משנה חלה ג ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת חלה · פרק ג · משנה ז | >>
העושה עיסה מן החיטים ומן האורז, אם יש בה טעם דגן, חייבת בחלה, ויוצא בה אדם ידי חובתו בפסח.
ואם אין בה טעם דגן, אינה חייבת בחלה, ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח.
הָעוֹשֶׂה עִסָּה מִן הַחִטִּים וּמִן הָאֹרֶז,
- אִם יֶשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן,
- חַיֶּבֶת בַּחַלָּה,
- וְיוֹצֵא בָּהּ אָדָם יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח.
- וְאִם אֵין בָּהּ טַעַם דָּגָן,
- אֵינָהּ חַיֶּבֶת בַּחַלָּה,
- וְאֵין אָדָם יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח:
העושה עיסה מן החיטים, ומן האורז -
- אם יש בה טעם דגן -
- חייבת בחלה,
- ויוצא בה אדם ידי חובתו - בפסח.
- אין בה טעם דגן -
- אינה חייבת בחלה,
- ואין אדם יוצא בה ידי חובתו - בפסח.
כבר קדם לנו כי החלה אינה חייבת אלא מחמשת המינין, וכמו כן אין אדם יוצא ידי חובתו בפסח אלא בחמשת המינים, ואין האורז מכללם:
העושה עיסה מן האורז. דלאו מין דגן הוא ופטור מן החלה:
אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה. ואע"פ שאין בחטים כשיעור ואמרי' מתני' דלא כרשב"ג דרשב"ג אומר לעולם אינה חייבת בחלה עד שיהא בה דגן כשיעור:
ויוצא בה ידי חובתו בפסח. מהכא דייקינן בפרק כל הזבחים שנתערבו (דף עח) דנותן טעם ברוב דאורייתא:
אורז - לאו מין דגן הוא, וכל שאינו מין דגן פטור מן החלה, ואין אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח:
אם יש בה טעם דגן חייב בחלה - ואע"ג דאין בדגן כשיעור חלה:
חייבת בחלה. ויוצא בה וכו'. עיין ריש פ"ק מ"א ב ד:
.אין פירוש למשנה זו
העושה עיסה מן החטים ומן האורז: כתב ה"ר יהוסף ז"ל נ"ל דמיירי שיש כאן בחטים כשעור ועל כן אם יש בה טעם דגן הרי נאסרה העיסה כולה מן החטים שיש בה חיוב חלה. אבל כשלא יש בה שיעור בקמח של חטים ודאי פטורה דאין האורז הפטור מצטרף עם החטים שאין בם שיעור אע"פ שנבללו דדוקא החמשת מינים מצטרפין ע"י הבלילה והא דתנן לקמן הנוטל שאור מעיסת חטים ונותן לתוך עיסת אורז וכו' והרי השאור אין בה שיעור ואפ"ה מחייב את האורז לאו קושיא דהשאור כבר הי' חייב בחלה שבא מעיסה החייבת ועל כן אוסר בנותן טעם אבל הקמח לא הי' חייב מעולם אם אין בו שיעור עכ"ל ז"ל:
ואם אין בה טעם דגן וכו': צ"ע אמאי אצטריך למתני האי סיפא ושמא דאי לאו דתנא האי סיפא ה"א דאזלינן לחומרא דחייבת בחלה ואין אדם יוצא בה י"ח בפסח. ופי' הר"ש שירילי"ו ז"ל העושה עיסה מן החטים ומן האורז אם יש טעם דגן וכו' אע"ג דאורז אינו חייב בחלה דתנן בפ"ק דהקטנית פטורה מן החלה אם עשה עיסה מן האורז ועירב בתוכה קמח חטים אם יש בה טעם דגן בירושלמי פליגי בה אמוראי איכא מ"ד דוקא ברובא דגן נמי ואיכא מ"ד אע"פ שאורז רב על החטים ואין בחטים חמשת רבעים קמח כל שיש בכל העיסה חמשת רבעים חייבת בחלה כיון דטעמא דגן וכן משמע בפ' התערובות ודייק מהכא דנ"ט ברוב הוי דאורייתא וטעמא כדאמרינן בפ"ק דמכלתין בירושלמי דקים להו לרבנן דהחטים גוררין האורז עמם לעשות הכל לחם לחייבו בחלה והכל חוזר לחטים מה שא"כ בשאר כל המינין דאין גוררין את האורז וחטים גופייהו נמי אין גוררין מין אחר אלא אורז לחוד כדאיתא התם. ויוצא בה י"ח בפסח דמצה איקרי דכיון דנגרר מחמיץ הוא וכל העולה לחמץ עולה למצה ע"כ. ובירושלמי גרסי' הכי כפי דברי הרב רבינו שמשון ז"ל והרשב"א ז"ל מתני' דלא כרשב"ג דאיהו ס"ל לעולם אינה חייבת בחלה עד שיהא בה דגן כשיעור ופסקו בירושלמי הלכה כרשב"ג וכן פסק הראב"ד והרשב"א ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל נראה שהי' גורס בירושלמי כמו שהוא בספרים שלנו מתני' כדרבן שמעון ב"ג וה"פ מתני' דקתני דאע"פ שהאורז נגרר אחר החטים אינה חייבת בחלה עד שיהא בה טעם דגן כדרשב"ג דהיינו כשיעור דקאמר רשב"ג כלומר שיהא בה דגן כשיעור שיתן בה טעם דגן כך כתב ב"י בי"ד סימן שכ"ד והביא הוכחה לפירוש זה מן התוספתא ע"ש וכן כתב ג"כ בכסף משנה פרק ששי דהלכות בכורים:
בסוף פי' ר"ע ז"ל ואע"ג דאין בדגן כשיעור חלה. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה אינו נראה דהא לעיל תנן שאין מצטרפין אלא החמשה מינים ע"כ:
יכין
אם יש בה טעם דגן: ר"ל שנרגש טעם החטים אף שאין בהחטין כשיעור חלה. ודוקא באורז וחטין הדיך כך דאורז נגרר בתר חטי' אבל בשאר מיני' שנלושו יחד מין פטור עם מין חיוב צריך טעם ושיעור חלה ממין החיוב אע"ג שרוב העיסה ממין הפטור חייב (שו"ע יו"ד שכד, ט):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת