משנה בבא קמא א דפוסים
משנה בבא קמא, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
ארבעה אבות נזיקים: השור והבור והמבעה וההבער.
לא הרי השור כהרי המבעה, ולא הרי המבעה כהרי השור.
ולא זה וזה, שיש בהן רוח חיים, כהרי האש שאין בו רוח חיים.
ולא זה וזה, שדרכן לילך ולהזיק, כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק.
הצד השוה שבהן, שדרכן להזיק ושמירתן עליך.
וכשהזיק, חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ.
כל שחבתי בשמירתו, הכשרתי את נזקו.
הכשרתי במקצת נזקו, חבתי בתשלומין כהכשר כל נזקו.
נכסים שאין בהם מעילה, נכסים של בני ברית, נכסים המיוחדים, [ובכל מקום] חוץ מרשות המיוחדת למזיק ורשות הניזק והמזיק.
וכשהזיק, חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ.
שום כסף, ושוה כסף, בפני בית דין, ועל פי עדים בני חורין בני ברית.
והנשים בכלל הנזק.
והניזק והמזיק בתשלומין.
חמישה תמין וחמישה מועדין.
הבהמה אינה מועדת לא ליגח ולא ליגוף ולא לישוך ולא לרבוץ ולא לבעוט.
השן מועדת לאכול את הראוי לה.
הרגל מועדת לשבר בדרך הילוכה.
ושור המועד, ושור המזיק ברשות הניזק, והאדם.
הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והנחש, הרי אלו מועדין.
רבי אליעזר אומר, בזמן שהן בני תרבות, אינן מועדין.
והנחש מועד לעולם.
מה בין תם למועד?
אלא שהתם משלם חצי נזק מגופו, ומועד משלם נזק שלם מן העליה.
משנה בבא קמא, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב