מפרשי רש"י על שמות יח כו
רש"י
"ושפטו" - ודיינין ית עמא
"יביאון" - מייתין
"ישפוטו הם" - כמו ישפטו (בחולם) וכן (רות ב) לא תעבורי כמו לא תעברי ותרגומו דיינין אינון מקראות העליונים היו לשון צווי לכך מתורגמין וידונון ייתון ידונון ומקראות הללו לשון עשייה
רש"י מנוקד ומעוצב
וְשָׁפְטוּ – "וְדָיְנִין יָת עַמָּא" (אונקלוס).
יְבִיאוּן – "מֵיתַן".
יִשְׁפּוּטוּ הֵם – כְּמוֹ "יִשְׁפּוֹטוּ". וְכֵן (רות ב,ח): "לֹא תַעֲבוּרִי", כְּמוֹ 'לֹא תַעֲבוֹרִי'. וְתַרְגּוּמוֹ: "דָּיְנִין אִנּוּן". מִקְרָאוֹת הָעֶלְיוֹנִים (לעיל פסוק כב) הָיוּ לְשׁוֹן צִוּוּי, לְכָךְ מְתֻרְגָּמִין "וִידִינוּן", "יַיְתוֹן", "יְדִינוּן"; וּמִקְרָאוֹת הַלָּלוּ לְשׁוֹן עֲשִׂיָּה.
מפרשי רש"י
[מו] לגייר את משפחתו. דאם לא כן, אלא שהלך מעצמו בשביל נכסים שלו ובשביל ארצו, כמו שאמר "כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך" בפרשת בהעלותך (במדבר י', ל'), (ד) אם כן היה ראוי לכתוב הלוכו בפרשת בהעלותך "וישלח משה את חתנו [וילך לו אל ארצו]", שהרי בפרשת בהעלותך משמע דיתרו קבל את דברי משה שאמר לו "אל נא תעזוב" (שם שם לא). אלא, מתחלה רצה יתרו ללכת אל ארצו בשביל נכסים שלו, ומשה אמר "אל נא תעזוב אותנו וגומר", ויתרו קבל דברי משה. והא דכתיב כאן "וילך לו אל ארצו", אין זה רק לגייר משפחתו, אבל קבל דברי משה, והלך וחזר אליהם. ובמכילתא דורש גם כן, יכול שהלך ולא עשה, תלמוד לומר "ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים" (שופטים א', ט"ז), הרי שבני קיני חותן משה היו יושבים בתוך ישראל: