מפרשי רש"י על ויקרא ו כא
רש"י
"ישבר" - לפי שהבליעה שנבלעת בו נעשה נותר והוא הדין לכל הקדשים
"ומרק" - ל' תמרוקי הנשים (אסתר ב) אשקורי"ר בלעז
"ומרק ושטף" - לפלוט את בליעתו אבל כלי חרס למדך הכתוב כאן שאינו יוצא מידי דפיו לעולם
רש"י מנוקד ומעוצב
יִשָּׁבֵר – לְפִי שֶׁהַבְּלִיעָה שֶׁנִּבְלַעַת בּוֹ נַעֲשָׂה נוֹתָר; וְהוּא הַדִּין לְכָל הַקֳּדָשִׁים (ע"ז ע"ו ע"א).
וּמֹרַק – לְשׁוֹן "תַּמְרוּקֵי הַנָּשִׁים" (אסתר ב,יב), אישקור"מנט [escurement = ניקוי מתוך סילוק[1]] בְּלַעַ"ז.
וּמֹרַק וְשֻׁטַּף – לִפְלֹט אֶת בְּלִיעָתוֹ. אֲבָל כְּלֵי חֶרֶס, לִמֶּדְךָ הַכָּתוּב כָּאן שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִידֵי דָּפְיוֹ לְעוֹלָם (פסחים ל' ע"ב).
מפרשי רש"י
[לו] נעשה נותר וכו'. ואף על גב דלא שייך נותר אם בישל בו חטאת בו ביום, ולא נעשה נותר אלא בלינת לילה, וכבר הוא נותן טעם לפגם, דלינת לילה פוגמת (תוספות ע"ז עו.), ואפילו אם נשתמש בו בלילה, דלא נעשה (נותר) [פגום], קשיא, לשהותו עד שיהא נותן טעם לפגם, יראה דפירוש הכתוב "ישבר" כלומר שאין לו תקנה בהגעלה, ולא אמרה [תורה] לשהותו ויהיה נותן טעם לפגם, ונותן טעם לפגם מותר (עבודה זרה דף לו.), משום דאין אדם רוצה לפגום את מאכלו שיאכל דברים פגומים, ולפיכך אמר "ישבר", ואם בישל בו בלילה, ליכא למימר לשהותו עד שיתן טעם לפגם, דאין דרך בני אדם לפגום את מאכלו, כך יראה. והרא"ם תירץ, כיון דלא נעשה פגום אלא בעמוד השחר, ולא קדמה פגימה לנותר, הוי כמו נותן טעם לשבח, ואסור. ואין זה טעם וסברא למה יהיה זה נותן טעם לשבח, וכי עדיף מן נבילה גמורה שהיא נותן טעם לשבח, ואם נעשה פגום מותר, הכי נמי נימא הכי, לכך נראה כמו שאמרנו למעלה:
- ^ רש"י רוצה להסביר את המשמעות של הפועל "מרק" ואומר, שזה ניקוי על־ידי סילוק כל הלכלוך, שבלע החפץ (בהוסיפו את הקידומת ־es לפועל curer).