מפרשי רש"י על במדבר ט י
רש"י
"או בדרך רחקה" - נקוד עליו לומר לא שרחוקה ודאי אלא שהיה חוץ לאסקופת העזרה כל זמן שחיטה פסח שני מצה וחמץ עמו בבית ואין שם יו"ט ואין איסור חמץ אלא עמו באכילתו
רש"י מנוקד ומעוצב
אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה – נָקוּד עָלָיו, לוֹמַר: לֹא שֶׁרְחוֹקָה וַדַּאי, אֶלָּא שֶׁהָיָה חוּץ לְאִסְקֻפַּת הָעֲזָרָה כָּל זְמַן שְׁחִיטָה (ספרי סט; פסחים צ"ג ע"ב). פֶּסַח שֵׁנִי, מַצָּה וְחָמֵץ עִמּוֹ בַּבַּיִת, וְאֵין שָׁם יוֹם טוֹב, וְאֵין אִסּוּר חָמֵץ אֶלָא עִמּוֹ בַּאֲכִילָתוֹ (פסחים צ"ה ע"א-ע"ב).
מפרשי רש"י
[ח] אלא שהיה חוץ לאסקופת העזרה. ואם תאמר, איך בא הנקוד לעקור התיבה, דמשמע "רחוקה", והנקוד מורה לך אפילו חוץ לאסקופת העזרה, שאינו רחוק. ואין זה קשיא, כיון שהוא חוץ לאסקופת העזרה, שאסור לשחוט שם פסח, הוי דרך רחוקה לו, דכמו שדרך רחוקה אינו יכול לעשות הפסח, כן זה אינו יכול לעשות הפסח במקום שהוא שם. ומה שפסק כרבי אליעזר ולא כרבי עקיבא (פסחים דף צג:) ד"דרך רחוקה" כל שלא יכול להגיע כל זמן שחיטה, דהיינו מחצות היום של ערב פסח, שהוא זמן שחיטה (רש"י שם), ועד שקיעת החמה, שאם בהתחלת זמן שחיטה עומד במקום שלא יכול להגיע לירושלים קודם שקיעת החמה הוי "דרך רחוקה" לו, פחות מכאן לא הוי "דרך רחוקה", משום דלרבי עקיבא לא יתורץ הנקודה שהיא על "רחוקה", דהאי דרך רחוקה ממש, ומאי בא למעוטי יותר, כיון שאי אפשר להגיע לירושלים כל זמן שחיטה, ומפני הנקודה פירש אליבא דרבי אליעזר (כ"ה ברא"ם):
[ט] פסח שני וכו'. בא לתרץ, אחר שפירש הכתוב כל זמן שהוא חוץ לאסקופת העזרה הוא נקרא "רחוק", ואם כן מדבר באיש שיכול לקיים כל מצות החג מן מצה ומרור וביעור חמץ, ואם כן כאשר יעשה עוד פסח שני יהיה אוכל שני פעמים מצה ומרור, ומבער חמץ שני פעמים, שהרי בפסח ראשון עשה זה, ובפסח שני יחזור לעשות. בשלמא אי הוי "דרך רחוקה" ממש, ומיירי באיש שלא יוכל לקיים, אתא שפיר שהוא נדחה לפסח השני, אבל איש כזה שהוא כבר קיים הכל, איך נדחה לפסח השני, ומתרץ 'פסח שני וכו, והשתא לא יעשה רק פסח, ולא ביעור חמץ, ולא שם יום טוב, ואם כן לא יעשה שני פעמים: