מפרשי רש"י על שמות יא ה
רש"י
"עד בכור השבי" - למה לקו השבויים כדי שלא יאמרו יראתם תבעה עלבונם והביאה פורעניות על מצרים
"מבכור פרעה עד בכור השפחה" - כל הפחותים מבכור פרעה וחשובים מבכור השפחה היו בכלל ולמה לקו בני השפחות שאף הם היו משעבדים בהם ושמחים בצרתם
"וכל בכור בהמה" - לפי שהיו עובדין לה וכשהקדוש ברוך הוא נפרע מן האומה נפרע מאלהיה (מכילתא)
רש"י מנוקד ומעוצב
"עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי" (שמות יב,כט) – לָמָּה לָקוּ הַשְּׁבוּיִים? כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: יִרְאָתָם תָּבְעָה עֶלְבּוֹנָם וְהֵבִיאָה פֻּרְעָנוּת עַל מִצְרַיִם.
מִבְּכוֹר פַּרְעֹה עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה – כָּל הַפְּחוּתִים מִבְּכוֹר פַּרְעֹה וַחֲשׁוּבִים מִבְּכוֹר הַשִּׁפְחָה הָיוּ בִּכְלָל. וְלָמָּה לָקוּ בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת? שֶׁאַף הֵם הָיוּ מְשַׁעְבְּדִים בָּהֶם וּשְׂמֵחִים בְּצָרָתָם.
וְכָל בְּכוֹר בְּהֵמָה – לְפִי שֶׁהָיוּ עוֹבְדִין לָהּ; כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִפְרָע מִן הָאֻמָּה, נִפְרָע מֵאֱלֹהֶיהָ (ראו מכילתא על שמות יב,כט).
מפרשי רש"י
[ה] למה לקו השבוים. יש מפרשים אף על גב שאין כאן מקומו, הביא רש"י כאן להקשות על פירוש רז"ל (ברכות דף ד.) שאמרו שלא ימצא משה בדאי, והלא בזה יש לחוש שיאמרו 'משה בדאי הוא', שבהתראה נאמר "עד בכור השפחה", ובמכה נאמר (להלן יב, כט) "עד בכור השבי", אם כן יש לחוש בזה שיאמרו 'משה בדאי הוא', ומתרץ 'למה לקו השבויים, אלא כדי שלא יאמרו וכו, והשתא לא שייך לומר בהתראה "עד בכור השבי" דאין התראה בהם, שהרי לא איכפת למצריים במה שלקו השבויים, ואדרבא מה שלקו כדי שלא יאמרו יראתם תבע עלבונם, ואם כן המצריים בודאי אינם מקפידים על השבויים. ואין להקשות כי תוספות על דברי משה אין זה בדאי, דהא בלאו הכי אמרו "כלנו מתים" (להלן יב, לג) יותר ממה שאמר משה כדלקמן, ואם כן לא שייך בתוספות שהיה על דברי משה שיהיה בדאי, דשאני הכא שמשה אמר "עד בכור השפחה", ומדאמר "עד" נתן שעור לדבר לומר המכות יגיעו "עד בכור השפחה" ויותר לא, והרי גם כן השבויים לקו, ואם כן יאמרו 'משה בדאי' או לא היה יודע שגם השבויים יהיו נלקים, שאם ידע לא היה אומר "עד בכור השפחה" דמשמע ותו לא. אבל מה שלקו אף הפשוטים (רש"י להלן יב, לג) אין זה בדאי, שמשה לא דבר רק מן הבכורים, מפני שהבכורים כלם לקו, אבל הפשוטים לא לקו כולם, ולפיכך בזה לא היה משה בדאי מה שאמר שיהיו הבכורים לוקים - ולא הזכיר הפשוטים:
ויש לומר גם כן דהכי פירושו מה שמביא רש"י כאן "עד בכור השבי", שרש"י מקשה למה לא הזכיר הכתוב כאן "עד בכור השבי", ומתרץ 'למה לקו השבויים וכו, והשתא לא יתכן לומר בהתראה "עד בכור השבי", כיון שלא איכפת למצריים שיהיו השבויים לוקים. והקדים רש"י הפירוש "עד בכור השבי", כדי שלא יטעה האדם ויאמר שבספר יש להיות "עד בכור השבי", לכך מקדים אותו קודם "מבכור פרעה" לומר שאין כאן מקומו, רק שפירש כאן דבר זה שלא יקשה לך למה לא נזכר זה בהתראה, וקאמר שלקו בשביל שלא יאמרו שיראתם תבע עלבונם, ולא שייכי בהתראה, וזה נראה נכון ופשוט:
[ו] שמחים בצרתם וכו'. רוצה לומר אף על גב שהיו מוכרחים לעשות במה שיצוה להם אדוניהם, מכל מקום כיון שהיו שמחים בצרתם היו כאילו לא היו מוכרחים, שמי שעשה דבר בהכרח אינו (מ) שמח אם יעשה אותו הדבר, אבל הם ששמחו בצרתם כאילו היו משעבדים בהם:
[ז] נפרע מאלקיהם וכו'. ואף על גב דאמר בכל מקום הקב"ה נפרע מאלקיהן תחלה, וכאן כתיב "וכל בכור בהמה" בסוף, נראה לפרש דכשהוא בהתחלת המכות נפרע מאלקיהם תחלה, אבל כאן שהיה סוף המכות היה נפרע מאלקיהן בסוף, כיון שאי אפשר להיות נפרע מהם תחלה לגמרי. כי כאשר נלקו תחלה הוא מתחיל באלקיהם, כי אלוה הוא התחלה שלהם, ואם בסוף - הוא מפני כי אלוה שלהם הוא תכליתם וסופם גם כן, ולפיכך נלקו בסוף. ועוד, כי תחלת וסוף הדבר הוא עיקר לעולם. ולקמן (יב, יב) בפסוק "מאדם עד בהמה" יתבאר עוד (שם אות כז):
בד"ה עד בכור השבי כו' אע"פ כו' נ"ב מ"מ מקשין סו"ס מאי מקשה רש"י פה ואיך מחובר למעלה ונ"ל דהכי מקשה מאי פחד משה שיאמרו עליו בדאי הוא הלא לא ימלט מזה החשד שהוא אמר מבכור השפחה ולא יותר ונלקה אף בכור השבי לכך פי' דאין בזה תרעומות עליו שאם ישאלוהו יאמר להם שבאמת הגזירה לא היתה עליהם כי הם לא השתעבדו בישראל ולא היו ראוים להלקותו עד שראה הקב"ה שדימו בדעתם אחר מכות בכורי מצרים שיראתם גרמ' אז שלח הקב"ה גם מכה בהם ומה שפירש לקמן ט"א על השבוין מפני שהיו שמחין לאידם של ישראל אתרץ לקמן אי"ה מהרש"ל: