מפרשי רש"י על ויקרא טו לא
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
וְהִזַּרְתֶּם – אֵין נְזִירָה אֶלָּא פְּרִישָׁה, וְכֵן: "נָזֹרוּ אָחוֹר" (ישעיהו א,ד); וְכֵן: "נְזִיר אֶחָיו" (בראשית מט,כו).
וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם – הֲרֵי הַכָּרֵת שֶׁל מְטַמֵּא מִקְדָּשׁ קָרוּי מִיתָה (ספרי חקת קכה).
מפרשי רש"י
[כג] הרי הכרת מטמא מקדש קרוי מיתה. פירוש, אף על גב דבכל מקום הכרת - הוא וזרעו נכרתין (רש"י להלן יז, ט), [ד]חילוק יש בין כרת ובין מיתה בידי שמים, דאילו מיתה - הוא לבדו מת ואין בניו במיתה, ואילו כרת - הוא וזרעו נכרתין, מכל מקום מצאנו בכאן שנקרא כרת דמטמא מקדש (במדבר י"ט, כ') מיתה, דהא כל כרת יש בו מיתה, רק שכל מיתה אין בהכרת:
ויש לתרץ גם כן, שנקרא כאן מיתה, משום דקרא איירי גם כן בנשים, ואין באשה שתהיה היא וזרעה נכרתין, שאין הבנים מתים בשביל אמם, ולא מצאנו זה בשום מקום:
אי נמי, דקרא קאמר "והזרתם", שיהיו מזהירים ומפרישים את ישראל, ועיקר הפרשה הוא בשביל מיתת עצמו, דאילו מיתת בניו וכרת שלהם אינם בודאי, כי לפעמים יש לו בנים ולפעמים אין לו בנים, אבל העיקר שיהיו נזהרים בשביל מיתת עצמם: