מפרשי רש"י על ויקרא כ ה
| מפרשי רש"י על ויקרא • פרק כ' • פסוק ה' |
• ב • ג • ה • ז • ט • י • יג • יד • יז • יט • כ • כה •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְשַׂמְתִּ֨י אֲנִ֧י אֶת־פָּנַ֛י בָּאִ֥ישׁ הַה֖וּא וּבְמִשְׁפַּחְתּ֑וֹ וְהִכְרַתִּ֨י אֹת֜וֹ וְאֵ֣ת ׀ כׇּל־הַזֹּנִ֣ים אַחֲרָ֗יו לִזְנ֛וֹת אַחֲרֵ֥י הַמֹּ֖לֶךְ מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם׃
רש"י
"ובמשפחתו" - אמר ר"ש וכי משפחה מה חטאה אלא ללמדך שאין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולם מוכסין שכולם מחפין עליו
"והכרתי אותו" - למה נא' לפי שנא' ובמשפחתו יכול יהיו כל המשפחה בהכרת ת"ל אותו אותו בהכרת ולא כל המשפחה בהכרת אלא ביסורין
"לזנות אחרי המולך" - (ת"כ) לרבות שאר ע"א שעבדה בכך ואפילו אין זו עבודתה
רש"י מנוקד ומעוצב
וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ – אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: וְכִי מִשְׁפָּחָה מָה חָטְאָה? אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ, שֶׁאֵין לְךָ מִשְׁפָּחָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מוֹכֵס שֶׁאֵין כֻּלָּם מוֹכְסִין, שֶׁכֻּלָּם מְחַפִּין עָלָיו.
וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ – לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ, יָכוֹל יִהְיוּ כָּל הַמִּשְׁפָּחָה בְּהִכָּרֵת? תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹתוֹ; אוֹתוֹ בְּהִכָּרֵת, וְלֹא כָּל הַמִּשְׁפָּחָה בְּהִכָּרֵת, אֶלָּא בְּיִסּוּרִין.
לִזְנוֹת אַחֲרֵי הַמֹּלֶךְ – לְרַבּוֹת שְׁאָר עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעֲבָדָהּ בְּכָךְ, וַאֲפִלּוּ אֵין זוֹ עֲבוֹדָתָהּ.
מפרשי רש"י
[ז] לרבות שאר עבודה זרה שעבדה בכך. דאם לא כן, "לזנות אחר המולך" למה לי. והרמב"ן הקשה, כי לדעת רש"י דסבירא ליה כמאן דאמר במסכת סנהדרין (סד. - ע"ב) דהמולך הוא עבודה זרה, וכן פירש בהדיא בפירוש בפרשת אחרי מות (לעיל יח, כא) שהמולך הוא עבודה זרה ששמה 'מולך', והשתא למאן דאמר דהמולך עבודה זרה, צריך לאוקמי קרא (פסוק ג) בשלא כדרכה, דאי כדרכה - פשיטא דחייב, דמאי שנא מכל עבודה זרה שבעולם דחייב (דברים י"ז, ב'-ה'), אלא עיקר קרא שלא כדרכה אתא. והכי אמר בסנהדרין (שם סוף סד ע"ב) 'ולמאן דאמר מולך עבודה זרה, כרת במולך (פסוק ג) למה לי, למעביר בנו שלא כדרכה', והוא הדין לאזהרה ולעונש, הכל צריך לומר דקרא אתיא [ל]שלא כדרכה, ואם כן למה לי קרא ד"לזנות אחר המולך". ולא יתכן לומר שחייב כרת שלא כדרכה לעבודה זרה ששמו מולך (פסוק ג), וחוזר וחייב שלא כדרכה אף לפעור ומרקוליס (פסוקנו), דמאי שנא עבודה זרה זו משאר עבודה זרה. ועוד, דלרש"י דבעינן קרא (כאן) לעבודה זרה אחרת שלא כדרכה, בעינן גם כן קרא דחייב עליה מיתה שלא כדרכה, דקרא בכרת כתיב, ולא במיתה, ואם כן קרא למיתה גם כן צריך:
והרא"ם תירץ, דהא דקאמר בגמרא דכרת דכתיב במולך [ב]שלא כדרכה, דמשמע דעיקר המקרא אתא [ב]שלא כדרכה, רוצה לומר דכרת דכתיב גבי מולך הוצרך לכתוב כדי לכתוב אצלו "לזנות אחרי המולך" לשלא כדרכה. והאזהרה דכתיב בפרשת אחרי מות (לעיל יח, כא) ממילא נכתבה על מה שענש בפרשת קדושים, ואם כן יש אזהרה ועונש, כך פירש הרא"ם. אלא דקשה, למה הוצרך למכתב "לזנות אחר המולך", כיון דגוף המקרא על כרחך אתא לשלא כדרכה, דאם [לא] כן, כרת למה לי, ואם כן "לזנות אחר המולך" למה לי. ובתורת כהנים גרסינן כן; "והכרתי אותו ואת כל הזנים אחריו לזנות אחרי המולך" לרבות שאר עבודה זרה בהכרת, משמע דלא יליף ליה רק מן "והכרתי" הכתוב כאן, שכתוב כאן כרת יתירה ללמד שחייב כרת אם העביר לשאר עבודה זרה, וזהו כדברי הרמב"ן, דודאי עיקר קרא אתא - האזהרה והמיתה - אם העביר שלא כדרכה לשאר עבודה זרה:
ויראה דגם רש"י סבירא ליה דאזהרה (לעיל יח, כא) והמיתה של מולך (פסוק ג) על כרחך אתא לשלא כדרכה, דאי כדרכה - מ"איכה יעבדו הגוים" (דברים י"ב, ל') נפקא, כיון דמולך עבודה זרה הוא, אלא שלא כדרכה. ולא בא לפרש (רש"י כאן) רק דיש כרת שלא כדרכה, דהוה אמינא דכרת אתיא כדרכה, דהא כרת לא מצאנו בשום דוכתיה שיש כרת כדרכה, וצריך לכתוב הכרת שכתב לפני זה (פסוק ג) "ושמתי פני באיש ההוא והכרתי", ומוקי ליה בפרק ד' מיתות לכדרכה, ואם כן שלא כדרכה מנא לן. ומה שהוצרך רש"י ללמוד מ"לזנות" יתירה, ולא מגוף הכרת שכתיב כאן, מפני שרש"י פירש כי "והכרתי אותו" שכתב כאן אתא ללמוד שהוא בכרת ולא המשפחה בכרת, ואם כן מנלן ללמוד כרת שלא כדרכה, ועל זה אמר דכתיב "לזנות אחרי המולך", דקאי על הכרת, ללמוד שיש כרת שלא כדרכה. וכך מוכח בתורת כהנים, שהביא סיפא דקרא "לזנות אחר המולך", וזה נכון בלי קושיא: