מפרשי רש"י על דברים כ יא
רש"י
"כל העם הנמצא בה" - (ספרי) אפי' אתה מוצא בה משבעה אומות שנצטוית להחרימם אתה רשאי לקיימם
"למס ועבדוך" - (שם) עד שיקבלו עליהם מסים ושעבוד
רש"י מנוקד ומעוצב
כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ – אֲפִלּוּ אַתָּה מוֹצֵא בָּהּ מִשִּׁבְעָה עֲמָמִין שֶׁנִּצְטַוֵּיתָ לְהַחֲרִימָם, אַתָּה רַשַּׁאי לְקַיְּמָם (ספרי ר).
לָמַס וַעֲבָדוּךָ – עַד שֶׁיְּקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם מִסִּים וְשִׁעְבּוּד (שם).
מפרשי רש"י
[יב] לרבות כנעניים שבתוכה. ואם תאמר, ולמה לי קרא, תיפוק ליה מן "ושבית שביו" (להלן כא, י), לרבות הכנעניים שבתוכה (רש"י שם), דאף על גב שנצטוו שלא להחיות משבעה עממים, אפילו הכי "ושבית שביו" מרבינן דיש להחיות אותם. ויש לומר, דמהתם ליכא למילף, דשאני התם דיפת תואר חדוש הוא (קידושין דף כא:), משום 'מוטב שיאכל בשר תמותת שהומת ולא יאכל בשר נבלות' (שם), אבל הכא הוה אמינא דאסר. ואי כתב הכא, הוה אמינא דווקא הכא, אבל גבי יפת תואר, דגופיה חדוש, אין לך בו אלא חדושו (בבא קמא דף עב:), דהיינו בשאר אומות שאינם אדוקים בעבודה זרה, אבל בשבעה אומות לא, לכך צריך לקרא:
אמנם קרא ד"שבית שביו" אינו משמע דמדבר ביפת תאר, דהא יפת תאר אחר כך כתיב (שם שם יא) "וראית בשביה אשת יפת תאר וגו'", ואם כן הדרא קושיין לדוכתיה, דכיון דכתיב "ושבית שביו", יש ללמוד דכנענים בתוכה מותר להחיות. ויראה, דהוה אמינא דווקא לקמן שהם נקנים לו לעבדים גמורים, ומגייר אותם, מותר לקיימן, דהא נתגיירו. אבל במקום שאינם עבדים גמורים לחייבן במצות לא, קא משמע לן אפילו אם נמצא משבעה אומות בתוכה מותר להחיותו. ואי כתב כאן, הוה אמינא דוקא כאן, אבל לקמן כיון דיפת תואר חדוש הוא, הוה אמינא אין לך בו אלא חדושו, קא משמע לן: