מ"ג במדבר ט י
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דבר אל בני ישראל לאמר איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחקה לכם או לדרתיכם ועשה פסח ליהוה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ אִ֣ישׁ כִּי־יִהְיֶֽה־טָמֵ֣א ׀ לָנֶ֡פֶשׁ אוֹ֩ בְדֶ֨רֶךְ רְחֹקָ֜הׄ לָכֶ֗ם א֚וֹ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעָ֥שָׂה פֶ֖סַח לַיהֹוָֽה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | מַלֵּיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֵימַר גְּבַר גְּבַר אֲרֵי יְהֵי מְסָאַב לִטְמֵי נַפְשָׁא דַּאֲנָשָׁא אוֹ בְאוֹרַח רַחִיקָא לְכוֹן אוֹ לְדָרֵיכוֹן וְיַעֲבֵיד פִּסְחָא קֳדָם יְיָ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשְרָאֵל לְמֵימָר גְבַר טְלֵי אוֹ גְבַר סִיב אֲרוּם יְהֵי מְסָאָב לִטְמֵי בַּר נַשׁ דְמִית אוֹ דַיֵב אוֹ סְגִיר דִמְרָחֵק בְּאוֹרַח עַלְמָא בְּקִרְיוּת לֵילְיָא וַהֲוָה בַּר מִן סְקוּף מַשְׁכְּנָא לְכוֹן גַרְמֵיכוֹן אוֹ לְדָרֵיכוֹן וְיִדְחֵי לְמֶעֱבַד פִּסְחָא קֳדָם יְיָ: |
רש"י
מפרשי רש"י
[ט] פסח שני וכו'. בא לתרץ, אחר שפירש הכתוב כל זמן שהוא חוץ לאסקופת העזרה הוא נקרא "רחוק", ואם כן מדבר באיש שיכול לקיים כל מצות החג מן מצה ומרור וביעור חמץ, ואם כן כאשר יעשה עוד פסח שני יהיה אוכל שני פעמים מצה ומרור, ומבער חמץ שני פעמים, שהרי בפסח ראשון עשה זה, ובפסח שני יחזור לעשות. בשלמא אי הוי "דרך רחוקה" ממש, ומיירי באיש שלא יוכל לקיים, אתא שפיר שהוא נדחה לפסח השני, אבל איש כזה שהוא כבר קיים הכל, איך נדחה לפסח השני, ומתרץ 'פסח שני וכו, והשתא לא יעשה רק פסח, ולא ביעור חמץ, ולא שם יום טוב, ואם כן לא יעשה שני פעמים:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
פסח שני מצה וחמץ עמו בבית ואין שם י"ט ואין אסור חמץ אלא עמו באכילתו, כן פירש רש"י ז"ל.
וכבר בארתי אסור חמץ בפסח ע"ד הקבלה כי הוא כדי שלא יטעה האדם ויאמר כי במדת הדין בלבד היתה ההוצאה ולא בשם המיוחד ויהיה זה מקצץ בנטיעות, אבל בפסח שני שהוא חוץ לזמנו אפשר להיות מצה וחמץ עמו בבית ולא היה בזה קצוץ כי בשניהם נגאלו.
והרמב"ן ז"ל כתב יתכן שטעם הנקודה שהיא רחוקה לו בעשית הפסח, לא רחוקה ממש, ולכך חזר ואמר ובדרך לא היה ולא הזכיר רחוקה.מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
כד. בדרך רחוקה איני יודע איזה הוא דרך רחוקה ושערו חכמים כל שהיה בשעת שחיטת הפסח מן המודיעים (ולפנים) [ולחוץ] וכן לכל [רוח] מדתה (ר"ע) [שר”ע] אומר, נאמר טמא מת ונאמר דרך רחוקה. מה טמא מת רצה לעשות ואין יכול, אף דרך רחוקה רצה לעשות ואין יכול. ר' אליעזר אומר נאמר ריחוק מקום במעשר ונאמר ריחוק מקום בפסח, מה ריחוק מקום האמור במעשר חוץ ממקום אכילתו אף ריחוק מקום האמור בפסח חוץ למקום אכילתו. ואיזהו מקום אכילתו מפתח ירושלים ולפנים. ר' יהודה אומר [משמו] נאמר ריחוק מקום בפסח ונאמר ריחוק מקום במעשר, מה ריחוק מקום האמור במעשר חוץ למקום הכשרו אף ריחוק מקום האמור בפסח חוץ למקום הכשרו.
או בדרך רחוקה נקוד על הה"א, אפי' בדרך קרובה והוא (טמא) לא היה עושה עמהם את הפסח. כיוצא בו (בראשית ט”ז) ישפוט ה' ביני וביניך [נקוד על וביניך] שלא אמרה לו אלא על הגר בלבד. וי”א על המטילין מריבה בינו לבינה. כיוצא בו (שם יח) ויאמרו אליו איה שרה אשתך, שהיו יודעים היכן היא. כיוצא בו (שם י"ט) ולא ידע בשכבה ובקומה, נקוד על ובקומה לומר בשכבה לא ידע ובקומה ידע. כיוצא בו (שם ל"ג) וישקהו שלא נשקו בכל לבו. רשב"י אומר והלא[1] בידוע שעשו שונא ליעקב אלא נהפך רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו. כיוצא בו (שם ל”ז) וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם שלא הלכו אלא לרעות את עצמם. כיוצא בו (במדבר כ”א) ונשים עד נפח אשר עד מידבא נקוד עליו שאף מלהלן היה כן. כיוצא בו (שם ג) כל פקודי הלוים אשר פקד משה ואהרן נקוד עליו שלא היה אהרן מן המנין. כיוצא בו (שם כ"ט) ועשרון עשרון נקוד על ועשרון שלא הי' אלא עשרון אחד בלבד. כיוצא בו (דברים כ”ט) הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם נקוד [עליו] אמר להם עשיתם הגלוים אף אני מודיע אתכם את הנסתרות. אף כאן אתה אומר בדרך רחוקה נקוד עליו שאפילו היה בדרך קרובה (והיה טמא) ולא היה עושה עמהם את הפסח (ד"א בדרך רחוקה) [או לדורותיכם] שינהג הדבר לדורות.
מלבי"ם - התורה והמצוה
כג. כי יהיה טמא לנפש, אחר שכל הטמאים נדחים לפסח שני היל"ל כי יהיה טמא, ולמה כתב לנפש. וכבר שאלו זאת בפסחים (דף סז). ומ"ש אביי שם ללמוד מזה דאין צבור נדחים לפסח שני, לא שייך להספרי, שלמד זה מלמוד אחר (ב”מ). ומשיב בספרי מפני שהיה השאלה על טמא לנפש השיב על דבר ששאל.
והנה לדעת הרמב"ם הנ"ל בסימן הקודם שסובר דטבול יוס של טמא מת נדחה לפ”ש והשאלה היה שהם היו טבולי יום מטומאת מת וקראו טמא מפני שלא העריב שמשו הוצרך לומר טמא לנפש כי טבול יום דשרץ שוחטים וזורקים עליו, ואף לדעת הראב”ד שאין הבדל בין טבול יום של מת ובין טבול יום דשרץ. והשאלה היה כשלא הזו וטבלו. בכ"ז תפס לשון טמא לנפש מפני שזה היה תשובה על שאלתם שכן שאלו. וז"ש זה דבר ששאל והוסיף דבר שלא שאל דהיינו דרך רחוקה, שמזה ידעינן גם יתר הטמאים בבנין אב. כי טמא מת יכול ואין רשאי לכנס לעזרה ודרך רחוקה רשאי ואינו יכול לכנס. וידעינן שכל שאי אפשר לכנס לעזרה והוא אונס יעשה פסל שני, והוא הדין שגג או נאנס. כמ"ש בפסחים (דף צג).
ואם היה אומר טמא ודרך רחוקה שעל שניהם לא שאל הגם שהיינו יודעים כל הטמאים ודרך רחוקה, הייו אומרים רק אלה שא"י אי שאינו רשאי, לא שגג או נאנס או מזיד שהיה יכול ורשאי.
כד. בדרך רחוקה לדעת ר' עקיבא הוא ט"ו מיל רחוק מירושלים שאינו יכול לכנס לשם בשעת שחיטה כמה שאמר עולא אליביה (פסחים דף צד ע"ב). ומה שאמרו רצה לעשות ואינו יכול, עי' (בדף צג) ובתוס' ד"ה ה"ג. ומה שנאמר רא”א וכו' ר ' יהודה אומר [משמו כצ"ל] כ”ה בגמ' (דף צד ע"ב). ושם גריס ריב"י אומר משום ר' אליעזר, וכן הוא בתוספתא פ"ח. ומ”ש נקוד על הה"א כ”ה במשנה (דף צג ע"ב) בשם ר' יוסי שהנקודה מצין שצריך למחוק מלת רחוקה, כמ"ש אחרי זה ובדרך לא היה, ולא אמר ובדרך רחוקה לא היה, כמ"ש בגמ' (דף צד ע"ב) בשם רבי יוסי הגלילי. ועל זה מביא עוד נקודות בתורה כמ”ש במדרש רבה (פ"ג) ואבות דרבי נתן (פל”ג) ביניך נקוד יו"ד בתראה , ויאמרו אליו איה שרה נקוד על איו שם. וב"מ (דף פז) ובקומה נקוד על הוא”ו כמ”ש (נויר כ"ג הוריות יו"ד ב"ר פ' נא) וישקהו ב”ר ושה"ש רבה על פסוק צוארך כמגדל השן. את צאן נקוד על את, וכ”ה במדרש. אשר נקוד על הרי"ש כמ"ש במסורה ובמדרש. והגר"א סיים, אלא שכאן החריבו גם את הערים ולהלן לא החריבו אלא את העם. ואהרן נקוד כ”ה בבכורות (דף ד) ובמדרש. ועשרון נקוד ו' בתראה מנחות (פ”ז) וכן יש להגיה במדרש במדבר ובמס' סופרים. וכ"ה במסורה ואבות דרבי נתן. אותיות לנו ולבנינו ועי“ן של עד כולם נקודות (סנהדרין מג).
ובספרים כתב אפילו בדרך קרובה והוא טמא ולא מצאו בו כל אנשי חיל ידיהם, והגר”א הגיה והוא טהור. וכן האמת, ולכן מחקתי מלת טמא. ומ"ש או לדורותיכם שינהג הדבר לדורות, בארתי באורך בהתו"ה ( אמור סו ).
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
(או בדרך) רחקה. בגימ' זהו מאסקופה; שעל ה"א נקוד כאילו לא נכתב:
ועשה פסח לה' בחודש השני. לפי שכשמעברים השנה אז אייר במקום ניסן ולפי שבחמשה עשר בו ירד המן לכך עושים בו פסח יום א':
- ^ בכתבי היד כתוב "והלא" או "והל'" - ובהדפסה שינו ל-"והלכה"