאין מכשירים ומטמאים כאחת. ואפילו כשנפלו שלא לרצון [כריש מכשירים]:

והמוהל היוצא מהן טהור:    אינו מכשיר ואמקט"ו [כך פי' הר"ב. ותמוה דכבר תנא ליה רישא דאפילו זבים וכו' מהלכים עליהן טהור. ול"מ היה נ"ל דהא דקאמר הכא היוצא מהן. ר"ל מהזיתים הללו שכבר נטמאו מהמשקין הטמאים שנפלו עליהן. אם יצא מהן מוהל אחר שנטמאו. המוהל ההוא טהור. אע"ג שיצא מזיתים טמאים. הרי קיי"ל [פסחים לג"ב] משקין מפקד פקידי ולא נטמאו עם הזיתים. ואע"ג דעכ"פ כיון דכשיצא המוהל נוגע הוא בהזיתים הטמאים. עכ"פ הרי אין בהזית שיעור כביצה ואמ"ט למשקה היוצא ממנו [כלעיל פ"ג סמ"ב]. ואפילו נמי הי' בהזיתים גוש כביצה. עכ"פ כיון שלא נגמר מלאכת הזיתים. אין על המוהל היוצא מהן שם משקה ואינו מקט"ו וגם אינו מכשיר]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים