משנה טבול יום ב ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טבול יום · פרק ב · משנה ה | >>
בשר הקדש שקרם עליו הקיפה. נגע טבול יום בקיפה, חתיכות מותרות. נגע בחתיכה, חתיכה וכל העולים עמה חיבור זה לזה.
רבי יוחנן בן נורי אומר, שניהם חיבור זה לזה.
וכן בקטניות שקרמו על גבי פרוסות.
מעשה קדרה בקטניות, בזמן שהן פרודים, אינן חיבור.
בזמן שהן גוש, חיבור.
אם היו גושין הרבה, הרי אלו ימנו.
שמן שהוא צף על גבי היין ונגע טבול יום בשמן, לא פסל אלא השמן.
רבי יוחנן בן נורי אומר, שניהם חיבור זה לזה.
נוסח הרמב"ם
בשר הקודש, שקרם עליו הקופה -
- נגע טבול יום בקופה - חתיכות מותרות.
- נגע בחתיכה -
- חתיכה, וכל העולין עימה - חיבור.
- רבי יוחנן בן נורי אומר: שניהם חיבור זה לזה.
- וכן בקטניות, שקרמו על גבי פרוסות.
- מעשה קדירה, והקטניות -
- בזמן שהן פרודין - אינן חיבור,
- בזמן שהן גוש - חיבור.
- אם היו גושין הרבה - הרי אלו ימנו.
- שמן שהוא צף על גבי היין -
- נגע טבול יום בשמן - לא פסל אלא שמן.
- רבי יוחנן בן נורי אומר: שניהם חיבור זה לזה.
פירוש הרמב"ם
קרם עליו הקופה - קפאו עליו התבלין והמרק וחזר כמין קרום.
אמר רבי יוחנן בן נורי, כי הקרום הזה עם חתיכות הבשר חיבור זה לזה, וכשנגע בקופה פסל הבשר. וכבר ביארנו בפתיחה כי טבול יום יפסול הקדש גם כן, כמו התרומה.
וקטניות שקרמו על גבי פרוסות - תבשיל של קטניות כשקפאו על פתיתי הפת.
ומעשה קדרה - מה שמבשלין בקדרה מן החיטין והקמח וכן שאר חמישה המינין, כגון הריפות, וותיקא, וקמח מבושל בקדרה, וכיוצא בזה.
ועניין אמרו אם היו גושין הרבה הרי אלו ימנו - אם היו גושין הרבה אחד בצד השני וכל גוש מהן מחובר נאסף, ונגע טמא באחד מהן, מונין ממנו ראשון ושני ושלישי לפי העיקרים אשר ביארנו בפתיחה. ואם היה הגוש אשר נגע בו הטמא ראשון, היה השני הדבק בו שני, והדבק בשני שלישי, והדבק בשלישי רביעי.
ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי, בשני המאמרים:
פירוש רבינו שמשון
הקיפה. יש מפרשין מקפה אבל נראה כי ההיא דפ' העור והרוטב (דף קכ.) מאי קיפה פירמא בשר מצומק שנימחה בקדירה:
החתיכות מותרות. דכיון דקרש לאו חיבור הוא:
וכל העולין עמה חיבור. והשאר טהור:
שניהם חיבור. בין שנגע בקיפה בין שנגע בחתיכות הכל פסול:
פרוסות. של לחם שמניחין עם הקטניות:
מעשה קדירה וקטניות. כלומר קטניות שנתבשלו בקדירה ודרכן להתבקע וכשמתבשלות יפה יפה מתחברות ומצטרפות כמין גוש אבל קודם לכן פרודות ואין מצטרפות:
ימנו. דאם נגע השרץ באחד מן הגושים והם נוגעין זה בזה מונין מהן ראשון ושני:
שמן שהוא צף על פני היין. בפ"ק דשבת (דף ה:) מייתינן לה:
תני"א בתוספת"א [שם] בשר קדש שקרם עליו הקיפה וכן השמן שצף על היין ר' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקא אומר ב"ש אומרים חיבור וב"ה אומרים אינו חיבור:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בשר הקודש שקרם עליו הקיפה - קפאו עליו התבלין והמרק ושומן הבשר, שנימוח ונעשה הכל כמין קרום:
החתיכות מותרות - דלא הוי הקרום חיבור:
וכל העולים עמה - חשיב מחובר לה. והשאר טהור:
שניהם חיבור - ובין שנגע בקיפה בין שנגע בחתיכות, פסל הכול. ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי:
על גבי פרוסות, של לחם שמניחין על הקטניות:
מעשה קדירה בקטניות - כלומר, קטניות שנתבשלו בקדירה ודרכן להתבקע, וכשמתבשלות יפה מתחברות ונעשות כמין גוש. ויש שגורסין, מעשה קדירה וקטניות:
הרי אלו ימנו - אם נגע שרץ באחד מהן, הרי הוא ראשון. והגוש הסמוך לו שני, והאחר הסמוך לשני שלישי בתרומה:
שניהן חיבור זה לזה - ואם נגע טבול יום באחד מהן, נפסל חבירו. ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי:
פירוש תוספות יום טוב
הקיפה פי' הר"ב התבלין והמרק כו' עיין מ"ש בפ' ג' דזבחים משנה ד' [ד"ה הקיפה]:
שניהם חבור זה לזה. לשון הר"ב ובין שנגע כו' פסל* הכלי וכן לשון הר"ש. גם הרמב"ם כתב כן. ומסיים וכבר ביארנו בפתיחה. כי טבול יום יפסול הקדש (ג"כ) כמו התרומה ע"כ. וכבר כתבתי בזה בריש פרקין:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בשר הקודש שקרם עליו וכו': ותניא בתוספתא בשר קודש שקרם עליו הקיפה וכן השמן שצף על היין ר' ישמעאל ב"ר יוחנן בן ברוקא אומר בש"א חבור ובה"א אינו חבור. וכתב הרמב"ם ז"ל כבר בארנו בפתיחה כי טבול יום יפסול בקודש בלבד כמו התרומה ע"כ ותמצא דבריו ז"ל בהקדמה סימן כ"ד ועיין לעיל סוף סימן ראשון:
חבור זה לזה ר' יוחנן בן נורי אומר שניהם חבור זה לזה: אית דל"ג מלות זה לזה בין ברישא בין בסיפא. מעשה קדרה וקטניות היא גירסת הרמב"ם ז"ל שפירש מעשה קדרה מה שמבשלין בקדרה מן החטים והקמח וכן שאר חמשת המינים כגון הריפות וותיקא וקמח מבושל בקדרה:
שמן שהוא צף וכו': וכתבו תוס' ז"ל שם בפ"ק דשבת מדנקט טבול יום ולא נקט שני משמע דשמן חשיב משקה דשני אחר מטמא משקים להיות תחלה ע"כ. פי' אבל טבול יום אינו עושה המשקים תחלה כדתנן בפ"ח דפרה סימן ז':
תפארת ישראל
יכין
בשר הקדש שקרם עליו הקיפה: המרק נקרש סביבו [עיין טהרות פ"א מ"ד]:
חתיכות מותרות: דאינן חבור:
ר"י בן נורי אומר שניהם חבור זה לזה: אפילו נגע בקיפה:
וכן בקטניות שקרמו ע"ג פרוסות: של לחם. נמי דינן כך:
מעשה קדרה בקטניות: ר"ל קטניות שנתמעכו ע"י בשול:
הרי אלו ימנו: דאותו שנוגע בשרץ הו"ל ראשון. והסמוך לו ב' וכו':
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת