משנה אהלות ו ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק ו · משנה ז | >>
כלים שתחת הפרח, טהורים.
רבי יוחנן בן נורי מטמאכג.
הטומאה והכלים שתחת הפרח, אם יש שם פותח טפח, טמאין.
ואם לאו, טהוריןכד.
שני פרדסקים זה בצד זה, או זה על גב זה, נפתח אחד מהן, הוא והבית טמא, וחברו טהורכו, ורואין את הפרדסקין כאלו הוא אוטם, ידון מחצה למחצה להביא את הטומאה לבית.
כֵּלִים שֶׁתַּחַת הַפֶּרַח,
- טְהוֹרִים;
- רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַמֵּא.
- טְהוֹרִים;
- הַטֻּמְאָה וְהַכֵּלִים שֶׁתַּחַת הַפֶּרַח,
- אִם יֵשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח, טְמֵאִין;
- וְאִם לָאו, טְהוֹרִין.
- אִם יֵשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח, טְמֵאִין;
- שְׁנֵי פַּרְדַּסְקִים זֶה בְּצַד זֶה,
- אוֹ זֶה עַל גַּב זֶה,
- נִפְתַּח אֶחָד מֵהֶן,
- הוּא וְהַבַּיִת טָמֵא,
- וַחֲבֵרוֹ טָהוֹר,
- וְרוֹאִין אֶת הַפַּרְדַּסְקִין כְּאִלּוּ הוּא אֹטֶם;
- יִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה,
- לְהָבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַבַּיִת:
- הוּא וְהַבַּיִת טָמֵא,
כלים שתחת הפרח - טהורין,
- רבי יוחנן בן נורי - מטמא.
- הטומאה בכלים שתחת הפרח -
- אם יש שם פותח טפח - טמאין,
- ואם לאו - טהורין.
- שני פרדסקין זה בצד זה, או זה על גבי זה,
- נפתח אחד מהן -
- הוא והבית - טמא,
- וחברו - טהור.
- ורואין את הפרדסקין כאילו הן אוטם,
- ידון מחצה למחצה - להביא את הטומאה לבית.
- נפתח אחד מהן -
פרח - הוא הדבר הבולט מהקירות והעמודים בעת העשייה, כמו מה שהוא בבניין הגבוה מטיחות הטיח והסיד וההכאות, והוא אמרו "פרח שושן"(מלכים א ז, כו).
ואמר כי כאשר היה עמוד וטומאה בתוכו כמו שהתבאר, והיה מזה העמוד פרח יוצא, והיו כלים תחת זה הפרח והאהיל הפרח עליהם, הנה אלו הכלים טהורים לפי שטומאה בוקעת ועולה כמו שהתבאר, לא תטמא אלא מה שיהיה נכחי אליו לבד. וכן התבאר בתוספתא שבפרח הנאמר בכאן. ואם היתה טומאה באחד מאלו הכלים אשר תחת הפרח, והיו הכלים אחרים תחת זה הפרח, אם היה גבוה הפרח אשר תחתיו הטומאה והכלים טפח או יותר, הנה כבר האהיל על הכל ונטמאו הכלים כולם באוהל המת. ואם היתה פחות מטפח הנה אינו אוהל כמו שקדם, ואמנם יטמא מה שנגעה בו הטומאה ממנו לבד.
ופרדסקין - הוא מחבוא החפורה בתוך קיר הבית כמו אוצר קטן, ולו מנעול ופותחת.
ואם היה באחד מקירות הבתים שני חדרים זו על גבי זו, והיתה טומאה באחד מהן ונפתח, ונשאר החדר השני נעול השערים, הנה זה החדר אשר בו הטומאה עם כל הבית טמא, והחדר הסגור טהור אם היתה טומאה שומה בחדר. אולם אם היתה טמונה בתוך קמורת החדר או בעליונו או בשפלתו או בצדדיו הנה נחשוב החדר כאילו סתום, והוא אמרו כאילו הוא אוטם, וכאילו הטומאה בתוך הקיר בעבייו אשר ימשך לבית או בחצי האחר, ויהיה הבית טהור לפי מה שהשרשנו בזה הפרק.
והמשל בזה שיהיה בעובי הקיר ארבעה זרתות ובעומק החדר שנים זרתות, ישאר מעובי הקיר שני זרתות, תהיה הטומאה טמונה בו על מרחק, וכאשר עיינו מרחק הטומאה מחלל הבית שני זרתות וטפח וזה מחצי הכותל, הנה יהיה הבית טהור. זה התועלת כאשר חשבנו החדרים אטומים לעניין הבאת הטומאה לבית. אמנם לעניין הטמאות אחד מהם מהאחר, הנה כאשר חשבנום אטומים כולן, הטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ותטמא כל מה שיהיה נוכח לחדר האחר.
וזה כולו יתבאר בתוספתא, שם אמרו "פרדסקין שהוא פתוח לבית, הטומאה בקרקעו או בכותל שלפנים ממנו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, ורואים את הפרדסקין כאילו הוא אטום, מחצה על מחצה להביא את הטומאה לבית. שלושה פרדסקין זה בצד זה או זה אחר זה או זה על גבי זה, וטומאה תחתיהם או ביניהן או על גביהם, טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, ורואים את הפרדסקים כאילו הם אטומים, ונדונים מחצה על מחצה להביא את הטומאה לבית". וזה כולו מבואר במה שכבר ביארנוהו מכאן בזאת ההלכה.
ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי:
שתחת הפרח. בעמוד העומד באויר איירי וטומאה תחתיו והפרח עודף העמוד ובולט טפח לחוץ ומאהיל על הכלים שתחתיו בארץ: טהורים. דטומאה בוקעת ועולה: ור"י בן נורי מטמא. דפרח כעמוד גופי' דמי וכשבוקעת חוזרת טומאה על הכלים שהפרח מאהיל עליהם: הטומאה והכלים שתחת הפרח. כלומר טומאה תחת הפרח פי' טומאה רצוצה: אם יש שם פותח טפח בעודף טמאין הכלים. כדתנן ועל שאר אדם וכלים בפותח טפח ואם לאו טהורין: פרדסקין. עמודים חלולים בכותל הבית עשויין חלונו' חלונות ויש להן דלתו' ולאו בטומאה בתוכן או תחתיהן איירי וכשנפתח בוקעת הטומאה לתוכו ויוצאה לבית ואפי' הטומאה מחציו של כותל ולחוץ דאין נידון כבית: רואין את הפרדסקין כאילו הוא אטום. כלומר אם הדלת סגור נחשב כאטום וכאילו אין שם חלל כלל ואם טומאה תחתיהן אז ידון הכותל מחצה על מחצה ככל הני דתנן לעיל מחציו ולפנים הבית טמא מחציו ולחוץ הבית טהור.
תניא בתוספתא [פ"ז] תיבה שעשאה פרדסקים אף על פי שמשתמש בה טהורה היתה טמאה ועשאה פרדסקין טמאה עד שיקבענה במסמר פרדסקין שהוא פתוח לבית מוגף וטומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך הטומאה לצאת ואין דרך הטומאה להכנס. טומאה בקרקע או בכותל שלפנים הימנו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורואין את הפרדסקין כאילו הוא אטום ונדון מחצה על מחצה להביא את הטומאה לבית. ג' פרדסקין זה בצד זה או זה אחר זה או זה ע"ג זה וטומאה תחתיהן [או] ביניהן או על גביהן טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורואין את הפרדסקין כאילו אטומים ונידון מחצה על מחצה להביא את הטומאה לבית רבי יהודה אומר משום ר' יהושע סמך להן סוכות טהורות לאכול בהן פסחים. פי' טהורה התיבה דכלי עץ העשוי לנחת הוא ולא מקבל טומאה כדאמרינן בריש פרק בתרא דמגילה (דף כו:). או זה ע"ג זה הא דקתני עלה בוקעת ויורדת לא שתבקע בכל שלשה דמאחר שהן פתוחין אע"פ שמגופין אין רואון אותן כאטומים בלא חלל לענין זה דאם כן בית מוגף וטומאה בתוכו תכנס טומאה לעליה אלא אין הטומאה בוקעת ועולה ויורדת אלא בראשה ומשם יוצאה לבית אע"פ שהפרדסק מוגף דסופה לצאת לבית והא דנקט זה ע"ג זה משום טומאה דביניהן נקיט. טהורות לאכול בהן פסחים. ר' יהודה לטעמיה דאמר במתני' נותנין כל הכותל לבית הלכך סוכות טהרה (צ"ל טהורות):
פרח - דבר בולט ורחב שיוצא בראש העמוד או באמצעו:
כלים שתחת הפרח טהורים - הכא איירי בעמוד העומד ברשות הרבים כב או בגינה וטומאה תחתיו, והפרח בולט מן העמוד טפח לחוץ ומאהיל על הכלים שתחתיו:
טהורים - דטומאה בוקעת ועולה, וכל שבצדדים טהור:
ר' יוחנן בן נורי מטמא - דפרח כעמוד, וכשהטומאה בוקעת חוזרת על הכלים שהפרח מאהיל עליהם. ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי:
הטומאה והכלים שתחת הפרח - כגון שהפרח מאהיל על הטומאה ועל הכלים:
פותח טפח - שבולט הפרח חוץ לעמוד טפח:
פרדסקים - עמודים חלולים נתונים בכותל הבית ובהן חלונות חלונות ויש להן דלתות, וטומאה תחת אותן עמודים:
נפתח אחד מהן הוא והבית טמא - שהטומאה בוקעת בתוכו ויוצאה לבית. ואפילו הטומאה מחציו של כותל ולחוץ דאינו נידון כבית. אפילו הכי הבית טמא כה:
ורואין את הפרדסקין כאילו הן אוטם - כלומר אם הדלת נעול ולא נפתח רואין אותן כאילו אין שם חלל כלל, ואם טומאה תחתיהן נידון הכותל מחצה על מחצה, ככל הני דתנן לעיל מחציו ולפנים הבית טמא מחציו ולחוץ הבית טהור:
כלים שתחת הפרח. כתב הר"ב הכא איירי בעמוד העומד ברה"ר. וכ"כ הר"ש ותימה דהא לעיל בעמוד העומד בתוך הכוך ומערה אמרינן דבוקעת ועולה כו' ופשיטא דכוך מקורה וכן מערה נמי. וכ"פ הר"ב דמערה מקורה במשנה ה פ"ה דב"ק. ועוד שהרי הר"ב כתב בהדי' לעיל דה"ה לעמוד שבבית. והרמב"ם העתיק משנתינו ברפכ"ה מהט"מ. וכתב עמוד העומד בתוך הבית וכו' ועיין בריש פרק דלקמן:
[*טהורים. עיין מ"ש בפרק דלקמן בסוף משנה א]:
[*רבי יוחנן בן נורי מטמא. עיין מ"ש במשנה דלעיל בשם מהר"ם ז"ל [ד"ה טומאה]:
הטומאה והכלים שתחת הפרח. ומהר"ם העתיק תחת הפרח:
ואם לאו טהורין. דאין שלא במקום טומאה שתחת הפרח בטל לגבי מקום טומאה שתחתיו. כי היכי דבטל הפרח לגבי העמוד. מהר"ם:
הוא והבית טמא. כתב הר"ב ואפי' הטומאה מחציו של כותל ולחוץ. מסיים מהר"ם ואע"ג דמשמע לעיל [במשנה ה] גבי טומאה בין הקורות דטומאה רצוצה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת לבית ולעליה ודוקא כנגדה. אבל שלא כנגדה מה שבבית ושבעלייה טהור. מדקתני אם יש שם פותח טפח הכל טמא. אין שם פותח טפח רואין את הטומאה כאילו היא אוטם ובוקעת וכו'. ואז לא אמרי' הכל טמא. דכשבוקעת לא אמרי' שתתפשט הטומאה בכל העלייה או בכל הבית לאחר שבוקעת לתוכו. דשאני הכא. דכותל בית בתר בית שדינן ליה. ולא חשיבא רצוצה לגבי בית כדאמר לעיל כותל המשמש הבית ידון [מחצה] למחצה ואע"פ שהיא רצוצה בכותל. גבי בית לא חשיבא רצוצה כדפי' התם. ודוקא ופתח להכי שדינן טומאה שבחציו השני בתר פיתחא. אבל לא נפתח לא. דלא שייך בטומאה רצוצה סוף טומאה לצאת דרך הבית. דדוקא טומאה במגדל שאינה רצוצה שייך לומר כן. ואפי' פתח מגדל סגור ע"כ. ולפי מ"ש לעיל גבי טומאה בין הקורות. דבזקנתו במגדל חזר לפרש דטומאה מתפשטת. ליתנהו לדברים הללו. אבל לפי שהם עולים לפירוש הר"ב. העתקתים:
וחבירו טהור. פי' חלק חציו השני של הפרדסקים השני שאינו אצל הבית. דאי שאצל הבית טמא כיון דהבית טמא. אי נמי כיון דבית גופיה לא מיטמא מגופיה אלא מכח פרדסקים שאצלו. די לנו אם נטמא הבית ולא הכותל. מהר"ם:
(כב) (על הברטנורא) וקשה, דהא לעיל בעמוד העומד בתוך כוך ומערה אמרינן דבוקעת ועולה, ופשיטא דהם מקורים. ועוד שהר"ב כתב לעיל דהוא הדין לעמוד שבבית:
(כג) (על המשנה) מטמא. אף דבכמה דוכתי משמע דטומאה תחת הכלי ורצוצה אינה בוקעת אלא כנגד הטומאה, נראה לי דהכא מיירי שהטומאה ממלאה כל תחת העמוד, והפרח בטל לגבי עמוד לריב"ן. מהר"ם:
(כד) (על המשנה) טהורין. שאין מקום הפרח שאין שם טומאה בטל לקצתו שיש שם הטומאה כמו שבטל לגבי עמוד. מהר"ם:
(כה) (על הברטנורא) ולא דמי לדלעיל משנה ה' טומאה בין הקורות כו' כאילו היא אוטם ובוקעת כו' ולא אמרינן הכל טמא שתתפשט בכל העלייה או הבית לאחר שבוקעת, דשאני הכא דכותל בית בתר בית שדינן, ליה ולא חשיבה רצוצה לגבי בית, כדלעי, ל משנה ג' עיין שם. ודוקא נפתח, אבל לא נפתח לא שייך בטומאה רצוצה לומר סוף טומאה לצאת דרך הבית כו'. מהר"ם. ועתוי"ט:
(כו) (על המשנה) וחבירו טהור. כיון דבית גופיה לא מיטמא מגופיה אלא מכח פרדסקים שאצלו, די לנו אם נטמא הבית ולא הכותל. מהר"ם:
כלים שתחת הפרח טהורים. הכא איירי בעמוד העומד ברה"ר וכולי' לשון רעז"ל אמר המלקט כתב ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל כך מוכרח מכח הסיפא ע"כ אבל הרמב"ם ז"ל בר"פ בתרא דהלכות טומאת מת כתב עמוד העומד בתוך הבית וכו':
הטומאה והכלים שתחת הפרח. כלומר טומאה רצוצה תחת הפרח אם יש שם פותח טפח בעודף טמאים הכלים כדתנן לקמן רפט"ז ועל שאר אדם וכלים בפותח טפח. הר"ש ז"ל. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל ברוב הספרים מצאתי הטומאה בכלים שתחת הפרח [א"ה וכן נראה שהיא גירסת הר"מ בפירושו ע"ש.]:
פרדסקים. עמודים חלולים וטומאה תחת אותם עמודים ולאו בטומאה בתוכן מיירי דא"כ אפילו הדלת מוגף הוא והבית טמא שסוף הטומאה לצאת אלא בטומאה תחת העמודים הר"ש והרא"ש ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל פי' וז"ל בפ' בתרא דהלכות טומאת מת שני פרדסקים זה בצד זה או זה על גב זה וטומאה מונחת באחת מהן ונפתח הוא והבית טמא וחבירו טהור היתה טומאה רצוצה בתוך הבנין רואין את הפרדסקים כאילו הן אטומין וידון מחצה למחצה ע"כ ומה שאנו מחשיבין אותו כאטום התועלת היא כדי לידון מחצה על מחצה שנכנס גם חלל הפרדסקין מחשבון החצי כאילו היה בנוי כולו כמו שהאריך הרמב"ם ז"ל בפירושו למשנתינו:
ורואין את הפרדסקין כאילו הן אוטם. כך צ"ל. עוד הביא שם הרמב"ם ז"ל תוספתא בלשון הזה חור גדול שבעובי הכותלים שדרך בני אדם לעשותו לתשמיש והוא הנקרא פרדסיק שהיתה הטומאה מונחת בתוכו ויש עליו דלתות סגורות הבית טהור ע"כ ומצאתי כתוב בכתיבת יד פרדסיק כזאנא בערבי ע"כ:
יכין
כלים שתחת הפרח: הוא כמו עטרה שבראש העמוד לנוי. ונקרא קפיטאל בל"א. וקצוות שפת העטרה שבראשה מתעקם ובולט בשפוע סביב. טפח סביב. והבליטה זו עשויה כעלי פרח שושן סביב לראש העמוד:
טהורים: דמשום שהטומאה שתחת העמוד בקעה רק למעל' ולמטה לא התפשטה כלל לצדדין תחת הפרח:
רבי יוחנן בן נורי מטמא: נ"ל דריב"נ ס"ל דכמו דאמרינן [ס"ז מ"ב] באהל משופע דאם הטומאה רצוצה תחת צד א' מהאהל אפי' הטומאה רצוצה במקומה אפ"ה מתפשטת משם לצד האחר של האהל אף שהאויר שתחת השפוע אינו מעורב עם האויר של האהל רק ע"י סדק דק. ה"נ חשבינן להחלול שתחת העמוד שהטומאה שם כאילו הוא חלול א' עם החלול שתחת הפרח. אף שאין ב' האוירין מעורבין רק ע"י סדק משהו אשר נשאר אחר שטמנו שם הטומאה בתחתיתו ולהכי כלים שתחת הפרח טמאים. ואם הרווח שהטומאה שם תחת העמוד הוא טע"ט י"ל דאף שהעמוד נעשה ממילא מחשב ליה כקבר סתום. ומטמא כל האהלים סביב. [ורתוי"פ. כ' בשם מהר"ם דהכא מיירי שהטומאה ממלאת כל תחתית העמוד. ולהכי בטל פרח לגבי עמוד. ותמוה דמנ"ל לרבינו הא לתלות זה בזה. ותו ממלא מאן דכר שמיה. ותו דלו יהא שהפרח כעמוד. והרי גם עמוד גופי' כשהטומאה תחת רוב תחתיתו כלים שבצדה תחת העמוד טהורים. ואי דמוקי הכא שתחת הפרח יש אויר טע"ט. א"כ למה צריך שתהיה הטומאה למלאות כל תחתית העמוד. ומ"ש מאהל משופע [לקמן פ"ז מ"ב] שהבאנו ראיה מינה דא"צ שתמלא הטומאה כל השפוע]. מיהו ודאי דלריב"נ מדהתפשטה טומאה תחת הפרח. התפשטה משם לכל תחתית תקרת המערה וכל הכלים שבמערה זו טמאים וכב' זיזין [פי"ד מ"ה]. ואפ"ה לא פליג ריב"נ ברישא כשאין פרח בראש העמוד דנימא נמי דהחלול שתחת התקרה יהיה נחשב כאילו הוא חלול א' עם החלול שתחת העמוד. דשאני התם. דאין חלול הגדול של המערה שייך כלל להעמוד שיחשב עמו כאהל א'. אבל הכא הפרח והרווח שתחתיו שייכים שפיר אהדדי. עם העמוד וכגוף א' הוו. אמנם בעמוד שבבית מדהוא בבנין. לכ"ע ביש שם במקום הטומאה טע"ט הו"ל קבר סתום שמטמא כל סביביו גם באין פרח בראש העמוד. ורק כשאין במקום הטומאה טע"ט שם. הטומאה בוקעת ועולה ויורדת:
אם יש שם פותח טפח: שיש תחת הפרח טע"ט ברום טפח שבולט ממעל להטומאה והכלים שתחתיו:
טמאין: אף דהפרח והעמוד הן מקרקע עולם ומאליו נעשה האהל. הרי קיי"ל דגם אהל שממילא מחשב אהל [כלעיל ספ"ג]. מיהו אפי' לריב"נ לעיל דלא מחלק בין שיש טע"ט תחת הפרח או לא. והרי מדסתם משמע אפי' אין תחתיו טע"ט מטמא. התם מדהטומאה תחת העמוד. ע"כ שיש שם חלול קצת להכי אף שאין תחת הפרח טע"ט מצטרף החלול שתחת הפרח עם החלול שתחת העמוד במקום הטומאה. אבל הכא שתחת העמוד אטום. והטומאה מונחת תחת הפרח פשיטא שצריך תחת הפרח לבד אויר טע"ט. ומיירי הכא ע"כ בשהעמוד עם הפרח שבראשו עומד תחת אויר השמים. דאי תחת תקרת מערה. אפי' אין תחת הפרח טע"ט. הרי ודאי מצטרף אויר שתחתיו עם האויר שתחת התקרה [כרישא דמשנה ה' בפי"ד וכ"כ בטומאה תחת השפוע בפ"ז מ"ב] ומתטמאים עי"ז כל הכלים שתחת התקרה. וכ"ש הכלים שתחת הפרח עצמו. [ונ"ל דלזה כתבו הר"ש והר"ב בריש משנתינו דבעמוד העומד ברה"ר מיירי]:
טהורין: ואפי' יש על הטומאה אהל טפח ועל הכלים אהל טפח רק שאין ב' האוירים מחוברין. וכגון שבין אויר זה לזה. אין הפרח בולט טפח. אין הטומאה מתפשטת ממקום למקום תחת דבר שפחות מטפח [וכפי"ב מ"ג]:
שני פרדסקים: פרדסק הוא כמין ארגז שראנק בל"א שהוא תוך עובי הכותל [ערוך]:
או זה על גב זה: לא מיירי שהטומאה תוך הפרדסק. דא"כ קבר סתום הוא ומטמא כל אהל שסמוך לו [וכרפ"ז] ופרדסק השני אמאי טהור. ותו א"כ אפי' היה פרדסק הטמא נעול היה הבית טמא. מדסוף טומאה לצאת דרך הבית [וכלעיל במגדל נעול פ"ד מ"א]. אלא מיירי שהטומאה רצוצה תחת כותל הבית מכוון תחת הפרדסק. ונ"ל עוד דמיירי דוקא שכל פרדסק רחב טע"ט ברום טפח דאז כאהל בפ"ע דמי. ואפ"ה כיון שהטומאה רצוצה תחת הפרדסק. אע"ג שבוקעת לתוכו. אינה מתפשטת בתוכו. אלא רק נגד הטומאה טמא [ועי' בקרית ארבע בדיני טומאה רצוצה]. אבל אם היה כל פרדסק פחות מטע"ט. אז מדאין בו תורת אהל. ככותל הבית חשוב. ואפי' נעול כפתוח דמי [וכמ"ג]:
הוא והבית טמא: משום שהטומאה שתחת הפרדסק בקע לתוכו. וכיון שפתח הפרדסק פתוח. מתפשטת הטומאה מהפרדסק להבית דרך הפתח:
וחברו טהור: דהרי אפי' היתה הטומאה ממש בהבית לא היתה מתפשטת לתוך הפרדסק הנעול. דכאהל בפ"ע דמי ודינו כאילו טומאה בבית שהמגדל הנעול טהור. מדאין דרך טומאה להכנס [כלעיל פ"ד מ"א] ואפי' היו הפרדסקין מכוונין זה תחת זה והטומאה תחתיהן לא אמרינן דהטומאה שתחת הכותל כמו שבוקעת לפרדסק התחתון תבקע ג"כ להפרדסק העליון. ליתא דזהו דוקא כששניהן נעולים אז ודאי טומאה בוקעת אפי' לכמה אהלים שזה ע"ג זה. לטמא בכל א' מה שכנגד הטומאה שלמטה וכמ"ש בס"ד במקום הנ"ל. אבל בשנפתח א' מהאהלים התפשטה הטומאה בכל אותו אהל הפתוח. והתקרה שעל גביו חוצצת שלא תבקע שוב ממנו ולמעלה. והרי גם אם היה קבר סתום דהיינו דמקום הטומאה היה טע"ט תחת הכותל. וכמה אהלים ע"ג. זה ע"ג זה. כיון שנפתח א' מהן. אין הטומאה בוקעת שוב להאהל שע"ג [כפ"ז סי' ז']. מיהו כשהפרדסק התחתון נשאר נעול והעליון נפתח. אז בתחתון הנעול טמא רק נגד מקום הטומאה. ומדלא יכלה לצאת משם דהרי נעול הוא. להכי חוזרת ובוקעת מהתחתון להעליון. ומשם מתפשטת להבית דרך הפתח הפתוח:
ורואין את הפרדסקין כאילו הוא אוטם: ר"ל הא דאמרינן וחבירו טהור דמשמע דגם אפילו כשהתחתון נעול והעליון נפתח נמי דינא הכי. אבל בכה"ג אין הכוונה שהנעול טהור לגמרי. אלא דטהור רק מהתפשטות הטומאה מהבית לתוך כולו. אבל עכ"פ רואין הפרדסק הנעול כאילו הוא אטום. כלומר כחומה עבה. והטומאה שלמטה ממנה בוקעת לתוכה. לטמא שם כל מה שכנגד הטומאה שתחתיה. ומשם בוקעת לפרדסק העליון הפתוח:
ידון מחצה למחצה: ר"ל ואם הבקוע הזה פוגש בחצי כותל שלפנים אז אפי' שניהן נעולים הבית טמא [וכלעיל מ"ג]. ואע"ג דהכא עיקר הטומאה מונחת תחת הכותל. דיינינן לה כאילו מונחת רצוצה תוך עובי הכותל. ואם מונחת הטומאה תחת הכותל נגד חצי הכותל שלחוץ. הבית טהור כשהפרדסקין נעולים. ואין אומרים בכה"ג דרך טומאה לצאת משם דרך הבית. אפי' היתה באמת טומאה ממש מונחת שם. מדאין מקום הטומאה שייך כלל להבית [וכלעיל מ"ג] וכ"ש הכא שאין כאן רק התפשטות הטומאה שתחת הכותל בהחצי ששייך לחוץ. מיהו בכה"ג שהטומאה תחת חצי כותל החיצון וב' הפרדסקין נעולים כיון שרואין התחתון הנעול כאילו הוא אטום. בוקע למעלה גם להפרדסק העליון. כל שבתוכו נגד הטומאה שלמטה טמא. וגם העומד למעלה על ראש הכותל נגד הטומאה טמא. ורק הבית נשאר בטהרתו [כלעיל מ"ג]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת