משנה טהרות ט רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) זיתים, מאמתי מקבלין טומאה? -

משיזועו זיעת המעטן,

אבל לא זיעת הקופה - כדברי בית שמאי.

רבי שמעון אומר: שעור זיעה - שלשה ימים.

בית הלל אומרין: משיתחברו שלשה זה לזה.

רבן גמליאל אומר: משתיגמר מלאכתן,

וחכמים אומרין כדבריו.

(ב) גמר מלמסוק, אבל עתיד ליקח,

גמר מליקח, אבל עתיד ללוות,

ואירעו אבל, או משתה, או אונס -

אפילו זבים וזבות מהלכין עליהן - טהורין.

נפלו עליהן משקין -

אין טמא - אלא מקום מגען.

והמוחל היוצא מהן - טהור.

(ג) נגמרה מלאכתן - הרי אלו מוכשרין.

נפלו עליהן משקין - טמאין.

המוחל היוצא מהן -

רבי אליעזר - מטהר.

וחכמים - מטמאין.

אמר רבי שמעון:

לא נחלקו על המוחל היוצא מן הזיתים שהוא טהור,

ועל מה נחלקו - על היוצא מן הבור,

שרבי אליעזר מטהר, וחכמים מטמאין.

(ד) הגומר את זיתיו, ושייר קופה אחת -

יתננה לעני הכוהן - דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר: יוליך לו את המפתח מיד.

רבי שמעון אומר: מעת לעת.

(ה) המניח זיתים בכותש -

שימתינו שיהיו נוחין לכתוש - הרי אלו מוכשרין.

שימתינו ושימלחם -

בית שמאי אומרין: מוכשרין.

ובית הלל אומרין: אינן מוכשרין.

הפוצע זיתים בידים טמאות - טימאן.

(ו) המניח זיתיו בגג לגרגרן -

אפילו הן רום אמה - אינן מוכשרין.

נתנן בבית שילקו, ועתיד להעלותם לגג,

נתנן בגג שילקו, ושיפתחם - הרי אלו מוכשרין.

נתנן בבית עד שישמר את גגו,

או עד שיוליכם למקום אחר - אינן מוכשרין.

(ז) רצה ליטול מהן בד אחד, או שני בדין -

בית שמאי אומרין: קוצה בטומאה, ומחפה בטהרה.

בית הלל אומרין: אף מחפה בטומאה.

רבי יוסי אומר: חופר בקרדומות של מתכת, ומוליך לבית הבד בטומאה.

(ח) שרץ שנמצא בריחיים -

אין טמא - אלא מקום מגעו.

אם היה משקה מהלך - הכל טמא.

נמצא על גבי העלים -

ישאלו הבדדים לומר לא נגענו.

אם היה נוגע באום, אפילו כשערה - טמא.

(ט) נמצא על גבי פרודים -

והוא נוגע בכביצה - טמא.

פרודים על גבי פרודים -

אף על פי שהוא נוגע בכביצה, אין טמא - אלא מקום מגעו.

נמצא בין כותל לזיתים - טהור.

נמצא בגג - המעטן טהור.

נמצא במעטן - הגג טמא.

נמצא שרוף על הזיתים,

וכן מטלית מהוהה - טהורה.

שכל הטומאות - כשעת מציאתן.

הדף הראשי של משנה טהרות ט

משנה טהרות, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב