מפרשי רש"י על ויקרא ז כד
רש"י
"יעשה לכל מלאכה" - (פסחים כג , ת"כ פרשה י) בא ולימד על החלב שאינו מטמא טומאת נבלות
"ואכל לא תאכלהו" - (חולין פ' ג"ה) אמרה תורה יבוא איסור נבילה וטרפה ויחול על איסור חלב שאם אכלו יתחייב אף על לאו של נבילה ולא תאמר אין איסור חל על איסור
רש"י מנוקד ומעוצב
יֵעָשֶֹה לְכָל מְלָאכָה – בָּא וְלִמֵּד עַל הַחֵלֶב, שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא טֻמְאַת נְבֵלוֹת (פסחים כ"ג ע"א).
וְאָכֹל לֹא תֹאכְלֻהוּ – אָמְרָה תּוֹרָה: יָבוֹא אִסּוּר נְבֵלָה וּטְרֵפָה וְיָחוּל עַל אִסּוּר חֵלֶב, שֶׁאִם אֲכָלוֹ – יִתְחַיֵּב אַף עַל לָאו שֶׁל נְבֵלָה (חולין ל"ז ע"א; זבחים ע' ע"א; ק"ג ע"א), וְלֹא תֹּאמַר: אֵין אִסּוּר חָל עַל אִסּוּר.
מפרשי רש"י
[כג] לימד כו'. בפרק כל שעה (פסחים סוף כג.). פירוש, דאף למלאכת שמים - למשוח עורות קדשי בדק הבית נמי כשר, ולא תאמר דהוא מטמא ואסור לבדק הבית, לכך כתיב "יעשה לכל מלאכה", לאשמועינן דמותר לבדק הבית (כ"ה ברא"ם). ו"חלב טריפה" לא איצטריך להכי, דאם בא לאשמועינן דמותר למלאכת הקדש, אין צריך, דאי איירי בטריפה שנשחטה, דטריפה שנשחטה אינה מטמאה, כדאיתא בחולין (דף עד.), אם כן לא היה צריך לומר דחלב טריפה אינו מטמא, דאפילו בשר אינו מטמא (זבחים דף סט:). ואי מתה, זה הוי נבילה, ובכלל נבילה הוא, ומתרץ בזבחים בפרק דם חטאת דצריך "וטריפה" משום דרשה דאחר כך "ואכול לא תאכלוה", יבוא איסור נבילה וטריפה ויחול על איסור חלב. ותרוייהו צריכי; דאי כתב נבילה, הווה אמינא דווקא איסור נבילה חל, משום דחמיר דמטמא, ואי כתב טריפה, הווה אמינא דווקא טריפה משום דאיסורא מחיים, לכך צריך שניהם:
[כד] ואכול לא תאכלוהו אמרה תורה כו'. דאם לא כן, למה הוצרך למכתב "ואכול לא תאכלוהו", דאף חלב שחיטה אסור (לעיל ג, יז), ולמה הוצרך למכתב ואכול "לא תאכלוהו":