משנה בכורות ח ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק ח · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

שתי נשים שלא בכרו וילדו שני זכרים, נותן עשר סלעים לכהן.

מת אחד מהן בתוך שלשים יוםיד, אם לכהן אחד נתן, יחזיר לו חמש סלעים.

אם לשני כהנים נתן, אינו יכול להוציא מידם.

זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה, נותן חמש סלעים לכהן.

שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות, אין כאן לכהן כלום.

אחת בכרה ואחת שלא בכרה וילדו שני זכרים.

נותן חמש סלעים לכהן.

מת אחד מהן בתוך שלשים יום, האב פטור.

מת האב והבנים קיימין, רבי מאיר אומרטז, אם נתנו עד שלא חלקו, נתנו.

ואם לאו, פטורין.

רבי יהודה אומר, נתחייבו נכסים.

זכר ונקבה, אין כאן לכהן כלום.

נוסח הרמב"ם

שתי נשיו שלא ביכרו וילדו שני זכרים נותן עשר סלעים לכוהן מת אחד מהן בתוך שלשים יום אם לכוהן אחד נתן יחזיר לו חמש סלעים ואם לשני כהנים נתן אינו יכל להוציא מידן זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה נותן חמש סלעים לכוהן שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות אין כאן לכוהן כלום אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה וילדו שני זכרים נותן חמש סלעים לכוהן מת אחד מהן בתוך שלשים יום האב פטור מת האב והבנים קיימין רבי מאיר אומר אם נתנו עד שלא חלקו נתנו ואם לאו פטורין רבי יהודה אומר נתחייבו הנכסים זכר ונקבה אין כאן לכוהן כלום.

פירוש הרמב"ם

שתי נשים שלא בכרו וילדו שני זכרים נותן כו': כל ההלכה הזאת מבוארת ע"פ שני העקרים שהקדמנו. וסבת מחלוקת ר"מ ורבי יהודה כבר נזכר והלכה כר' יהודה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שתי נשים - של איש אחד, וילדו שני זכרים במחבוא, שנתערבו יג:

אם לכהן אחד נתן - פדיון שניהם, יחזיר לו הכהן חמש סלעים, הואיל ומת בתוך שלשים ואיגלאי מלתא דנפל הוא טו ושלא כדין שקל:

אין יכול להוציא מידם - דכל חד וחד מדחי ליה ואומר הריני מחזיק בם בשביל פדיון החי:

או שני זכרים ונקבה - ילדו הנשים שלו במחבוא:

נותן חמש סלעים לכהן - דממה נפשך חד הוי בכור, אם האחת ילדה שני זכרים האחד בכור, ואם האחת ילדה זכר ונקבה, נמצא שחברתה ילדה זכר לבדו והוא בכור, ואותו שעם הנקבה פטור שמא נקבה יצאה ראשון:

אין לכהן כלום - דאיכא למימר הנקבות יצאו תחלה ואין כאן בכור:

האב פטור - דמצי למימר בן המבכרת מת:

נתנו עד שלא חלקו כו' - כדפרישנא לעיל. והלכה כר' יהודה:

זכר ונקבה - יש לומר אותה שלא בכרה ילדה הנקבה ואין כאן בכור:

פירוש תוספות יום טוב

שתי נשים שלא בכרו. עיין מ"ש בשם התוס' בפ"ק משנה ג':

וילדו ב' זכרים. לשון הר"ב במחבוא ונתערבו וכן לשון רש"י. וכך העתיק הטור וכתב ב"י דלא הוצרך לכתוב כן אלא משום סיפא. דבהו אצטריך דלא בריר לן וכו':

בתוך ל' יום. כלומר בתוך ל' ויום אחד כדתנן בספ"ד דערכין דל' יום דבכור ל' ויום אחד. ועיין במשנה ה' ו' פ"ה דנדה:

יחזיר לו חמש סלעים. פי' הר"ב הואיל ומת בתוך ל' ואגלאי מלתא דנפל הוא וכן פירש"י. והתוס' כתבו דבחנם פי' כן דאפי' קים לן ביה דכלו לו חדשיו. בבן חדש תלה רחמנא. עיין בפירוש משנה ו':

אם נתנו עד שלא חלקו כו'. צריך שום צריכותא אמאי תני תו פלוגתא דר"מ ור"י. תוס':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יג) (על הברטנורא) ולא הוצרך לכתוב כן אלא משום סיפא, דבהו איצטריך דלא בריר לן כו'. ב"י:

(יד) (על המשנה) ל' יום. ויום אחד. כדתנן בסוף פרק ד' דערכין, דל' יום דבכור [שלשים] ויום אחד:

(טו) (על הברטנורא) וכן פירש לקמן במשנה ו'. וכן פירש רש"י. והתוספ' כתבו, דבחנם פירש כן, דאפילו קים לן ביה דכלו לו חדשיו בבן חודש תלה רחמנא:

(טז) (על המשנה) ר"ט כו'. צריך שום צריכותא אמאי תני תו פלוגתא זו. תוס':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה:    ה"ג בכל הספרי כתיבת יד או שני ורש"י ז"ל גריס אי שני ביוד וכמו שהעתיק ר"ע ז"ל:

אחת בכרה וכו' זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום:    הרמב"ם ז"ל בספי"א דהלכות בכורים העתיק זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה אין כאן לכהן כלום אבל בסיפא דאחת בכרה ואחת שלא בכרה של שני אנשים כתב בלבד זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום. שאם ילדו שני זכרים ונקבה זה שלא בכרה אשתו פסק שם שיתן חמש סלעים לכהן ותלוי בסוגיית הגמרא שאכתוב בסמוך בס"ד והראב"ד ז"ל השיגו שם וכתב שם עוד מהרי"ק ז"ל ורבינו גורס במשנה כגירסת הראב"ד ז"ל. [הגה"ה פי' בסיפא אע"ג דבפסק הדין חולק עמו]. ומפרש דהא דתני רב הונא שני זכרים ונקבה אין כאן לכהן כלים ארישא קאי דוקא וגריס בגמרא כיון דבאיש אחד ושתי נשיו משכחת לה ובשני אנשים לא משכחת לה לא מתני ליה ומפרש וכו' וע"ש. ועוד כתב גירסא אחרת בלשון הגמרא בשם הר"י קורקוס ז"ל אליבא דהרמב"ם ז"ל ע"ש:

תפארת ישראל

יכין

שתי נשים:    של איש א':

שלא בכרו וילדו שני זכרים:    ונתערבו:

אם לכהן אחר נתן:    ב' הפדיונות:

יחזיר לו חמש סלעים:    דפחות מבן חודש פטור מפדיון:

אינו יכול להוציא מידם:    דלא מצי האב לומר. לכל כהן נתתי רק חצי מעות הפדיון של כל א'. ויחזיר לי חצי של המת. ליתא דאע"ג דבכה"ג בנו פדוי [כבכורות דנ"א ב']. דמצי ליתן דמי פדיון בנו אפילו לעשרה כהנים. עכ"פ הכא מדלא פרש כן בשעת שנתן המעות. מצי כל א' מהכהנים לומר הנני מוחזק בפדיון החי:

זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה:    שילדו ב' נשיו המבכירות ונתערבו:

נותן חמש סלעים לכהן:    דממ"נ חד זכר הוא בכור [ועי' לעיל פ"ב מ"ז]:

אין כאן לכהן כלום:    דשמא הנקיבות יצאו תחלה:

מת אחד מהן:    ר"ל א' מהולדות:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים