מפרשי רש"י על ויקרא ו ו
רש"י
"אש תמיד" - (יומא מד, א) אש שנא' בה תמיד היא שמדליקין בה את הנרות שנא' בה שמות כז להעלות נר תמיד אף היא מעל המזבח החיצון תוקד
"לא תכבה" - המכבה אש על המזבח עובר בשני לאוין
רש"י מנוקד ומעוצב
אֵשׁ תָּמִיד – אֵשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ "תָּמִיד" – הִיא שֶׁמַּדְלִיקִין בָּהּ אֶת הַנֵּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: "לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" (שמות כז,כ); אַף הִיא מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן תּוּקַד (יומא מ"ה ע"ב).
לֹא תִכְבֶּה – הַמְּכַבֶּה אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין.
מפרשי רש"י
[טו] אש שנאמר בו תמיד כו'. וקשיא, דלעיל (רש"י פסוק ה) דרשינן לענין המערכות, ויש לומר, דבפרק טרף בקלפי (יומא דף מה:) לא דרש "אש [תמיד תוקד על] המזבח" למערכה, רק להדליק המנורה מן המזבח החיצון, ולכך צריך לומר ד"אש תמיד תוקד על המזבח" (פסוקנו) דקאמר לעיל (רש"י פסוק ה) שכולן נדרשו במסכת יומא (דף מה.) שנחלקו רז"ל במנין המערכות - לא קאי על (אש המזבח תוקד בו) ["אש תמיד תוקד על המזבח"], דאותו הכל מודים דאתי דאש של מנורה יהא ממזבח החיצון, רק ו"האש על המזבח תוקד" (פסוק ה) בהא פליגי, אבל "אש תמיד תוקד על המזבח" (פסוקנו) אתא לאש מנורה דיהא על מזבח החיצון, כך נדרש שם:
[טז] עובר בשני לאוין. דשני פעמים (פסוקים ה, ו) "לא תכבה" כתיב: