מצוה:למשוח כהן גדול ומלכי בית דוד בשמן המשחה
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
כה וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ רֹקַח מִרְקַחַת מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה.
כו וּמָשַׁחְתָּ בוֹ אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת אֲרוֹן הָעֵדֻת.
כז וְאֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמְּנֹרָה וְאֶת כֵּלֶיהָ וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת.
כח וְאֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ.
כט וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם וְהָיוּ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם יִקְדָּשׁ.
ל וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּמְשָׁח וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם לְכַהֵן לִי.
לא וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם.
(שמות ל, כה-לא)
וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִלֵּא אֶת יָדוֹ לִלְבֹּשׁ אֶת הַבְּגָדִים אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם.
(ויקרא כא, י)
היא שצונו שיהיה לנו שמן עשוי על מתכונת המיוחד מוכן למשוח בו כהן גדול שיתמנה. כמו שאמר והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה.
וממנו ימשחו קצת המלכים כמו שהתבאר בתלמוד בדין מצוה זו. וכבר נמשח בו המשכן וכל כליו לא ימשחו בו הכלים לדורות. כי בבאור אמרו בספרי שבמשיחתן של אלו רוצה לומר כלי המשכן הוקדשו כל הכלים לעתיד לבא. אמר יתעלה יתברך שמו שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפרק קמא מכריתות.
לעשות שמן המשחה על הענין שצותה התורה לעשותו שנאמר (שמות ל כה) ועשית אותו שמן משחת קדש וגו'. שיהיה מוכן למשוח בו כל כהן גדול שיתמנה כמו שכתוב (ויקרא כא י) והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה. וכן מושחין בו קצת המלכים, וכן גם משחו בו הכלים של בית המקדש, ולא יצטרכו למשוח לעתיד אלא בעבודה יתקדשו, וזהו שכתוב (שמות ל לא) יהיה זה לי לדורתיכם, כן אמרו זכרונם לברכה בספרי (נשא ז א).
משרשי המצוה. שרצה האל ברוך הוא שנעשה פעולה בנפשותינו ביום שנעלה להתחנך בכבוד עבודתו הקדושה תראה בנו גדולה ושבח, וזהו משיחת השמן, לפי שענין המשיחה בשמן הטוב לא יעשוהו רק למלכים והשרים הגדולים. וגם מיסוד המצוה להיותו מוכן בבית לעת הצורך למעלת המקום, כי ידוע על דרך משל כי ממעלת בעל הבית הנכבד להיות מוכן בבית כל הצריך בה ולא תתעכב שם מלאכה עד הכן הצריך אליה.
דיני המצוה. כגון מעשה השמן כיצד נעשה, מר קנמון קדה חמש מאות שקל מכל אחד, אלא שהקנמון נשקל בין שתי פעמים להרבות בו שתי הכרעות, וקנה-בושם חמשים ומאתים שקל, וכולם נמצאים באיי הודו, ושמן זית שיעור הין, שהוא שנים עשר לוג, ואחר זה שיתבשל הכל כדי צרכו חוזר הכל למדת השמן שהוא שנים עשר לוג, וסימן "יהיה זה" בגימטריא י"ב הוי, ויתר פרטיה בפרק ראשון מכריתות (דף ה:).
ונוהגת בזמן הבית, והיא ממצוה המוטלות על הצבור כמו בנין הבית וכליה.
מצוה עשה לעשות שמן המשחה שיהא מוכן לדברים שמושחין בו, שנאמר בפרשת כי תשא ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות וקנמון בשם מחציתו חמשים ומאתים בשמים ראש כלו׳ חשובים וקנמון בשם כלו׳ שהוא בשם ויש בו ריח וטעם מחציתו חמשים ומאתים.
גזירת הכתוב היא שיהו שוקלים ב׳ פעמים חמשים ומאתים שיהו בו ב׳ הכרעות וסך כולן ה׳ מאות כשיעור מר דרור כך שנויה בכריתות [דף ה׳] וקנה שהוא בושם סך כלו נ׳ ומאתים וקדה ה׳ מאות שם שורש עשב ובלשון חכמים [שם דף ו׳] קציעא שמן זית הין יהי׳ זה לי ז״ה בגי׳ י״ב לוג לדורותיכם מלמד שכולו קיים לע״ל ונמשחו בו כהנים והמשכן והכלים. [בזבחים דף פ״ו] ומשם ואילך כל הראוי לכלי שרת כיון שנכנס לתוך הכלי קדוש קדושת הגוף ליפסל ביוצא ובלינה ובטבול יום ואינו נפדה לצאת לחולין שנאמר כל הנוגע בהם יקדש וכתיב גבי מזבח כל הנוגע במזבח יקדש [שם דף פ״ג] שומע אני אף שאין ראוי ת״ל כבשים דווקא ראוי.
תניא ביומא [דף י״ב] כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן. גרסינן בכריתות [דף ה׳] ת״ר שמן המשחה שעשה משה בו שלקו את העיקרין דברי ר׳ יהודא אמר לו ר״י והלא לסוך את העיקרין אינו ספק אלא כיצד עשו הביאו את העיקרין ושראום במים והציף עליהן שמן המשחה קלט את הריח וקפחו [שם]
אין מושחין ממנו לדורות אלא כהנים גדולים ומשוח מלחמה ומלכי בית דוד, אפילו כהן בן כהן מושחין אותו שנ׳ והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה. ותניא בפ״ק דכריתות [שם] משנגנז הארון בימי יאשיהו נגנז צנצנת המן וצלוחית של שמן המשחה ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה וכו׳ ומשם ואילך היה כהן גדול מתרבה בלבישת בגדים בלבד, שהיה לובש בגדי כהונה גדולה. [שם] ת״ר כיצד מושחין את המלכים? כמין נזר. והכהנים? בתחילה מציק לו שמן על ראשו ואחר כך נותן שמן בין ריסי עיניו ומושך באצבעו מזה לזה עד שהוא כמין כי יווני שנא׳ ויצקת משמן המשחה על ראש אהרן ומשחת אותו לקדשו.
כתב רבינו משה [בפרק א׳ דהלכות כלי המקדש] כי המור הוא הדם הצרור בחיה שבהודו וקרוי מסך בלשון ערבי, וקנה בשם הם הקנים הדקים כתבן האדומים הבאים מאיי הודו וריחן טוב.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.