תפארת ישראל על חלה ג

משנה חלה, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

אוכלין עראי מן העיסה עד שתתגלגל בחטים: שתהי' העיסה נלושה יפה:

ותטמטם בשעורים: עיסת שעורים מתפררת ואינה מתדבקת יפה כחטין ולהכי סגי במתדבקת קצת כשדחקה ומטמטמ' בידו. ואע"ג דגם קבע הו"ל למשרי ליה דהרי אכתי לא נתחייב בחלה דלא נתגלגלה עדיין אפ"ה אסרוה אחר שהתחיל בלישה שלא יערים [ירוש']:

וטמטמה בשעורים האוכל ממנה: קודם הפרשת חלה:

כיון שהיא נותנת את המים מגבהת חלתה: כך תקנו חכמים למהר להפריש חלה שמא תטמא העיסה:

ובלבד שלא יהא שם חמשה רבעי קמח: שלא יהא נשאר בעריבה קמח שלא נילש עדיין כדי שיעור חלה. אבל בהתנ' מקודם שמפרשת חלה גם אקמח שיתדבק אח"כ בעיסה מהני תנאה. מיהו חלה דידן דא"צ למהר להפרישה מחשש שמא תטמא העיסה אח"כ דהרי בלא"ה טמאה לא יפריש החלה עד אחר גמר לישה [י"ד שכ"ז ש"ג]:

משנה ב

נדמעה עיסתה: נתערב בה תרומה ואין ק' לבטל ובחלה בזמן הזה מיירי שהוא מדרבנן דאל"כ לא אתא דמוע דרבנן ומפקע חיוב חלה דאוריי':

ומשגילגלה חייבת: דמדכבר נתחייב בחלה תו לא פקע ע"י דמוע דרבנן:

נולד לה ספק טומאה עד שלא גלגלה תעשה בטומאה: מדבל"ז אסור כהן לאכלה:

ומשגלגלה: בנולד לה ס' טומאה משגלגלה:

תעשה בטהרה: דעיסה זו הטבולה לחלה כחלה דמי שאפי' תלוי' אסור לגרום לה טומאה דדוקא למגע טבו"י אמרי' הטבול לחלה לאו כחלה משא"כ טומאה שמטמא גם לחולין אמרי' גבה הטבול לחלה כחלה דמי:

משנה ג

שבשעת חובתה: שעת הגלגול:

משנה ד

כיוצא בו המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות: כפ"ק דמעשר:

שבשעת חובתן היו פטורין: אגב נקט לה הכא דכבר נשנית לעיל [פאה פ"ד מ"ח] ולירושלמי התם לענין הבאת שליש והכא לענין מרוח:

משנה ה

פטורה מן החלה: וכן ישראל שנתן לעובד כוכבים חייבת:

אם אין בשל ישראל כשיעור חלה: ה' רביעיות:

פטורה מן החלה: וביש בחלק הישראל כשיעור לכאורה היה נראה שלא יפריש עד אחר שחלק דאל"כ הרי דאו' הוא ובדאור' אין ברירה כשלהי ביצה. ואעפ"כ יש לעיין דעכ"פ הרי צריך לומר ברירה דהוברר הדבר למפרע דבשעת גלגול היתה זאת העיסה שלו והיאך יפריש מפטור על החיוב ואע"ג דהא דאין ברירה היינו משום ספק ואינו מחוייב להפריש רק מספק דשמא נטל העובד כוכבים כל החלק שהי' לו בשעת גלגול והישראל נטל חלק של העובד כוכבים שפטור מחלה. עכ"פ ק' כיון דאפ"ה חייב הישראל להפריש הרי יש לחוש דיפריש מפטור על החיוב. וי"ל דהכא בזה"ז מיירי דחלה בארץ ישראל גם בזמן בית שני הוא רק מדרבנן [כנדה ד' מ"ו ב']. ובאמת בזמן בית ראשון א"א לתקן עיסתו רק ע"י שיפריש מעיסה אחרת שוודאי חייבת על חלקו שבעיסה זו [ועי' פירושינו חגיגה פ"ג סי' ל"ג די"ל עוד בתי' אחר]. ולפ"ז רשאי להפריש ג"כ מינה ובה דהרי בדרבנן יש ברירה. אבל הרי כבר כ' תוס' [עירובין ל"ז ב' ד"ה מאן] דכל דעיקרו דאורייתא הו"ל כדאור'. ואעפ"כ כבר פסק הרא"ש שיפריש מינה ובה דבלח בלח יש בילה וע"כ שיש שם קצת מחלקו של ישראל והרי מדאוריי' אין שיעור לחלה וכן פסקינן (שו"ע יו"ד של, ג):

משנה ו

נעשת: ר"ל אם נתגלגל:

ואם ספק חייב: ומפריש ומוכרה לכהן. ואילה"ק מ"ש מדמאי דאע"ג דרוב ע"ה מעשרין אפ"ה חייב י"ל התם פירות בחזקת חיוב הן משא"כ הכא עיסה בחזקת פטור קיימא:

ואין חייבין עליה חומש: באכלה זר:

רבי עקיבא אומר הכל הולך אחר הקרימה בתנור: דס"ל הקרימה בתנור הוא גמר מלאכתו לחלה:

משנה ז

אם יש בה טעם דגן: ר"ל שנרגש טעם החטים אף שאין בהחטין כשיעור חלה. ודוקא באורז וחטין הדיך כך דאורז נגרר בתר חטי' אבל בשאר מיני' שנלושו יחד מין פטור עם מין חיוב צריך טעם ושיעור חלה ממין החיוב אע"ג שרוב העיסה ממין הפטור חייב (שו"ע יו"ד שכד, ט):

משנה ח

הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה: ר"ל שנטל השאור מעיסה שיש בה שיעור חלה. וה"ה באינו שאור רק עיסה אחרת שהיא טבל כך דינה:

ונותן לתוך עיסה שהורמה חלתה: וה"ה איפכא (שו"ע יו"ד שכד, יא):

אם יש לו פרנסה ממקום אחר: שיש לו עיסה אחרת שלא ניטל חלתה:

מוציא לפי חשבון: ר"ל נותן מעיסה ההיא כדי א' ממ"ח בשאור. מיהו ביש מעיסה ההיא שיעור חלה א"צ צרוף סל ובאין בה כשיעור צריך שיצרפה בסל עם העיס' הראשונ' [ש"ך שם סקי"ט]:

ואם לאו מוציא חלה אחת על הכל: ר"ל מפריש מינה ובה א' ממ"ח בכל העיסה:

משנה ט

כיוצא בו זיתי מסיק: ר"ל זיתי' שתלשן בעה"ב מאילניו. המוסק בזיתי' הוא כמו בוצר בענבים:

שנתערבו עם זיתי ניקוף: שלקטו העניים בלקט שכחה פאה:

ענבי בציר עם ענבי עוללות: ששייך לעניים והרי של בעל הבית חייב במעשר ושל עניים פטור:

אם יש לו פרנסה ממקום אחר: שיש לו טבל אחר:

מוציא לפי חשבון: ר"ל נותן מהטבל ההוא כפי מה שחייב מזיתי מיסוק המעורבים:

ואם לאו: שאין לו טבל אחר:

מוציא תרומה ותרומת מעשר לכל: כאילו היה כל התערובות טבל דכיון דטבל אוסר בכ"ש הו"ל כאילו הכל טבל. ואף דאין בילה ביבש הכא מיירי שדורך הענבים והזיתים ואחר כך מפריש:

והשאר מעשר: ר"ל שאר הט' שחייב להפריש למעשר ראשון:

ומעשר שני לפי חשבון: לאו דוקא דהרי א"א שיפריש תמ"ע על הכל אם לא שיפריש מקודם נמי מעשר על הכל ותו דאי לא מפריש מעשר רק לפי חשבון החיוב שנתערב הרי במה שמפריש מעורב נמי מהפטור לפי חשבון ומפריש מפטור אחיוב אלא יפריש מע"ר ומע"ש על הכל ומפריש ממעשר זה תרומת מעשר על הכל ונותנו לכהן אבל מהמעשר אינו נותן ללוי רק לפי חשבון וכ"כ מע"ש אינו פודה רק לפי חשבון:

משנה י

הנוטל שאור מעיסת חטים: ר"ל מעיסה שהיה בה שיעור חלה שלא הורם חלתה:

ואם לאו פטורה: אפילו יש בשאור שיעור חלה:

מין במינו: דהטעם שאוסר בכ"ש משום דכהיתירו כך איסורו [כע"ז ד' ע"ג ב'] והרי חטה אחת פוטרת הכרי ובאינו מינו לא שייך זה. ואפי' לטעם הירושלמי הכא דטבל לא בטל מדהו"ל דבר שיש לו מתירין ונזכר זה הטעם גם בבבלי [נדרים ד' נ"ח ע"א]. ולפ"ז גם טבל של תמ"ע לא בטל עכ"פ גם דשיל"מ בטל באינו מינו [ כי"ד ק"ב ]. וב' הטעמים תרווייהו צריכי. דאי משום טעם קמא דכהיתירו כך איסורו סד"א בטבול לתמ"ע דליכא ה"ט בטיל ואי משום דשיל"מ סד"א דבאין בעלים כאן למתשיל בטל קמ"ל. מיהו בטבול לתרמ"ע וגם אין הבעלים כאן אפ"ה לא בטל דלא פלוג רבנן בתקנתייהו: