מפרשי רש"י על שמות ז כז
רש"י
"ואם מאן אתה" - ואם סרבן אתה מאן כמו ממאן מסרב אלא כינה האדם על שם המפעל כמו שלו ושקט (מלכים א כ) סר וזעף
"נגף את כל גבולך" - מכה וכן כל לשון מגפה אינו לשון מיתה אלא ל' מכה וכן (שמות כא) ונגפו אשה הרה אינו לשון מיתה וכן (ירמיהו יג) ובטרם יתנגפו רגליכם (תהלים צא) פן תגוף באבן רגליך (ישעיהו ח) ולאבן נגף
רש"י מנוקד ומעוצב
וְאִם מָאֵן אַתָּה – וְאִם סַרְבָן אַתָּה.
מָאֵן – כְּמוֹ מְמָאֵן, מְסָרֵב, אֶלָּא כִּנּוּי הָאָדָם עַל שֵׁם הַמִּפְעָל; כְּמוֹ "שָׁלֵו" (איוב טז,יב), "שָׁקֵט"[1], "סָר וְזָעֵף" (מל"א כ,מג).
נֹגֵף אֶת כָּל גְּבוּלְךָ – מַכֶּה. וְכֵן כָּל לְשׁוֹן מַגֵּפָה אֵינוֹ לְשׁוֹן מִיתָה אֶלָּא לְשׁוֹן מַכָּה. וְכֵן "וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה" (שמות כא,כב) – אֵינוֹ מִיתָה; וְכֵן "וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם" (ירמיהו יג,טז), "פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ" (תהלים צא,יב), "וּלְאֶבֶן נֶגֶף" (ישעיהו ח,יד).
מפרשי רש"י
[יז] ואם מאן אתה ואם סרבן אתה. כלומר שהוא שם התואר. דאין לפרש לשון פעל עבר, מפני מלת "אתה" הכתוב אחריו, שאם היה פעל עבר היה לנסתר, ואיך יאמר אחריו "אתה", ולפיכך צריך לומר שהוא תואר כמו סרבן:
[יח] מאן כמו ממאן כו'. פירוש מפני מלת "אתה" צריך לפרש אותו כמו ממאן, שהוא בינוני. וכתב לשון "מאן" שהוא לשון מפעל, שבא כנוי האדם שהוא תאר השם על שם המפעל, כמו "שלו" (איוב ט"ז, י"ב) "שקט" שהוא לשון מפעל, ובא לכנוי האדם, נמצא שכנוי האדם - שהוא שם התואר - יבא בלשון מפעל:
- ^ לא נמצא בניקוד זה במקרא שבנוסחנו. ואולי ניקד רש"י כן בשופטים יח,ז. ולפנינו שם: שֹׁקֵט.