מפרשי רש"י על דברים ז יג


<< | מפרשי רש"י על דבריםפרק ז' • פסוק י"ג |
ב • ד • ז • ח • י • יא • יב • יג • יז • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


דברים ז', י"ג:

וַאֲהֵ֣בְךָ֔ וּבֵרַכְךָ֖ וְהִרְבֶּ֑ךָ וּבֵרַ֣ךְ פְּרִֽי־בִטְנְךָ֣ וּפְרִֽי־אַ֠דְמָתֶ֠ךָ דְּגָ֨נְךָ֜ וְתִירֹשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֗ךָ שְׁגַר־אֲלָפֶ֙יךָ֙ וְעַשְׁתְּרֹ֣ת צֹאנֶ֔ךָ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע לַאֲבֹתֶ֖יךָ לָ֥תֶת לָֽךְ׃


רש"י

"שגר אלפיך" - ולדי בקרך שהנקבה משגרת ממעיה

"ועשתרות צאנך" - מנחם פי' (תהלים כב) אבירי בשן מבחר הצאן כמו (בראשית יד) עשתרות קרנים לשון חוזק ואונקלוס תרגם ועדרי ענך (חולין פד) ורבותינו אמרו למה נקרא שמם עשתרות שמעשרות את בעליהן


רש"י מנוקד ומעוצב

שְׁגַר אֲלָפֶיךָ – וְלָדֵי בְּקָרְךָ שֶׁהַנְּקֵבָה מְשַׁגֶּרֶת מִמֵּעֶיהָ.
וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ – מְנַחֵם פֵּרֵשׁ "אַבִּירֵי בָשָׁן" (תהלים כב,יג), מִבְחַר הַצֹּאן, כְּמוֹ "בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם" (בראשית יד,ה), לְשׁוֹן חֹזֶק. וְאוֹנְקְלוֹס תִּרְגֵּם "וְעֶדְרֵי עָנָךְ" [וְעֶדְרֵי צֹאנְךָ]. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָם עַשְׁתָּרוֹת? שֶׁמַּעֲשִׁירוֹת אֶת בַּעֲלֵיהֶן (חולין פ"ד ע"ב).

מפרשי רש"י

[ט] ורז"ל אמרו וכו'. גם רז"ל אומרים (חולין ריש פד ע"ב) כי פירוש "עשתרות" מלשון חוזק, דאם לא כן מאי ענין "עשתרות" אל לשון 'מעשרות', שהרי כתיב תי"ו ב"עשתרות", אלא לשון "עשתרות" גם הוא לשון חוזק, לפי שמעשרות ומחזיקים את בעליהן בעושר. וכן פירש רש"י בפרשת תבא (להלן כח, ד) שמעשרות ומחזקות בעליהן. אלא כי ללשון ראשון קאי החוזק על הצאן, וללשון זה קאי על הבעלים. כך פירש הרא"ם. ואין הלשון (של רש"י) מוכח כך, שאם כן הוי למכתב 'שמעשרות ומחזקות בעליהן'. לכך נראה שרז"ל מפרשים "עשתרות" לשון עושר, והתי"ו אחר השי"ן, ומפני שלשון יחיד מן "עשתרות" הוא 'עשתור', נאמר על עדר אחד מן הצאן המעשרות בעליהן, כי שה אחד אינו מעשיר, רק רבוי הצאן מעשיר, ו"עשתרות" נאמר על ריבוי עדרים, שכל אחד ואחד מעשיר. ומפני שלא יתכן שני תוי"ן לשון רבות זה אחר זה, לומר 'עשרתות', נתנו התי"ו האחת באמצע התיבה, שעשו אותה כאילו היא שורש, ושם 'עשתר' על עדר אחד, ונקרא עדר שיש בו רבוי צאן "עשתרות", על שם שמעשרות בעליהן:

ועוד, בכל מקום לא בא השם שנעשה מן הפעל כסדר האותיות, שכן תמצא "שמואל" (שמואל א א', כ') על שם "מה' שאלתיו" (שם), והרי המ"ם היא בתוך התיבה, וכן הרבה. לכך כאן לא בא התי"ו של 'מעשרות' בסוף התיבה כסדר, רק בתוך התיבה, כאשר ראוי להיות בשם שנעשה מן הפעל. וכל זה כדי לדעת שהוא שם, ולא תאמר שהוא פעל, ולפיכך החליפו ונתנו התי"ו בתוך התיבה, ושוב ליכא למטעי. והנה כתב הראב"ע גם כן בשם חכם גדול אחד שלשון "עשתרות" מלשון עשר, כמו שכתב בפירושו (כאן). ולפי דבריו גם כן התי"ו הבאה בתיבה - צריך לפרש שהיה ראוי להיות 'עשרות', אלא שבא כך מטעם אשר אמרנו למעלה, והוא ברור: