משנה חלה ג רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) אוכלין עראי מן העיסה -

עד שתתגלגל - בחיטים,

ותיטמטם - בשעורים.

גילגלה בחיטים,

וטימטמה בשעורים -

האוכל ממנה - חייב מיתה.

כיון שהיא נותנת את המים

מגבהת חלתה,

ובלבד שלא יהא שם - חמשת רבעים קמח.

(ב) נדמעה עיסתה -

עד שלא גילגלה - פטורה,

שהמדומע - פטור.

ומשגילגלה - חייבת.

נולד לה ספק טומאה -

עד שלא גילגלה - תעשה בטומאה.

ומשגילגלה - תעשה בטהרה.

(ג) הקדישה עיסתה -

עד שלא גילגלה, ופדיתה - חייבת.

ומשגילגלה, ופדיתה - חייבת.

הקדישה - עד שלא גילגלה,

וגילגלה - הגזבר,

ואחר כך פדיתה - פטורה,

שבשעת חובתה - הייתה פטורה.

(ד) כיוצא בו,

המקדיש פירותיו -

עד שלא באו לעונת המעשרות, ופדין - חייבין.

ומשבאו לעונת המעשרות, ופדין - חייבין.

הקדישן - עד שלא נגמרו,

וגמרן - הגזבר,

ואחר כך פדין - פטורין,

שבשעת חובתן - היו פטורין.

(ה) נוכרי שנתן לישראל,

לעשות לו עיסה - פטורה מן החלה.

נתנה לו, מתנה -

עד שלא גילגל - חייב.

ומשגילגל - פטור.

העושה עיסה עם הנוכרי -

אם אין בשל ישראל, כשעור -

פטורה מן החלה.

(ו) גר שנתגייר, והיתה לו עיסה -

נעשת, עד שלא נתגייר - פטור.

ומשנתגייר - חייב.

ואם ספק - חייב,

ואין חייבין עליה חומש.

רבי עקיבה אומר:

הכל הולך - אחר הקרימה בתנור.

(ז) העושה עיסה מן החיטים, ומן האורז -

אם יש בה טעם דגן -

חייבת בחלה,

ויוצא בה אדם ידי חובתו - בפסח.

אין בה טעם דגן -

אינה חייבת בחלה,

ואין אדם יוצא בה ידי חובתו - בפסח.

(ח) הנוטל שאור, מעיסה שלא הורמה חלתה,

ונותן, לתוך עיסה שהורמה חלתה -

אם יש לו פרנסה ממקום אחר -

מוציא לפי חשבון.

ואם לאו -

מוציא חלה אחת על הכל.

(ט) כיוצא בו,

זיתי מסיק, שנתערבו עם זיתי ניקוף,

ענבי בציר, שנתערבו עם ענבי עוללות -

אם יש לו פרנסה ממקום אחר -

מוציא לפי חשבון.

ואם לאו -

מוציא תרומה, ותרומת מעשר - לכל.

והשאר -

מעשר, ומעשר שני - לפי חשבון.

(י) הנוטל שאור מעיסת חיטים,

ונותן לתוך עיסת האורז -

אם יש בה טעם דגן - חייבת בחלה.

ואם לאו - פטורה.

אם כן, למה אמרו,

הטבל אוסר כל שהוא? -

מין - במינו.

ושלא במינו - בנותן טעם.

הדף הראשי של משנה חלה ג

משנה חלה, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב