מפרשי רש"י על במדבר ז יט
| מפרשי רש"י על במדבר • פרק ז' • פסוק י"ט |
• א • ב • ג • יא • יב • יג • טו • טז • יט • כד • פד • פה • פו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
הִקְרִ֨ב אֶת־קׇרְבָּנ֜וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃
רש"י
"הקרב את קרבנו" - מה ת"ל הקריב בשבטו של יששכר מה שלא נאמר בכל השבטים לפי שבא ראובן וערער ואמר די שקדמני יהודה אחי אקריב אני אחריו אמר לו משה מפי הגבורה נאמר לי שיקריבו כסדר מסען לדגליהם לכך אמר הקרב את קרבנו והוא חסר יו"ד שהוא משמע הקרב לשון צווי שמפי הגבורה נצטווה הקרב ומהו הקריב הקריב ב' פעמים שבשביל ב' דברים זכה להקריב שני לשבטים אחת שהיו יודעים בתורה שנאמר (ד"ה א יב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ואחת שהם נתנו עצה לנשיאים להתנדב קרבנות הללו וביסודו של ר' משה הדרשן מצאתי אמר רבי פנחס בן יאיר נתנאל בן צוער השיאן עצה זו
"קערת כסף" - מנין אותיותיו בגימ' תתק"ל כנגד שנותיו של אדם הראשון
"שלשים ומאה משקלה" - על שם שכשהעמיד תולדות לקיום העולם בן מאה ול' שנה היה שנא' (בראשית ה) ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו וגו'
"מזרק אחד כסף" - בגימ' תק"כ על שם נח שהעמיד תולדות בן ת"ק שנה ועל שם עשרים שנה שנגזרה גזירת המבול קודם תולדותיו כמו שפירשתי אצל (שם ה) והיו ימיו מאה ועשרים שנה לפיכך נאמר מזרק א' כסף ולא נאמר מזרק כסף אחד כמו שנא' בקערה לומר שאף אותיות של אחד מצטרפות למנין
"שבעים שקל" - כנגד שבעים אומות שיצאו מבניו
רש"י מנוקד ומעוצב
מפרשי רש"י
[יד] מנין אותיותיו כו'. פירש זה כאן, כי אמר (רש"י כאן) שנתנאל בן צוער השיאן עצה זו, ואם לא היה באלו דברים ענין גדול וחכמה בהן - מאי עצה הוי בקרבנות אלו, כל אדם יכול להשיא עצה, לכך פירש רש"י שיש בכל אחד רמז גדול, כמו שמפרש. ואם תאמר, מה ענין זה לכאן לשנות אדם הראשון ונח (רש"י ד"ה מזרק), ויש לומר, כי מלאכת המשכן שקול כמו בריאת העולם, וכל דבר שהיה בבריאת העולם היה במלאכת המשכן; היו במשכן יריעות, כמו בכלל העולם "הנוטה שמים כיריעה" (תהלים ק"ד, ב'), וכמו שהכוכבים נראים כך הקרסים נראים במשכן, כמו שדרשו רז"ל במדרש רבות, ולפיכך כל יסודי עולם, שהם; אדם, נח, שבעים אומות (רש"י ד"ה שבעים), והתורה ועשרת הדברות (רש"י פסוק כ), שכל העולם עומד עליהן, נרמזו במשכן, לדמות משכן אל כלל העולם: