מפרשי רש"י על בראשית ט ד


<< | מפרשי רש"י על בראשיתפרק ט' • פסוק ד' | >>
ב • ג • ד • ה • ז • ט • י • יא • יב • יד • כ • כא • כב • כג • כד • כו • כז • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


בראשית ט', ד':

אַךְ־בָּשָׂ֕ר בְּנַפְשׁ֥וֹ דָמ֖וֹ לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ׃


רש"י

"בשר בנפשו" - אסר להם אבר מן החי כלומר כל זמן שנפשו בו לא תאכלו הבשר

"בנפשו דמו" - בעוד נפשו בו

"בשר בנפשו לא תאכלו" - הרי אבר מן החי ואף בנפשו דמו לא תאכלו הרי דם מן החי


רש"י מנוקד ומעוצב

בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ – אָסַר לָהֶם אֵבֶר מִן הַחַי, כְּלוֹמַר: כָּל זְמַן שֶׁנַּפְשׁוֹ בּוֹ – לֹא תֹאכְלוּ הַבָּשָׂר.
בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ – בְּעוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ.
בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ לֹא תֹאכֵלוּ – הֲרֵי אֵבֶר מִן הַחַי, וְאַף "בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ" – הֲרֵי דָּם מִן הַחַי.

מפרשי רש"י

[ג] כך הוא הגירסא בשר בנפשו דמו - אסר להם אבר מן החי, כלומר כל זמן שנפשו בו לא תאכלו הבשר. בשר בנפשו לא תאכלו - הרי אבר מן החי. ואף דמו לא תאכלו - הרי דם מן החי. ופירושו כי "בשר בנפשו" רוצה לומר שהבשר עם הנפש, והבי"ת הוא כמו 'עם', רוצה לומר כל זמן שנפשו בו לא תאכלו הבשר. ו"דמו" הוא ענין בפני עצמו, כאילו כתיב 'ואף דמו לא תאכלו', והוא דם מן החי. ומה שהוצרך לומר "בשר בנפשו" 'בעוד נפשו בו', ולא פירש כמשמעו בשר עם נפשו, מפני שהנפש הוא עם הבשר, ולא שהבשר הוא עם הנפש: