משנה אהלות טז ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק טז · משנה ב | >>
כיצד, כוש שהוא תחוב בכותל, כחצי זית מתחתיו וכחצי זית מעל גביו, אף על פי שאינן מכוונין, טמא.
נמצא מביא את הטומאה לעצמו ו בכל שהוא.
הקדר שהוא עובר והסל על כתפו והאהיל צדו אחת על הקבר, הכלים שבצד השני טהורין.
אם יש בסל פותח טפח, טמאיםז.
התלוליות הקרובות בין לעיר בין לדרך, אחד חדשות ט ואחד ישנות, טמאות.
הרחוקות, חדשות טהורות, וישנות טמאות.
איזו היא קרובה, חמשים אמה.
וישנה, ששים שנה, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר, קרובה, שאין קרובה ממנהיא.
וישנה, שאין אדם זוכרה.
כיצד?
- כוש שהוא תחוב בכותל,
- כחצי זית מתחתיו, וכחצי זית מעל גביו -
- אף על פי שאינן מכוונין - טמא.
- נמצא, מביא את הטומאה לעצמו - בכל שהוא.
- אף על פי שאינן מכוונין - טמא.
[ג] *הערה 1: הקדר שהוא עובר,
- והאסל על כתפו,
- והאהיל צידו אחד על הקבר -
- כלים שבצד השני - טהורין.
- אם יש באסל פותח טפח - טמאין.
- התלוליות,
- הקרובות -
- בין לעיר, בין לדרך,
- אחד חדשות, ואחד ישנות - טמאות.
- הרחוקות -
- חדשות - טהורות,
- וישנות - טמאות.
- איזו היא קרובה? - חמישים אמה.
- וישנה - ששים שנה,
- דברי רבי מאיר.
- וישנה - ששים שנה,
- רבי יהודה אומר:
- קרובה - שאין קרובה ממנה,
- וישנה - שאין אדם זוכרה.
- הקרובות -
[כוש - הכלי שטווים בו.
וכבר בארנו כמה פעמים, שאין חילוק בין הדבר המאהיל על הטומאה או שהטומאה מאהילה עליו.]
משנה ג [נוסח הרמבם]
אסל - שם העץ אשר יעתיקו בו הכתפים המשא והדומה לו.
וכאשר היו הקדרות תלויות מקצה האסל אחורי גב הנושא, והקצה האחר מאהיל על הטומאה, והיה בעץ פותח טפח, יטמאו אלו הקדרות אשר בקצה השני, וזהו עניין אמרו ועל שאר אדם וכלים בפותח טפח.
ותלוליות - קבוץ "תל", ושמו גם כן בערבי "תל".
וזאת העיר, בתנאי שתהיה עיר קרובה לבית הקברות. וזהו הדרך אשר זכר, גם כן דרך בית הקברות. ואמנם נדין על אלו התלוליות מחשבה ביארם התלמוד, שהנשים יקברו בהן הנפלים, ובעלי המומין איבריהם כאשר יפרדו מהם. ואמנם דנינו על התלוליות הישנות הקדימה, ואפילו היו רחוקות השנים, לפי שהם פעמים יהיו קרובים מן המדינה, והיו אנשי זאת המדינה יקברו שם מה שזכרנו, ונחרבה המדינה ההיא.
והלכה כרבי יהודה:
כוש. שטוות בו נשים ומקבל טומאה אפי' של עץ משום צינורא של מתכת הקבוע בו כדתנן במסכת כלים פ"ט כוש שבלע הצינורא:
אף על פי שאינן מכוונין. שאין ב' החצאין מכוונין זה כנגד זה:
טמא. הכוש דמביא טומאה על עצמו בכל שהוא ודלא כר' דוסא דלעיל פ"ג (מ"א) דתנן מאהיל על כחצי זית וכחצי זית מאהיל עליו רבי דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאין:
והסל. כמו והאסל דתנן במסכת כלים פרק י"ז (מט"ז) והאסל שיש בו בית קיבול מעות והוא מוט שעל כתיפו של קדר שנושא בו את הקדירות ואם יש באסל פותח טפח מביא את הטומאה על הקדירות שתחתיו בצד השני:
התלוליות. מלשון תל:
בין לעיר בין לדרך. בכתובות פרק האשה שנתאלמנה (דף כ:) מאי עיר עיר הסמוכה לבית הקברות ודרך דרך הסמוכה לבית הקברות [ופריך] בשלמא דרך בית הקברות זימנין דמיתרמי לבין השמשות ומיקרו וקברי בתל (ופריך) אלא עיר הסמוכה לבית הקברות כולהו לבית הקברות אזלי ומשני מתוך שהנשים קוברות שם נפליהן ומוכי שחין זרועותיהן עד חמשים אמה אזלא איהי לחודה טפי לא מציא למיזל דברה איניש בהדה ולבית הקברות אזלא הילכך קרובות אפילו חדשות טמאות דאזלא לחודה וקוברת בתל אבל רחוקות לא אזלא לחודה לקבור בתל וכיון דדברה איניש בהדה הולכת לבית הקברות והא דמטמינן בישנות אפילו רחוקות דחיישינן שמא קרובות היו מתחילתם וחרב העיר ונשתכח הדבר ויש מפרשים דקרובות דאזלא לחודה לא ידעי אבל רחוקות מדברה איניש בהדה ידעי ולא יתכן דא"כ על חנם נקט ולבית הקברות אזלא וכמו שפירשתי עיקר וכן מוכח בתוספתא:
תניא בתוספתא [רפי"ז] התלוליות הקרובות בין לעיר בין לדרך אחד חדשות ואחד ישנות טמאות מפני שהנשים קוברות שם נפליהן ומוכי שחין איבריהן והרחוקו' חדשות טהורות וישנות טמאות שאני אומר שמא היתה שם דרך או עיר ואי זו היא תלולית של עפר שעל גבי בקיע המאהיל על מקצתה טמא ואין צ"ל כנגד כולה עפרה טמא משום עפר תלוליות: חתר ממנה עפר וסמכו לה אין בו משום עפר תלוליות שהיתה טמאה וטהורה הרי זו טהורה ואין חושש שמא נטמאת: פי' בקיע כמו נקע: חתר. חפר: אין בו משום עפר תלוליות דכיון שחפרו אע"פ שסמכו נטהר: שהיתה טמאה וטהורה שסילקו ממנה כל הטומאה אי נמי בדקוה ונמצאת טהורה הרי זו טהורה ולא חיישינן שמא אחרי כן חזרו וקברו בה דכיון דחזו עלה טהרה לא עבידי דקברי בה:
כוש - פלך שהנשים טוות בו. ואע"ג דפשוטי כלי עץ הוא מקבל טומאה, משום צנורת של מתכת הקבועה בו:
אע"פ שאינן מכוונין - שאין שני חצאי זיתים מכוונים זה כנגד זה:
טמא - הכוש. דמביא הטומאה על עצמו בכל שהוא:
הקדר - מוכר הקדירות:
והסל - המוט שנושא בו את הקדירות. ובמסכת כלים קורהו איסל, דתנן התם [פרק י"ז משנה ט"ז] האיסל שיש בו בית קיבול מעות:
ואם יש בסל פותח טפח - מביא טומאה על הקדירות שתחתיו לצד השני שתלויות בו:
התלוליות - לשון תל:
הקרובות בין לעיר - הסמוכה לבית הקברות:
בין לדרך - הסמוך לבית הקברות ח:
אחד חדשות ואחד ישנות טמאות - מפני שהנשים קוברות שם נפליהן, דעד חמשים אמה אזלא אשה לחודה י וקוברת שם הנפל שלה. אבל רחוקות לא אזלא לחודה לקבור בתל, והואיל וצריכה לאיש שילך עמה, הולכת לבית הקברות ואינה קוברת בתל. והא דמטמאינן בישנות ואפילו רחוקות, דחיישינן שמא קרובות היו מתחלתן וחרבה העיר ונשתכח הדבר:
ר' יהודה אומר כו' - והלכה כר' יהודה:
טמא. ודלא כרבי דוסא דלעיל [ריש] פרק ג. דתנן מאהיל על כחצי זית וכחצי זית מאהיל עליו. רבי דוסא בן הרכינס מטהר. וחכמים מטמאין. הר"ש:
נמצא מביא את הטומאה לעצמו כו'. ולא לנוגע בו. כדתנן במשנה ב פרק ז בבבת כחצי זית מתוכו וכחצי זית מאחוריו וכו':
והסל. כתב הר"ב ובמס' כלים כו. פי"ז משנה טז:
אם יש בסל פותח טפח טמאים. דאדם שהוא מקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה. מהר"ם. ועיין [מ"ש] ריש פי"ב [ד"ה טמא]:
בין לעיר בין לדרך. פירש הר"ב בין לעיר הסמוכה לבית הקברות כו'. דאל"ה מספיקא לא מחזקינן טומאה. גמ' פ"ב דכתובות דף כ [ע"ב]:
חדשות. שאין זמן רחוק שלא היה כאן תל דאיכא למימר כיון דחדשה היא. אם איתא שנקבר שם מת מידכר דכיר ליה. רש"י שם. ואע"ג דמזכיר שאינו פשוט קודם. אשכחן טובא דכותיה בכמה מקומות במשנה. ולא קפדינן. אלא היכא דקאי אפלוגתא. כלומר על דברי מי שקדם לו [*שהל"ל אחת זו שאתה מודה לי בו]. או דקאי אקרא. [*שיש לומר. א' זה שכתוב בפירוש בקרא] תוס' שם:
טמאות. פי' הר"ב מפני שהנשים קוברות שם נפליהם וכו'. וגם הרמב"ם לא כתב אלא זה הטעם בלבד. וכן בתוספתא שהביא הר"ש. אבל לא שזה הטעם קאי גם על קרובות לדרך. דהתם לא שייך למימר דעד חמשים אמה אזלא. דהיכא קיימא דמיניה אזלא. אלא בדרך טעמא אחרינא. וטעמא פשיטא הוא. כדאמר בגמ' דכתובות [שם] בשלמא דרך בית הקברות דזימנין דמתרמי בין השמשות [של ע"ש] ומקרו וקברו בתל. והואיל וטעמא פשיטא הוא לא הוצרכו לפרשו:
שאין קרובה הימנה. אבל אם יש קרובה הימנה. אפי' היא בתוך נ' אמה הוי כרחוקה וחדשה דטהורה דאם איתא דהלכה אשה יחידה לקבור. לא שבקה קרובה הימנה ואזלא להך. רש"י שם:
שאין אדם זוכרה. שאין אדם אומר זכור אני שלא היה כאן תל ובימי נעשה תל זה לכאן. רש"י שם:
(ו) (על המשנה) לעצמו. ולא לנוגע בו, כדתנן סוף משנה ב' פרק ז':
(ז) (על המשנה) טמאים. דאדם המקבל טומאה אינו חוצץ. מהר"מ:
(ח) (על הברטנורא) דאי לאו הכי מספיקא לא מחזקינן טומאה. גמרא:
(ט) (על המשנה) חדשות. שאין זמן רחוק שלא היה כאן תל, ואיכא למימר אי נקבר שם מת מדכר לה. רש"י. ועתוי"ט:
(י) (על הברטנורא) ובדרך טעמא כדאיתא בגמרא, דזמנין דמתרמי בין השמשות של ע"ש ומקרו וקברו בתל. והואיל והטעם פשוט לא הוצרך לפרשו:
(יא) (על המשנה) שאין כו'. אבל אם יש קרובה הימנה, אפילו היא בתוך חמישים אמה הוי כרחוקה וחדשה דטהורה, דאם איתא דהלכה כו' לא שבקה קרובה הימנה ואזלא להך. רש"י:
נמצא מביא את הטומאה לעצמו בכל שהוא. צ"ע אמאי איצטריך למיתני האי נמצא. והאי בבא צלע"ד שהובאה ברמב"ם פ"א דהל' טומאת מת סימן י' אע"פ שמהרי"ק ז"ל בכסף משנה לא הורה לה מקום והיינו אפי' מחט שהאהילה על המת שכתב שם דו"ק:
והסל. גרסי' והוא כמו והאסל באל"ף:
התלוליות הקרובות וכו'. בתוס' פרק שני דכתובות דף כ' כתבו דהכא הזכיר התנא חדשות תחלה אע"ג שאינו פשוט דכיון דלא קאי אמידי לא אקרא ולא אדברי ת"ק כההיא דספ"ק דסוכה ודכוותה שכתבתים שם אין להקפיד איזו נשנית תחלה וכן כתבו ג"כ בר"פ דם חטאת. ועיין במה שכתבתי פ' לא יחפור סימן ד':
שאין אדם זוכרה. נ"ל שהגיה ה"ר יהוסף ז"ל שוכרה בשי"ן:
יכין
כיצד: מביא טומאה על עצמו בכ"ש:
כוש: שפינדעל בל"א. ואע"ג שהוא פשוטי כלי עץ. אפ"ה מק"ט ככלי מתכות משום הצנור' שבראשו [ככלים כ"ט מ"ו]:
וכחצי זית מעל גביו: שב' חצאי הזיתים. התחתון מונח תחת קצה אחד. והעליון מאהיל על קצה אחר:
אע"פ שאינן מכוונין טמא: דאהל ואהל מצטרפין [כלעיל רפ"ג]:
נמצא מביא את הטומאה לעצמו בכל שהוא: והיינו דקמ"ל דאפי' ע"י צירוף טומאה נטמא הכוש אע"ג שגם אין הכוש רחב טע"ט:
הקדר: הוא המוכר קדירות:
והסל: הוא המוט שתולה בה קדירותיו:
הכלים שבצד השני טהורין: אף שהקדירות נתלו ונגעו בווי הברזל שבמוט. הרי כ"ח אמק"ט מגבו. ואע"ג דעכ"פ המוט האהיל עליהן ועל הקבר. אפ"ה טהורין מדאין המוט רחב טפח. ואפי' יש בהמוט עובי מרדע. אפ"ה לא גזרו בכלים. מיהו פשוט דהמוט והאדם שנגע בהמוט נטמא. ואפי' אין בהמוט ווי ברזל. אפ"ה מק"ט מדיש בו ב"ק [ככלים פי"ז מט"ז]:
אם יש בסל פותח טפח: רוחב טפח:
טמאים: וקמ"ל דאף דגוף האדם מפסיק בין האויר שתחת המוט ממעל להקבר להאויר שתחתיו ממעל להכלים. אפ"ה אינו חוצץ [כרפ"ו]:
התלוליות: לשון תל הוא. ור"ל גבעות נמוכות שכך היו רגילין לקבור עליהן מתיהן:
הקרובות: הסמוך לבית הקברות. ונ"ל דמיירי שהביה"ק הוא מיד בסוף הנ' אמה שמהעיר או הדרך. דבמרוחק מהן טפי. תו לא מקרי סמוך לקברות. ולא מחזקינן אז טומאה בהתל אף שהוא סמוך להעיר או להדרך:
טמאות: דמדקרוב התל להעיר שסמוך להקברות חיישי' שהלכה אשה יחידה לשם וקברה שם נפל משום דלכ"ע מיירי שהתל הוא תוך הנ' אמה מהעיר. וכדבעינן למימר לקמן. להכי לא רצתה להתרחק לקברו בביה"ק. וקברתו בהתל שתוך הנ' אמה. ומדהלכה לשם יחידית לפיכך לא נתפרסם הדבר. להכי אף שהתל חדש לא ידע אדם שנקבר שם מת. וכ"כ כשהתל סמוך לדרך שסמוך לקברות. אף שאין עיר סמוך לשם. דליכא למיחש שקברה שם אשה יחידית נפל. אפילו הכי חיישינן שמא פ"א בע"ש הביאו מת בדרך לקברו בביה"ק. ומדלא היה להם פנאי להעלותו לביה"ק הרחוק מהם נ' אמה. ולכן קברוהו בהתל שהוא להם תוך הנ' אמה. ומדקברוהו שם ע"י יחידים בחפזון לא נתפרסם הדבר. להכי אפי' חדשות טמאות:
הרחוקות: מעיר ודרך שסמוכים לביה"ק:
חדשות טהורות: דמדרחוק התל מהעיר נ' אמה וכדמסיק. אין האשה הולכת לשם יחידית. ומדצריכה ליקח עמה אדם [עי' יו"ד שנ"ג ה"ד] ניחא לה טפי לקברו בביה"ק ולא בהתל. ואף ששניהן במרחק שוה. וכ"ש כשהביה"ק רחוק טפי מהעיר והדרך. אז ודאי לא מחזקינן טומאה בהתל אפילו קרובות וכ"ש כשרחוקות [כלעיל הי' כ"ד]. וכ"כ בתל שרחוק מהדרך הסמוך לביה"ק. מה"ת יטו מהדרך אפי' בע"ש לקברו בהתל ולא בביה"ק אף ששניהן שוין במרחק:
וישנות טמאות: משום דחיישינן דמדהתל ישן. שמא מתחלה היו העיר והדרך קרובים להתל. וברוב הימים נחרבה העיר שם ונשתנה הדרך. ולפיכך אפי' רחוק התל מהעיר והדרך טמא:
חמשים אמה: משום דכל קברות הוא חוץ לנ' אמה מהעיר [כב"ב פ"ב מ"ט] רק הכא מיירי שהביה"ק הוא סמוך מיד לסוף הנ' אמה וכדאמרן. וכ"כ בהדרך מדנקטיה בהדי עיר. ג"כ בכה"ג מיירי שהביה"ק הוא סמוך מיד לסוף הנ' אמה מהדרך. לפיכך כל תל הקרוב לעיר טפי מנ' אמה. או שקרוב להדרך טפי מנ' אמה. ואפי' יש שם כמה תילין ס"ל לר"מ דחיישינן בכולהו שמא קברו שם ואפי' א' מרוחק מהעיר והדרך טפי מחבירו:
וישנה ששים שנה: דכל שתוך ס' שנה נתהווה התל הזה. אילו היו העיר והדרך קרובים להתל. היה הדבר מפורסם עדיין. אבל כשכבר קודם ס' שנה היה התל. אע"ג שאין ידוע שהיה שם סמוך להתל עיר או דרך. אפ"ה חיישינן שהיו סמוכין להתל ונשכח. ולפיכך אפי' השתא רחוק התל מהעיר ודרך טמא. ונ"ל דגם לר"מ אם יש אדם שזוכר שמשעה שנעשה תל הזה לא היה עיר ודרך קרובים לו. אפי' כבר יש יותר מס' שנה שנתהווה התל גם לר"מ טהור:
רבי יהודה אומר קרובה שאין קרובה ממנה: נ"ל דגם ר"י מודה שרק התל שהוא תוך נ' אמה טמא. רק דלר"מ כל התילין שתוך נ' אמה טמאין. ולר"י רק היותר קרובה תוך הנ' אמה טמא. אבל הרחוקים ממנה אע"ג שגם הם תוך נ' אמה טהורין דלא שבקה קרוב וקברה ברחוק. מיהו בשניהן חוץ לנ' אמה סמוך. אבל הביה"ק שהוא ג"כ חוץ לנ' אמה רחוק מעיר ודרך טפי מהתל. התל טהור. דמדאין הקברות בסוף הנ' אמה מיד. תו אינ' סמוכין לביה"ק:
וישנה שאין אדם זוכרה: מתי נעשה התל. לפיכך גם ברחוקים השתא חוץ מנ' חיישינן שקרובים היו ונשכח. אבל כשאדם זוכר מתי נתהווה התל. אפי' כבר הוא יותר מס' שנה משנעשה התל. אמרינן אילו היה עיר ודרך קרובים להתל. היה זוכר אדם גם זאת כמו שזוכר מתי נעשה התל. ונ"ל דלכ"ע דוקא בשסמוך התל מיד חוץ לנ' אמה חיישינן בישנות. אבל בשרחוק התל מאד מהם. גם בישנות לא מחזקינן טומאה לומר שהיו מתחלה קרובים ונשכח. דא"כ נחזיק טומאה בכל גבעה שבא"י שמא קרובים היו לעיר ודרך ונשכח. וכקו' הש"ס:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת