פתיחת התפריט הראשי

משנה ברורה על אורח חיים תכט

סעיף אעריכה

(א) שואלין - שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהירן על פסח שני. והוא הדין בשאר ימים טובים נמי דורשין קודם לכן שלושים יום בהלכותיהן. ועיין בביאור הגר"א שדעתו דבעצרת סגי מיום א' בסיון. ויש אומרים דהחיוב שלושים יום הוא רק בפסח משום דיש בהן הלכות רבות, כגון טחינת חיטים ואפיית מצות והגעלת כלים וביעור חמץ, שאילו אם אין עושין אותן כהלכותיהן קודם פסח לית להו תקנה בפסח, מה שאין כן בשאר יום-טוב די באיזה ימים קודם. ועל כל פנים ביום-טוב גופא, לכולי עלמא צריך לשאול ולדרוש בכל יום-טוב בהלכותיה, וכדאיתא בסוף מגילה (דף לב) משה תיקן להם לישראל שיהיו שואלין ודורשין בעניינו של יום, הלכות הפסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, והלכות החג בחג:


(ב) שלושים - ומתחילין מיום הפורים עצמו. ועכשיו נוהגין לדרוש בשבת הגדול [כשאין ערב פסח חל בו דאז צריך להקדים בשבת הקודם] ובשבת שובה [והעיקר להורות לעם דרכי ה' ללמד המעשה אשר יעשון דהיינו דיני הגעלה וביעור חמץ ואפיית המצה ושאר הלכות פסח וכן בשבת שובה לדרוש לפניהם הלכות יום הכיפורים וחג הסוכות לבד מה שדורש מענין התשובה אבל אם יהיה הדרשה רק בפלפול או דרוש בעלמא אין יוצאין בזה ידי חובתן] ומכל מקום מצוה לכל אחד לעסוק בהלכות פסח ל' יום קודם וכן בחג עצמו [אחרונים]:


(ג) ומנהג - הוא מנהג קדום מזמן הגמרא והובא דבר זה בירושלמי פרק קמא דבבא בתרא ויכולין בני העיר לכפות זה לזה לענין זה:


(ד) חטים - ובמדינותינו המנהג לחלק להן קמח שעל ידי זה מקרבא הנייתה טפי. ושיעור הנתינה הוא כפי צרכו לכל ימי הפסח ופשוט דאם הוא עני גדול ואין לו במה לאפות המצה צריך ליתן לו גם דמי האפיה דהוא בכלל די מחסורו אשר יחסר לו:


(ה) י - ואם אנו רואין שנכנס בעיר על דעת להשתקע שם לאלתר חייב ועיין בשע"ת. ודין זה די"ב חודש שייך גם לעני שאז חייבים ליתן לו כשאר עניי העיר ואם דעתו להשתקע לאלתר חייבים ליתן לו. וכתבו האחרונים בשם הסמ"ק דהאידנא נוהגים בכל הצדקות בין לענין בעה"ב בין לענין העניים בשלשים יום. ואפילו העני שאין דר פה ל' יום אף שאין מחויבים ליתן לו קמח לכל ימי הפסח בבת אחת מ"מ חייבים ליתן לו מצה בפסח כדרך שחייבים ליתן לו פת כל ימות השנה מזון ב' סעודות לכל יום ויום מימות החול שהוא שוהה בעיר ובשבת מזון ג' סעודות כמ"ש ביו"ד סימן רנ"ו ע"ש:


(ו) ליתן - ואפילו תלמיד חכם הפטור ממס [אחרונים]. ועיין בפמ"ג. ושיעור הנתינה צריך להעריך על כל אחד לפי ממונו. ואלה המשתמטים עצמם מליתן קמח עניים יש עון בידם. והנה ידוע שעיני העניים נשואות לזה וכשהם ישארו בדוחק וברעבון והוא יעלים עין בזה ידוע מה שאמר הגמרא סנהדרין ל"ה כל תענית וכו' ע"ש בפירש"י והוא ג"כ כעין זה:

סעיף בעריכה


(ז) בכל חדש ניסן מפני שי"ב נשיאים הקריבו בי"ב ימים וכל ימי הקרבן היה יו"ט שלו וע"פ וימי הפסח גופא ואסרו חג א"כ יצא רוב החודש בקדושה לפיכך עושין כולו קודש:


(ח) צדקתך גם אין אומרים בחודש ניסן היהי רצון שאחר קריאת התורה ואין מזכירין בו נשמות וגם צדוק הדין והקדיש שאחריו אין אומרים. והכלל דצדוק הדין וצ"צ ורחום וחנון שוין וכן בע"ש ועיו"ט אחר חצות אין אומרים אבל בער"ח וערב חנוכה אחר חצות אומרים צדוק הדין. וטוב לקרות בניסן בכל יום הנשיא שלו וביום י"ג פרשת בהעלתך עד כן עשה את המנורה [אחרונים]:


(ט) להזכיר בצבור פי' דאין מזכירין התענית בצבור אבל מ"מ היחיד שנהג להתענות בה"ב מותר להתענות בו לדעת המחבר ומנהגנו כהרמ"א שאין להתענות כלל [אחרונים]:


(י) אפילו יום וכו' היינו בכל החודש ניסן וכן ער"ח אייר ג"כ אין מתענין אפילו הנוהגים להתענות בכל ער"ח אבל החתן והכלה ביום חופתם נוהגים להתענות אפילו בר"ח ניסן מטעם שיתבאר בסימן תקע"ג [אחרונים]:


(יא) אבל תענית חלום מתענין ואין צריך למיתב תענית לתעניתו בחודש אייר כדי שיכופר לו על מה שהתענה בחודש ניסן על חלומו כמו שצריך לעשות מי שמתענה ת"ח בשבת ויו"ט ור"ח וחוש"מ שהוא צריך לישב בתענית על תעניתו כמו שנתבאר בסי' תי"ח. ואם התענה בשבת שבתוך ניסן ת"ח מותר להתענות ליום מחר ביום א' על מה שהתענה בשבת כיון שאיסור תענית זה אינו אלא מנהג. ואפילו אם חל ר"ח ניסן באחד בשבת ובשבת שלפניו התענה ת"ח מותר לו לישב בתענית בר"ח ניסן על מה שהתענה בשבת [אחרונים]:


(יב) מזמור לתודה שלחמי תודה היו חמץ ואפילו בער"פ אסור להקריבה שיבוא לידי נותר:


(יג) בערב פסח ומשכימין לבהכ"נ בע"פ כדי שיגמור סעודתו קודם ד' שעות [מהרי"ל]:


(יד) אסרו חג המנהג שלא להתענות בכל אסרו חג. ולהטיל איסור בבהכ"נ לצורך גדול מותר בניסן אף שאסור בתשרי [אחרונים]: