מפרשי רש"י על שמות ב כג
| מפרשי רש"י על שמות • פרק ב' • פסוק כ"ג |
• א • ב • ה • ו • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • כ • כא • כג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיְהִי֩ בַיָּמִ֨ים הָֽרַבִּ֜ים הָהֵ֗ם וַיָּ֙מׇת֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם וַיֵּאָנְח֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מִן־הָעֲבֹדָ֖ה וַיִּזְעָ֑קוּ וַתַּ֧עַל שַׁוְעָתָ֛ם אֶל־הָאֱלֹהִ֖ים מִן־הָעֲבֹדָֽה׃
רש"י
"ויהי בימים הרבים ההם" - שהיה משה גר במדין וימת מלך מצרים והוצרכו ישראל לתשועה ומשה היה רועה וגו' ובאת תשועה על ידו ולכך נסמכו פרשיות הללו (בר"י)
"וימת מלך מצרים" - (ש"ר) נצטרע והיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם
רש"י מנוקד ומעוצב
[וַיְהִי בַּיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם – שֶׁהָיָה מֹשֶׁה גָּר בְּמִדְיָן; "וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרָיִם", וְהֻצְרְכוּ יִשְׂרָאֵל לִתְשׁוּעָה – "וּמֹשֶׁה הָיָה רוֹעֶה" וְגוֹמֵר (ג,א), וּבָאַת תְּשׁוּעָה עַל יָדוֹ. לְכַךְ נִסְמְכוּ פַּרְשִׁיּוֹת הֲלָלוּ.]
וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרָיִם – נִצְטָרַע, וְהָיָה שׁוֹחֵט תִּינוֹקוֹת יִשְׂרָאֵל וְרוֹחֵץ בְּדָמָם (שמ"ר א,לד).
מפרשי רש"י
[כט] נצטרע. דאין לומר כמשמעו, דאם כן קשיא וכי בשביל שמת מלך מצרים היו נאנחים מן העבודה, אדרבא הוי להם לשמוח, אלא שפירושו 'נצטרע', והיו אומרים לו הרופאים שאין לו רפואה אלא שישחוט מן ילדי ישראל ק"ן בבוקר וק"ן בערב (שמו"ר א, לד). והא דכתיב "וימת" מפני שהמצורע חשוב כמת (נדרים דף סד:). והקשה הרא"ם אם כן "ויאנחו בני ישראל מן העבודה" מאי מן העבודה שייך בזה, ונראה דאין קשיא, כי מה שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה", אין "ויאנחו" קאי שהיו נאנחים על העבודה, אבל פירושו כמו "ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה" בסיפא דקרא, שפירושו שהקב"ה היה שומע צעקתם שהיו צועקים מן העבודה בעת שהיו עובדים, וכך פירושו "ויאנחו" על הגזירה הזאת שהיה שוחט את הילדים שלהם, וזאת האנחה היתה מן העבודה, כלומר שהיה מצטרף אל זה קושי העבודה עד שהיו שתי סבות יחד; קושי הגזירה, רוצה לומר שחיטת הילדים, ועל זה היו נאנחים, ו"מן העבודה" היה זה גם כן. ולפיכך כתיב בסיפא דקרא "ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה", ולא כתיב 'ותעל שועת העבודה', אלא רוצה לומר כי שועתם שהיא על שחיטת בניהם עלתה לפני הקב"ה - "מן העבודה". ומה שחבר הכתוב שתי סבות יחד - העבודה והאנחה, מפני ששתיהן היו סבות אל שיגאלו, וזה כי הגזירה על הבנים לשחוט היא קרובה לכנוס לפני הקב"ה, אכזריות הזה להרוג את בניהם לשפוך דמים. ו"מן העבודה" שראה הקב"ה את עבודתם לגאול אותם, אבל הגזירה הזאת לשחיטת בניהם אין זה סבה להיות נגאלים, רק שיהיו ניצולים מן המיתה, אבל העבודה שהיו עובדים בהם - הסבה שיהיה נגאלים מעבודתם, דכל זמן שהם תחת רשותם הרי הם עבדים להם כמו כל עם שהוא תחת המלך, ואם כן על ידי שניהם ביחד באה להם הגאולה: