מצוה:שלא יטמא כהן גדול למת אפילו לקרוביו
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא.
(ויקרא כא, יא)
שהזהיר כהן גדול מהטמא למת מן המתים במין ממיני הטומאה בין בנגיעה בין במשא. והוא אמרו לאביו ולאמו לא יטמא.
ואפשר שתחשוב שזה ענין הקודם עצמו ושאמרו לאביו ולאמו תוספת באור, אין הדבר כן אבל הם שני לאוין לא יבא ולא יטמא. ולשון ספרי חייב בלא יבא וחייב בלא יטמא, וכן חייבין בכהן הדיוט מכהן גדול בדין גזרה שוה, שאמרו כמו שכהן גדול שנאסרה עליו טומאת מת חייב בשני לאוין בלא יבא ובלא יטמא כן כהן הדיוט שנאסר עליו להטמא במת חייב בלא יבא. אבל אנחנו לא מנינו אותו בעבור הטעם שהקדמנו בשרש השני. אולם מנינו אלו השני לאוין להיותם שני ענינים לא יבא ולא יטמא וענין לא יבא זולת ענין לא יטמא כמו שבארו מקבלי הפירוש ואמרו חייב בלא יבא ובלא יטמא.
הערות
קישורים
שלא יטמא כהן גדול בשום טומאה במת
שלא יטמא כהן גדול אפילו במת מקרוביו, וכל שכן בכל שאר המתים שבעולם, במין ממיני הטומאה בין בנגיעה בין במשא, שנאמר (ויקרא כא יא) לאביו ולאמו לא יטמא, כלומר, אפילו לאלו שהם קרוביו, ואף על פי שבראש הפסוק אסר עליו מהטמא על כל הנפשות, זהו טומאת ביאה לאהל המת, כמו שפרשנו שם (מצוה רע) שהרי כתוב שם לא יבא דמשמע ביאה באהל, וכאן יאסר עליו כל שאר מיני הטומאה בכלל. ואל תחשב שזה שנאמר לאביו ולאמו וגו'. הוא פרוש לראש המקרא שאמר ועל כל נפשת וגו'. שאין הדבר כן, אבל הם שני לאוין לא יבא ולא יטמא. ולשון ספרא (אמור ב ד) חייב בלא יבא וחייב בלא יטמא. וכמו כן אמרו זכרונם לברכה (בספרא שם) שחייב כהן הדיוט בלא יבא ולא יטמא, אף על פי שלא נכתב בו, מדין גזירה שוה, כששניהם נאסרו מהטמא בנפש, וכמו שבא בגמרא. ואמנם אין למנות במנין הלאוין לא יבא ולא יטמא בכהן הדיוט לשני לאוין כמו שמנינו אותן בכהן גדול, לפי שבכהן גדול נכתבו בפרוש, ובהדיוט נלמד האחד בגזרה שוה, וכבר הורה זקן הוא הרמב"ם זכרונו לברכה (בסהמ"צ שורש ב), שאין לנו למנת במנין תרי"ג מצות אלא המפרשות בכתוב, אבל לא הנלמדות במדות שהתורה נדרשת בהן.
משרשי המצוה. מה שכתבנו במצוה הקדמת לזו, והוא הדין והוא הטעם, כי כונת שתיהן בלא יבא ובלא יטמא ענין אחד הוא.
ובדיני טומאת המת, כבר כתבתי למעלה בסדר זה במצוה רסג קצת מהן.
ונוהג אסור זה בזמן הבית כי אז יהיה שם כהן גדול, ובכל מקום שהכהן שם, גם כן נוהג אסור זה, ואם עבר ונטמא ואפילו לקרוביו במין ממיני הטומאה חייב מלקות.
מצוות רלו, רלז:
כהן גדול אינו מטמא לקרובים, שנאמר "לאביו ולאמו לא יטמא". וכן אינו נכנס עם מת באהל אפילו עם קרוביו, שנאמר "על כל נפשות מת לא יבא".
הא למדת שחייב בלא יבוא וחייב בלא יטמא. כיצד? נגע או נשא, לוקה אחת. נכנס לאהל וישב שם עד שמת המת עליו או שנכנס בשידה תיבה ומגדל ובא חברו ופרע עליו גג השידה והרי הטומאה וביאה באין כאחת, הרי זה לוקה שתים, משום לא יבא ומשום לא יטמא כדאיתא בנזיר.[דף מ"ג]
עוד שם [בנזיר דף מ"ז] כהן שפגע במת מצוה בדרך מטמא לו, ואפילו כהן גדול חייב ליטמא לו ולקוברו. [בנזיר דף מ"ג] ואיזהו מת מצוה? זה אחד מישראל שהיה מושלך בדרך ואין לו קוברין והיה הכהן לבדו ואין עמו אחר, אפילו קרא שם בדרך אין לו עונה. אבל אם כשקרא אחרים עונין אותו, אין זה מת מצוה אלא קורא לאחרים ויבואו ויתעסקו בו. [שם דף מ"ז] ואפילו היה עמו נזיר, יטמא הנזיר שאין קדושתו קדושה עול' ולא יטמא אפילו כהן הדיוט. היה שם כהן גדול וכהן הדיוט, יטמא כהן הדיוט ואל יטמא כהן גדול, וכן ישנו במסכת שמחות.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.