מפרשי רש"י על ויקרא ו יא
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
כָּל זָכָר – אֲפִלּוּ בַּעַל מוּם. לָמָּה נֶאֱמַר? אִם לַאֲכִילָה, הֲרֵי כְּבָר אָמוּר: "לֶחֶם אֱלֹהָיו מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים" וְגוֹמֵר (להלן כא,כב); אֶלָּא לְרַבּוֹת בַּעֲלֵי מוּמִין לְמַחֲלוֹקֶת (ספרא שם,ה; זבחים ק"ב ע"א).
כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע וְגוֹמֵר – קָדָשִׁים קַלִּים אוֹ חֻלִּין שֶׁיִּגְּעוּ בָּהּ וְיִבְלְעוּ מִמֶּנָּה.
יִקְדָּשׁ – לִהְיוֹת כָּמוֹהָ, שֶׁאִם פְּסוּלָה – יִפָּסְלוּ, וְאִם כְּשֵׁרָה – יֵאָכְלוּ כְּחֹמֶר הַמִּנְחָה (ספרא שם פרק ג,ו; זבחים ל"ז ע"ב).
מפרשי רש"י
[כו] לרבות בעלי מומים כו'. אבל לרבות טמא בשעת זריקת דם ליכא למימר, דהא כתיב אחר כך (פסוק יט) "הכהן המחטא", ולמדנו מכאן דצריך שיהא ראוי לחטוי, וכהן הטמא בשעת זריקת דם אינו ראוי לחיטוי (רש"י שם). ואם תאמר, בעלי מום אינו ראוי לחטוי, ולמה חולק, כבר רביה רחמנא מ"כל זכר בבני אהרן". ובפרק טבול יום (זבחים דף צט.) פריך ומה ראית, ומתרץ בגמרא (שם) דבעל מום יש לרבות טפי משום דאוכל, אבל טבול יום אינו אוכל. ומקשה אדרבא, טבול יום יש לרבוייא דלאורתא הוא חוזר אף לעבודה, ומתרץ השתא מיהא לא חזי. רב יוסף אמר מכדי "כל זכר בבני אהרן יאכלנה" אוקימנא שרוצה לומר 'יחלקנה', לכתוב 'יחלקנה', מאי "יאכלנה", אלא הראוי לאכילה - חולק, שאינו ראוי לאכילה - אינו חולק:
[כז] כל אשר יגע [ויבלעו ממנה] וכו'. בתורת כהנים "כל אשר יגע בהם יקדש", יכול אף על פי שלא בלע, תלמוד לומר "בהם", עד שיבלע מהם: