מלאכת שלמה על אהלות ו

<< · מלאכת שלמה · על אהלות · ו · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

נעשין אהלים. כן צריך להיות בפירוש ר"ע ז"ל והגי' הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל אהלים במ"ם:

הנדבך. בערוך הביאו בערך נרווד ופי' מטה שנושאין בה המת וי"א כמו ארון של מת שנושאין במוטות ע"כ. וכן כתב הרב בצלאל אשכנזי ז"ל שמצא בספרי כתיבת יד. ועל הפירוש שהביא רעז"ל נדבך אבן רחבה וגדולה כתב ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה אינו נראה כי אבן אחת אינה נקראת נדבך אלא שורה של אבנים נקראת נדבך ע"כ:

כלים שעל גביו. פי' ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל ר"ל כלים שהם כנגד הטומאה ע"כ אמר המלקט בהדיא כתב הרמב"ם ז"ל בפי"ב דהלכות טומאת מת בהפך וז"ל ואם היו כלים על גביו אפי' שלא כנגד הטומאה טמאים ע"כ. והאי בבא פירושא דאבל לא לטהר ואדסליק מיניה מפ' ברישא:

כלים שתחתיו טמאין. אפי' שלא כנגד הטומאה כאילו נתונים באהל המת דלטמא נעשין אהלים:

ור' אליעזר מטהר. ר' אליעזר פליג גבי אדם דנעשה אהל לטהר והה"נ גבי סיפא בנתון ע"ג כלים דפליג כדמוכח בתוספתא וזהו ג"כ מה שכתבו תוס' ז"ל שם פ' לא יחפור דר' אליעזר ס"ל דנעשה אהל לטהר אפי' נדבך שהוא נתון ע"ג כלים אפי' כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה ולרבנן אינו נעשה אהל אלא כשהוא נתון ע"ג אבנים ע"כ:

משנה ב

והגיף אחד מהן את הדלת וסמכו במפתח. פי' הרמב"ם ז"ל אחד מן הנושאים או זולתו אם היה אפשר שהפתח יתקיים נעול ולא יפתח אפי' הסיר זה המחזיק ידו מן המפתח הנה הבית טהור ואם כשיסיר ידו מן המפתח לא יעמוד הדלת הנה הוא טמא לפי שנמצא שאדם זה הוא שחצץ בפני הטומאה ואדם וכלים מביאין ואין חוצצין ע"כ וק"ק לע"ד לפי פירושו ז"ל תיפוק לי משום מפתח ואפשר לומר דהוא ז"ל ס"ל דמפתח כיון דמשמש עם הדלת המחובר לקרקע לא חשיב כלי וחוצץ אם יכול הדלת לעמוד בפני עצמו בלתי עזר האדם המחזיק:

אם יכול הדלת וכו'. בתוספתא ר' יהודה אומר משום ר' אליעזר אע"פ שנפתחה הדלת הבית טהור לפי שלא נטמא המפתח. ומכאן יש קצת ראיה למה שתרצתי לפי' הרמב"ם ז"ל:

שהם נתונים בחלון. כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:

אם יכולין הגרוגרות וכו'. מיירי בגרוגרות שלא הוכשרו שכל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה וכתב הרא"ש ז"ל ובפ' לא יחפור בעי האי חבית ה"ד אי פומה לבר היא גופה תיחוץ דאין כלי חרס מיטמא מגבו ומשני דפומא לגאו א"נ בחבית של מתכת ותימה לי דכלי גופי' שהוא טהור חוצץ ודבר אחר העומד ע"י כלי טהור אינו חוצץ וכל אלו הלכות הן דהא אהל של פשתן ועור אע"פ שהוא טמא חוצץ ומדבך הנתון על כלי גללים אינו חוצץ אע"פ שהכלי עצמו חוצץ עכ"ל ז"ל:

בית שחצצו בקנקנים וטח בטיט אם יכול הטיח. כך הגיהו הרב בצלאל אשכנזי והרי"א ז"ל:

משנה ג

כיצד כותל שהוא לאויר. פי' הרמב"ם ז"ל שעביו של הכותל פתוח לשמים והגג סמוך לקיר לא מורכב עליו וכן בחבורו שם:

משנה ד

כותל שבין שני בתים וכו' מחצה למחצה שניהם טמאים. בתוספתא רבי אליעזר אומר שורפים עליהם את התרומה ואין חייבים עליהם על טומאת מקדש וקדשיו:

ר' יהודה אומר כל המעזיבה לעליה. בתוספתא ומודים חכמים לרבי יהודה בשתי מערות זו על זו שגג של תחתונה כל הקרקע לעליונה כמו לר' יהודה כל המעזיבה לעלי'. עוד תניא בתוספתא מעזיבה שהיא לאויר העולם פי' שאין עלי' על גבה וטומאה בתוכה מחצי' ולמטה הבית טמא והעומד מלמעלה כנגד הטומאה טהור מחצי' ולמעלה הבית טהור והעומד מלמעלה כנגד הטומאה טמא מחצה על מחצה הבית טמא והעומד מלמעלה ר"מ מטמא ור"ש מטהר רבי יהודה אומר כל המעזיבה לבית כיון שאין עלייה על גבה וכן היה ר' יהודה אומר כל המעזיבה תשמיש לעלי' בשיש עלי' על גבה ופי' הר"ש ז"ל רבי מאיר ורבי יהודה לטעמייהו אזלי ור"ש מטהר הוא חכמים מטהרין דמתני' דלעיל ע"כ:

משנה ה

בפי' ר"ע ז"ל ומחיצה שהיא דקה כקליפת השום. אמר המלקט של סיד או של טיט:

ותחתיה כקליפת השום כצ"ל:

רואין את הטומאה כאילו היא אוטם. ואין יוצאה הטומאה לבית אלא בוקעת ועולה כנפש אטומה כך פירשה הר"ש ז"ל והקשה עליו הרא"ש ז"ל חדא שדוחק לומר דסתם משנה כר' יהודה ועוד דקאמר רואין את הטומאה כאילו היא אוטם ואין יוצאה הטומאה לבית אלא בוקעת ועולה דלא מצינן לטומאה שבוקעת ועולה שלא תהא גם בוקעת ויורדת וא"כ הבית טמא גם גבי נפש אטומה תנן שהטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ופירשה הוא ז"ל כפי' הרמב"ם ז"ל דמיירי שהטומאה בקורה המשוקעת בבנין ולא אמרי' ידון מחצה על מחצה אלא כשהטומאה בבנין הכותל כדאיתא בתוספתא היה אחד סלע ואחד בנין של בנין נידון מחצה על מחצה ושבסלע נידון כקליפת השום והקורה דינה כדין הסלע הלכך אם תחתי' במקומה שהיא רואה פני הבית יש על גבה כקליפת השום ויש בה חלל טפח הבית טמא וגם העומד למעלה טמא ואם אין במקומה חלל טפח רואין אותה כאילו היא אוטם ובוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואינה נכנסת לבית ע"כ וז"ל הרמב"ם ז"ל כאשר אין בה פותח טפח לא תטמא הבית אבל נחשוב הטומאה כאילו היא במקום סתום אשר לא תטמא זולת מה שיהיה כנגדה בעליונות ושפלות ע"כ:

בין כך ובין כך הבית טמא. אפילו אין שם טפח על טפח והעליה טהורה:

משנה ו

ידון כקליפת השום. כך מצאתי כקליפת. הרי"א ז"ל:

בפי' ר"ע ז"ל צ"ל ומש"ה קרי לי' במתני' דלעיל כותלי המשמש את הבית:

ועליהם כקליפת השום טהורים. ובתוספתא משמע לר' יהודה דכל דין זה כשהכותל עב יותר מששה טפחים אבל פחות מכאן נידון מחצה על מחצה כמו ששנינו בכותל שבין שני בתים:

טומאה בכותל וכלים בבתים ועליהם. מצאתי מוגה ועליה דקאי אטומאה:

משנה ז

כלים שתחת הפרח טהורים. הכא איירי בעמוד העומד ברה"ר וכולי' לשון רעז"ל אמר המלקט כתב ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל כך מוכרח מכח הסיפא ע"כ אבל הרמב"ם ז"ל בר"פ בתרא דהלכות טומאת מת כתב עמוד העומד בתוך הבית וכו':

הטומאה והכלים שתחת הפרח. כלומר טומאה רצוצה תחת הפרח אם יש שם פותח טפח בעודף טמאים הכלים כדתנן לקמן רפט"ז ועל שאר אדם וכלים בפותח טפח. הר"ש ז"ל. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל ברוב הספרים מצאתי הטומאה בכלים שתחת הפרח [א"ה וכן נראה שהיא גירסת הר"מ בפירושו ע"ש.]:

פרדסקים. עמודים חלולים וטומאה תחת אותם עמודים ולאו בטומאה בתוכן מיירי דא"כ אפילו הדלת מוגף הוא והבית טמא שסוף הטומאה לצאת אלא בטומאה תחת העמודים הר"ש והרא"ש ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל פי' וז"ל בפ' בתרא דהלכות טומאת מת שני פרדסקים זה בצד זה או זה על גב זה וטומאה מונחת באחת מהן ונפתח הוא והבית טמא וחבירו טהור היתה טומאה רצוצה בתוך הבנין רואין את הפרדסקים כאילו הן אטומין וידון מחצה למחצה ע"כ ומה שאנו מחשיבין אותו כאטום התועלת היא כדי לידון מחצה על מחצה שנכנס גם חלל הפרדסקין מחשבון החצי כאילו היה בנוי כולו כמו שהאריך הרמב"ם ז"ל בפירושו למשנתינו:

ורואין את הפרדסקין כאילו הן אוטם. כך צ"ל. עוד הביא שם הרמב"ם ז"ל תוספתא בלשון הזה חור גדול שבעובי הכותלים שדרך בני אדם לעשותו לתשמיש והוא הנקרא פרדסיק שהיתה הטומאה מונחת בתוכו ויש עליו דלתות סגורות הבית טהור ע"כ ומצאתי כתוב בכתיבת יד פרדסיק כזאנא בערבי ע"כ: