מפרשי רש"י על ויקרא טו לב
רש"י
"זאת תורת הזב" - בעל ראיה אחת ומהו תורתו
"ואשר תצא ממנו שכבת זרע" - הרי הוא כבעל קרי טמא טומאת ערב
רש"י מנוקד ומעוצב
זֹאת תּוֹרַת הַזָּב – בַּעַל רְאִיָּה אַחַת; וּמַהוּ תּוֹרָתוֹ?–
וַאֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע – הֲרֵי הוּא כְּבַעַל קֶרִי, טָמֵא טֻמְאַת עָרֶב (ספרא שם,ח).
מפרשי רש"י
[כד] זאת תורת הזב בעל ראיה אחת ומהו תורתו וכו'. משמע ד"זאת תורת הזב" לא איירי רק בבעל ראיה אחת, ואילו "והזב את זובו" (פסוק לג) כולל בעל שתי ראיות ובעל שלש ראיות. אבל בתורת כהנים לא קאמר כך, וכך אמרו שם; '"זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע" - זה זב בעל ראיה אחת שהוא כבעל קרי, טובל וטהור בהערב שמשו, "והדוה בנדתה והזב" - בעל שתי ראיות שהוא נמי מטמא משכב ומושב, וצריך ביאת מים חיים ופטור מן הקרבן (רש"י פסוק ג) '. פירוש, מדכתיב "זאת תורת הזב" ולא הוצרך לכתוב, דהרי כתיב בסיפא דקרא "והזב את זובו", אלא הך "תורת הזב" לא איירי בזב דכתיב בסיפא דקרא, ומדהקיש זה הזב ל"אשר תצא ממנו שכבת זרע", וגם הקיש אותו לנדה, דכתיב "והדוה בנדתה", והוי ליה למכתב 'זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע והזב את זובו', אלא הקיש זה הזב לבעל קרי, וזהו זב של בעל ראיה אחת, דטובל וטהור לערב. וגם הקיש אותו לנדה, שיהא מטמא משכב ומושב כמו נדה (פסוקים כ-כב), וזהו זב בעל שתי ראיות. כי זב דרישא דקרא הקיש אותו לשניהם, "והזב את זובו" לזב שלש ראיות הוא דאתא. אבל רש"י, מפני שפירש הפשט, פירש לפי פשוטו, ד"זאת תורת הזב" איירי בבעל ראיה אחת: