מלבי"ם על שמואל א כו יב

<< | מלבי"ם על שמואל אפרק כ"ו • פסוק י"ב | >>
ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


שמואל א כ"ו, י"ב:

וַיִּקַּח֩ דָּוִ֨ד אֶֽת־הַחֲנִ֜ית וְאֶת־צַפַּ֤חַת הַמַּ֙יִם֙ מֵרַאֲשֹׁתֵ֣י שָׁא֔וּל וַיֵּלְכ֖וּ לָהֶ֑ם וְאֵ֣ין רֹאֶה֩ וְאֵ֨ין יוֹדֵ֜עַ וְאֵ֣ין מֵקִ֗יץ כִּ֤י כֻלָּם֙ יְשֵׁנִ֔ים כִּ֚י תַּרְדֵּמַ֣ת יְהֹוָ֔ה נָפְלָ֖ה עֲלֵיהֶֽם׃


"ואין רואה". ומפרש נגד "ואין רואה" "ואין" יודע, "כי כולם ישנים" (ר"ל שלא לבד שאין רואה כי היה חשיכה, גם לא היה איש יודע ומרגיש בדבורם בבואם ובלכתם). ונגד "ואין מקיץ", אומר "כי תרדמת ה' נפלה עליהם", כי בדרך הטבע היה ראוי שיקיץ איש מן המחנה ברגש הזה, רק שהיה בהשגחה שהפיל ה' עליהם תרדמה: