מפרשי רש"י על במדבר יב א
רש"י
"ותדבר" - (ספרי) אין דבור בכל מקום אלא ל' קשה וכן הוא אומר (בראשית מב) דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות ואין אמירה בכל מקום אלא ל' תחנונים וכן הוא אומר (בראשית יט) ויאמר אל נא אחי תרעו (במדבר יב) ויאמר שמעו נא דברי כל נא לשון בקשה
"ותדבר מרים ואהרן" - (ספרי) היא פתחה בדבור תחילה לפיכך הקדימה הכתוב תחלה ומנין היתה יודעת מרים שפירש משה מן האשה רבי נתן אומר מרים היתה בצד צפורה בשעה שנא' למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה כיון ששמעה צפורה אמרה אוי לנשותיהן של אלו אם הם נזקקים לנבואה שיהיו פורשין מנשותיהן כדרך שפירש בעלי ממני ומשם ידעה מרים והגידה לאהרן ומה מרים שלא נתכוונה לגנותו כך נענשה ק"ו למספר בגנותו של חבירו
"האשה הכשית" - (שם) מגיד שהכל מודים ביפיה כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי
"כושית" - בגימ' יפת מראה
"על אדות האשה" - על אודות גירושיה
"כי אשה כשית לקח" - מה ת"ל אלא יש לך אשה נאה ביפיה ואינה נאה במעשיה במעשיה ולא ביפיה אבל זאת נאה בכל
"האשה הכשית" - על שם נויה נקראת כושית כאדם הקורא את בנו נאה כושי כדי שלא תשלוט בו עין רעה
"כי אשה כשית לקח" - ועתה גרשה
רש"י מנוקד ומעוצב
וַתְּדַבֵּר – אֵין דִּבּוּר בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא לָשׁוֹן קָשָׁה; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת" (בראשית מב,ל). וְאֵין אֲמִירָה בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא לְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וַיֹּאמַר אַל נָא אַחַי תָּרֵעוּ" (בראשית יט,ז); "וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי" (להלן פסוק ו), כָּל "נָא" – לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה (ספרי צט; תנחומא צו יג).
וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן – הִיא פָּתְחָה בְּדִבּוּר תְּחִלָּה, לְפִיכָךְ הִקְדִּימָהּ הַכָּתוּב. וּמִנַּיִן הָיְתָה יוֹדַעַת מִרְיָם שֶׁפֵּרֵשׁ מֹשֶׁה מִן הָאִשָּׁה? רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מִרְיָם הָיְתָה בְּצַד צִפּוֹרָה בְּשָׁעָה שֶׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה: "אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה" (לעיל יא,כז). כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעָה צִפּוֹרָה, אָמְרָה: אוֹי לִנְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל אֵלּוּ אִם הֵם נִזְקָקִים לִנְבוּאָה, שֶׁיִּהְיוּ פּוֹרְשִׁין מִנְּשׁוֹתֵיהֶן, כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרֵשׁ בַּעְלִי מִמֶּנִּי. וּמִשָּׁם יָדְעָה מִרְיָם, וְהִגִּידָה לְאַהֲרֹן. וּמַה מִּרְיָם, שֶׁלֹּא נִתְכַּוְּנָה לִגְנוּתוֹ, כָּךְ נֶעֶנְשָׁה, קַל וָחֹמֶר לַמְּסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ (ספרי שם; תנחומא שם).
הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית – מַגִּיד שֶׁהַכֹּל מוֹדִים בְּיָפְיָהּ, כְּשֵׁם שֶׁהַכֹּל מוֹדִים בְּשַׁחֲרוּתוֹ שֶׁל כּוּשִׁי (ספרי שם; תנחומא שם).
כּוּשִׁית – בְּגִימַטְרִיָּא "יְפַת מַרְאֶה" (תנחומא שם).
עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה – עַל אוֹדוֹת גֵּרוּשֶׁיהָ.
כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח – מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? אֶלָּא יֵשׁ לְךָ אִשָּׁה נָאָה בְּיָפְיָהּ, וְאֵינָהּ נָאָה בְּמַעֲשֶׂיהָ; בְּמַעֲשֶׂיהָ, וְלֹא בְּיָפְיָהּ; אֲבָל זֹאת – נָאָה בַּכֹּל (ספרי צט; תנחומא שם).
הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית – עַל שֵׁם נוֹיָהּ נִקְרֵאת כּוּשִׁית, כְּאָדָם הַקּוֹרֵא אֶת בְּנוֹ נָאֶה – "כּוּשִׁי", כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁלֹט בּוֹ עַיִן רָעָה (תנחומא שם).
כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח – וְעַתָּה גֵּרְשָׁהּ (שם).
מפרשי רש"י
[א] אין דבור אלא קשה. פירוש, מפני כי הדבור הוא המורה על חתוך הדבור היוצא מן האדם, לאפוקי האמירה, היא מורה על מכוון הענין. והדבור מן האדם הוא לשון קשה, לפי שהוא מחתך האותיות ממנו בכח. וכבר בארנו זה באריכות בפרשת דברים (דברים ב', ט"ז), עיין שם:
[ב] ומניין היתה יודעת וכו'. דאם לא כן, וכי דרך הנשים הצנועות, כמו צפורה, לפרסם הדבר איך בעליהן נוהגים עמהם בתשמיש (כ"ה ברא"ם):
[ג] שהכל מודים כו'. פירוש, שנקראת "כושית" שהיתה ניכרת מתוך שאר נשים, כמו הכושי משאר בני אדם. ומפני שהוא רחוק שיאמר הכתוב 'כשם שהכל מודים כו, תירץ שגם בגימטריא "כושית" - 'יפת מראה', ולכך כתב כושית:
[ד] על שם נויה. הוא לפי פשוטו. ופירוש ראשון הוא על פי מדרש רבותינו ז"ל (סיפרי כאן), כי זה ביותר לפי פשוטו, שכך הכתוב קורא אותה "כושית" כלשון בני הבריות שקורין היפה 'כושית', שלא תשלוט באדם עין הרע. ומה שלא כתב 'ולפי פשוטו על שם נויה' (קושית הרא"ם), דאין חילוק בין פשוטו ובין מדרשו, דגם למדרשו נקראת "כושית" על שם היופי, רק שלפי מדרשו נקראת "כושית" - 'כשם שהכל מודים בשחרות כושי, כך הכל מודים ביופיה', ולפי פשוטו - 'על שם נויה', שלא תשלוט באדם עין הרע. ואין זה פירוש אחר, שהרי לפי הכל נקרא "כושית" על שם נויה, ולכך לא כתב 'לפי פשוטו':