משנה בבא קמא א רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) ארבעה אבות נזיקין -

השור, והבור, והמבעה, וההבער.
לא הרי השור - כהרי המבעה,
ולא הרי המבעה - כהרי השור,
ולא זה וזה, שיש בהן רוח חיים - כהרי האש, שאין בו רוח חיים,
ולא זה וזה, שדרכן לילך ולהזיק - כהרי הבור, שאין דרכו לילך ולהזיק.
הצד השוה שבהן -
שדרכן להזיק,
ושמירתן עליך,
וכשהזיק - חב המזיק לשלם תשלומי נזק, במיטב הארץ.


(ב) כל שחבתי בשמירתו - הכשרתי את נזקו.

הכשרתי במקצת נזקו - חבתי בתשלומי נזקו, כהכשר כל נזקו.
נכסים שאין בהן מעילה,
נכסים שהן של בני ברית,
נכסים המיוחדים,
ובכל מקום - חוץ מרשות המיוחדת למזיק, ורשות הניזק והמזיק,
כשהזיק - חב המזיק לשלם תשלומי נזק, במיטב הארץ.


(ג) שום כסף, ושוה כסף -

בפני בית דין,
ועל פי עדים בני חורין, בני ברית.
והנשים - בכלל הנזק.
והניזק, והמזיק - בתשלומין.


(ד) חמישה תמין, וחמישה מועדין.

הבהמה אינה מועדת -
לא ליגח, ולא ליגוף,
ולא לישוך, ולא לרבוץ, ולא לבעוט.
השן מועדת -
לאכול את כל הראוי לה,
הרגל מועדת -
לשבר בדרך הילוכה,
שור המועד, ושור המזיק - ברשות הניזק,
והאדם.
הזאב, והארי,
והדוב, והנמר,
והברדלס, והנחש,
הרי אלו מועדין.
רבי אליעזר אומר:
בזמן שהן בני תרבות - אינן מועדין,
והנחש - מועד לעולם.
מה בין תם למועד?
אלא שהתם משלם - חצי נזק מגופו,
ומועד משלם - נזק שלם מן העליה.


הדף הראשי של משנה בבא קמא א