מצוה:לא לקלל את הנשיא
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר.
(שמות כב, כז)
הזהירנו מלקלל הנשיא, והוא אמרו "ונשיא בעמך לא תאור". וזה השם, רוצה לומר נשיא, ישימהו הכתוב על המלך אשר לו הממשלה אמר אשר נשיא יחטא. וחכמים ישימוהו במוחלט על ראש הישיבה של שבעים זקנים.
ובכל התלמוד ובמשנה יאמרו נשיאים ואבות בית דין, ובלשונם (סנהדרין יט:) נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול, והמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. ודע שזה הלאו הוא כולל גם כן הנשיא עם המלך. כי ענין לאו זה שהוא מזהיר שלא לקלל כל מי שיש לו ממשלה לצוות והוא במעלה העליונה, בין שהיתה שלטונית או תוריית והוא ראש הישיבה. וזה המובן מדין מצוה זו.
והעובר על לאו זה לוקה.
שלא לקלל את הנשיא, שנאמר "ונשיא בעמך לא תאור" (שמות כב, כז), ובא הפירוש (פכ"ו מהל' סנהדרין ה"א) שהנשיא זה המלך. ואמנם זה הלאו כולל גם כן הנשיא שבישראל, והוא ראש סנהדרי גדולה שנקרא נשיא גם כן, לפי שכונת הכתוב להזהירנו על כל מי שהוא ראש שררה על ישראל, בין ממשלת מלכות בין ממשלת התורה.
משרשי המצוה לפי שאי אפשר לישוב בני אדם מבלי שיעשו אחד מביניהם ראש על האחרים, לעשות מצוותו ולקיים גזרותיו. מפני שדעות בני אדם חלוקין זה מזה ולא יסכימו כולם לעולם לדעה אחת, לעשות דבר מכל הדברים, ומתוך כך יצא מביניהם הביטול והאסיפה בפעלות. ועל כן צריכין לקבל דעת אחד מהם, אם טוב ואם רע, למען יצלחו ויעסקו בעסקו של עולם. פעם ימצא בעצתו וחפצו תועלת רבה ופעם ההפך, וכל זה טוב מן המחלוקת, שגורם ביטול גמור. ומאחר שהממונה לראש סיבה אל התועלת שאמרנו, הן שהוא גדול להדריכנו בדרכי הדת או גדול במלכות לשמור איש מרעהו שתקיף ממנו, ראוי הדבר וכשר שלא נקל בכבודו. וגם שלא לקללו אפילו שלא בפניו וכל שכן בפני עדים, כדי שלא נבוא מתוך כך לחלוק עמו, לפי שההרגל הרע שהאדם מרגיל עצמו בינו לבין עצמו, הוא סוף מעשהו. והמחלוקת כבר עליו אמרנו (במדבר רבה, יח) ההפסד הנמצא בשבילו.
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (שבועות לה:) שאין חייב עליו אלא המקללו בשם או בכינוי. ושהמקללו לוקה שלש מלקיות, משום אלהים לא תקלל, ומשום ונשיא בעמך לא תאור, ומשום לא תקלל חרש (ויקרא יט, יד) שהוא לאו כולל כל ישראל. ויתר פרטיה מבוארים בסנהדרין.
ונוהגת בזכרים ונקבות, בארץ ובכל מקום שנהיה עם מלכנו או עם ראש סנהדרי גדולה. והעובר עליה וקללו בשם או בכינוי, לוקה שלוש מלקיות. ואם בן הנשיא קללו לוקה ארבע, שלוש שאמרנו ואחד משום מקלל אביו.