משנה טהרות ז ט

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טהרות · פרק ז · משנה ט | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

האשה שנכנסה להוציא פת לעני, ויצאת ומצאתו עומד בצד ככרות של תרומה, וכן האשה שיצאת ומצאת את חברתה חותה גחלים תחת קדרה של תרומה, רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין.

אמר רבי אלעזר בן פילא, וכי מפני מה רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין, מפני יד שהנשים גרגרניות הן, שהיא חשודה לגלות את הקדרה של חברתה, לידע מה היא מבשלתטז.

נוסח הרמב"ם

האישה שנכנסה להוציא פת לעני יצאת ומצאתו עומד בצד כיכרות של תרומה וכן האישה שיצאת ומצאה את חברתה חותה גחלים תחת קדירה של תרומה רבי עקיבה מטמא וחכמים מטהרין אמר רבי אלעזר בן פיאבי וכי מפני מה רבי עקיבה מטמא וחכמים מטהרין מפני שהנשים גרגרנייות שהיא חשודה לגלות את קדירתה של חברתה לידע מה היא מבשלת.

פירוש הרמב"ם

גרגרניות. הומות לאכול מן הגרגרת והוא השפוי כובע ותרגום (איכה א) כי הייתי זוללה בתרגום ירושלמי ארי הויתי גרגרנית והלכה כחכמים:

פירוש רבינו שמשון

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

גרגרניות - זוללות ומתאוות למאכל טו. תרגום כי הייתי זוללה (איכה א), ארי הויתי גרגרנית. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

וכי מפני מה ר"ע מטמא וחכמים מטהרין אלא שהנשים כו'. כאומר לא נחלקו ר"ע וחכמים אלא במצאה את חברתה אבל לא במצאה העני. דהתם אף ר"ע מודה לחכמים. כך נ"ל:

גרגרגניות. כתב הר"ב [יט] תרגום כי הייתי כו'. והוסיף הרמב"ם שענינו הומות לאכול מן הגרגרת והוא השפוי כובע. ע"כ. [כלומר שכ"כ מתאוות לאכילה עד שלא תספיק לה מה שאוכלת מתוך הוושט. אלא תרצה שתאכל גם מן הגרגרת. אבל ז"ש והוא השפוי כובע. לא ידעתי מה טעמו לפרש כן]:

[לידע מה היא מבשלת. ואם יכשר בעיניה. תאכל ממנו]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יד) (על המשנה) אלא כו'. כלומר, אבל בעני מודה ר' עקיבא:

(טו) (על הברטנורא) וענינו, הומות לאכול [אף] מן הגרגרת.

(טז) (על המשנה) לידע כו'. ואם יכשר בעיניה תאכל ממנו:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

האשה שנכנסה וכו':    וכי מפני מה ר"ע כלומר היאך עלה בלבו לטמא מה שטהרו חכמים דמסתבר כוותייהו כל כמה דלא חזינן דנגעה בקדרה. הרא"ש ז"ל:

ר' אליעזר בן פלא:    ס"א אלעזר בלתי י' וגם ה"ר יהוסף ז"ל מחק היו"ד:

אלא שהנשים:    נ"א מפני שהנשים וכו':

תפארת ישראל

יכין

האשה שנכנסה להוציא פת לעני:    נ"ל דנקט עני לרבותא דר"ע. דאע"ג שיודע שתצא האשה מהר. דהרי נכנסה להוציא לו פת. אפ"ה מטמא ר"ע. ונקט חותה בגחלים לרבותא דרבנן. דאף שלא סלקא דעתה שתצא בעלת הבית וגם היא גרגרנית וחשודה למשמש. אפ"ה מטהרי רבנן. ולא דמי לער ומצאו ער [במשנה ב']. דהבית טהור ולא פליג ר"ע. התם מצאו במקום שהניחו. אבל הכא מדקאמר ויצאת ומצאתו עומד וכו'. משמע ודאי שהניחתו רחוק מהככרות. ומצאתו עומד בקרוב להן. ועוד התם כבר היה הע"ה תוך הבית. ואין שום דבר חדש בעיניו שימשמשנו. אבל הכא שרק כרגע נכנס הע"ה לבית החיצון. ולבו תאב ללחם שרואהו השתא. יש שפיר לחוש שמשמשו:

ר"ע מטמא וחכמים מטהרין:    דלא מחזקינן טומאה. ואי"ל מ"ש מטוחנת לעיל [מ"ד]. דבין שפסקה או לא פסקה הרחיים. טמא לרבנן עכ"פ עד כדי פישוט ידה. י"ל התם שאני. שאין רגלים לדבר שיבוא הבעה"ב עליה פתאום. מדהניחה טרודה בטחינה. ולכן אין חוששת מלמשמש. משא"כ הכא. יש רגלים לדבר שתצא בעה"ב מהר להוציא פת לעני. או להציל תבשיל מהקדיחה. מיהו כל זה באין העני חשוד שרצה לגנוב הפת. דאל"כ לא הוו מטהרי רבנן. דמ"ש מגנבים לעיל [מ"ו] דאמרינן דעכ"פ מקום רגלי הגנבים טמא. דאי"ל דהתם לא חשש שימהר אדם עליו. ליתא. דכיון דחשדת ליה שרצה לגנוב. א"כ לא חשב שתצא אליו כרגע עד שיטמננו. ותו דהרי דומיא דחותה בגחלים קתני דאין בה רק חשש נגיעה. ולא תשש גנבה. אלא דאפ"ה מטמא ר"ע. מדיש לחוש. דמדלב עני משתוקק ללחם. ממשמש בו. וחכמים מטהרים. מדאין תשוקתו גדולה כל כך כתשוקת הגנב לגנוב. רב"א כתב דלא גרסינן וחכמים מטהרים. אולם יש לישבו דה"ק. האיך עלה בדעת ר"ע לחלוק על רבים המטהרים. והרי מסתבר כוותייהו לבלי להחזיק טומאה [וכך פי' הרא"ש]:

אמר ר"א בן פילא וכי מפני מה ר"ע מטמא וחכמים מטהרין מפני שהנשים גרגרניות:    תאבות למאכל. נשיג בל"א:

הן שהיא חשודה לגלות את הקדרה של חברתה לידע מה היא מבשלת:    ושמא נדה היא ובל"ז כל ע"ה חשדינן ליה לענין מגע כלים כאילו הוא אב הטומאה. וא"כ טמאה הכיסוי [ועיין כלים פי"ד מ"ג ודו"ק]. והכסוי טמאה המאכל. ור"א פליג את"ק בתרתי. חדא דס"ל דבעני גם לר"ע טהור. ותו דגם בסיפא ס"ל דוקא בשהיה הקדרה מכוסה מטמא ר"ע. הא בהיתה מגולה. שתוכל לידע מה שבקדרה מבלי שתגע בקדרה. גם לר"ע טהור [רב"א]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים