פתיחת התפריט הראשי

סימן קטועריכה

ויקרא יא לב:
וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל עָלָיו מֵהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא מִכָּל כְּלִי עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ עוֹר אוֹ שָׂק כָּל כְּלִי אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶם בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר.


ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרשה ו:

[א] "וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא" -- במי הוא מדבר?    אם במיתתם -- הרי מיתתן אמור (ויקרא יא, לא), אם באבר מן המת -- הרי אבר מן המת אמור למטן (שם, לה). הא אינו מדבר אלא באבר מן החי.

  • הלא דין הוא! מה אם בהמה --שלא עשה דמה כבשרה-- אבר מן החי ממנה מטמא, שרץ --שעשה דמו כבשרו-- אינו דין שיהיה אבר מן החי ממנו מטמא?!
  • לא! אם אמרת בבהמה -- שהיא מטמאה במשא! תאמר בשרץ שאינו מטמא במשא! הואיל ואינו מטמא במשא -- לא יהא אבר מן החי ממנו מטמא!
  • תלמוד לומר "וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא"-- לרבות אבר מן החי.

[ב] יכול אפילו תלוי בו כשערה?    תלמוד לומר "אשר יפול..." -- הא אינו מטמא אלא כשיפול.

[ג] יכול הבשר הפורש מן החי יטמא?    תלמוד לומר "במותם" -- מה מיתה שאין לו חליפין אף אבר מן החי שאין לו חליפין, דברי ר' יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר מה מיתה גידים ועצמות אף אבר מן החי גידים ועצמות. רבי אומר מה השרץ בשר גידים ועצמות אף אבר מן החי בשר גידים ועצמות.


וכל אשר יפול עליו מהם במותם:    הכתוב תפס ג' לשונות:

  • והנה לשון "הנוגע בהם" משמע שנוגע בהם עצמם, וזה בהשרץ השלם המת. וזהו שאמר אם במיתתם הרי מיתתם אמור.
  • "ויפול מנבלתם" -- הוא בחלק הנופל מן השרץ המת. וזהו שאמר אם באבר מן המת הרי אמור למטה.
  • ומה שכתב "וכל אשר יפול מהם" -- היינו שמן השרץ השלם נפל אבר. וזהו שאמר כי פסוק זה מדבר באבר מן החי.

[ובאר שלא נוכל ללמוד שרץ מקל וחומר מבהמה (שהתבאר (בסימן צו) שאבר מן החי ממנה מטמאה), הגם שיש לשרץ חומרא שעשה דמו כבשרו, כי לעומת זה יש חומרא לבהמה שמטמאה במשא].

ואמר [במשנה ב'] דממה שכתב "אשר יפול מהם" משמע דוקא אם נפל, לא אם עדיין מחובר בו אף בכל שהוא. (ולפי זה מה שכתוב "במותם" לא קאי על מיתת השרץ רק על מיתת האבר). ובגמרא חולין (דף עד.) אמר דקמ"ל דמיתה עושה ניפול. שעל ידי המיתה דרך האבר ליפול ולהפרד משרשו. שאם דבק בו כחוט השערה כל זמן שהוא חי -- אינו מטמא, אבל בעת מותו נפסק חיותו וחשוב כנפול ומטמא משום אבר מן החי. וכבר בארנו (פר' צו סימן טז) שב' המשמש אל המקור הנסמך אל הפעל יורה לפעמים היות זה בעת היה זה, ופירושו בעת מותם יפול.

וממה שכתב "במותם" -- שכינה נפילת האבר בשם 'מיתה' -- צריך שיהיה אבר הדומה בנפילתו כמיתת החי. והוא: בשאין לו חליפין לר' יוסי הגלילי, או בשר גידים לרבי עקיבא, וכולי. וכבר בארנו זה למעלה (סי' צז) גבי בהמה. ומובא בחולין (דף קכח.).

סימן קטזעריכה

ויקרא יא לב:
וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל עָלָיו מֵהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא מִכָּל כְּלִי עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ עוֹר אוֹ שָׂק כָּל כְּלִי אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶם בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר.


ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרשה ו:

[ד]

  • 'כלי עץ' -- יכול הסולם והקולב והנחותה והמנורה?    תלמוד לומר 'מכלי עץ'-- ולא כל כלי עץ.
  • או יכול שאני מרבה השולחן והטבלא והדולפקי?    תלמוד לומר 'כל כלי עץ' -- ריבה.
  • מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב מיעט.
  • תלמוד לומר 'שק'. מה שק מיוחד שהוא משמש את האדם ואת משמשי האדם -- אף אני מרבה השולחן והדולפקי שהם משמשים את האדם ואת משמשי האדם ומוציא אני את הסולם שהוא משמש את האדם ואינו משמש את משמשי האדם.


[ה]

  • 'כלי עץ' -- יכול השדה תיבה ומגדל וכוורת קש וכוורת קנים ובור ספינה אלכסנדית שיש להם שולים והם מחזיקים מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש?    תלמוד לומר 'מכלי עץ'-- ולא כל כלי עץ.
  • או יכול שאני מוציא דרוד עגלה וקסתות מלכים ועריבת העבדנים ובור ספינה קטנה והארון?    תלמוד לומר 'כל כלי עץ'-- ריבה.
  • מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב מיעט.
  • תלמוד לומר 'שק'. מה שק מיוחד שהוא מטלטל במלואו -- אף אני ארבה דרדר עגלה וקסתות מלכים וערבת העבדנים ובור ספינה קטנה והארון שהם מטלטלים במלואם, ומוציא אני השידה התיבה והמגדול וכוורת קש וכוורת קנים ובור ספינה אלכסנדרית שיש להם שוליים והם מחזיקים מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש שאינם מטלטלים במלואם.


[ו] רבי מאיר אומר כל שמנו חכמים בטהרה - טהור, והשאר טמא. רבי יהודה אומר כל שמנו חכמים בטומאה - טמא, והשאר טהור. אין בין דברי רבי מאיר לדברי רבי יהודה אלא עריבת בעל הבית.

[ז] ר' נחמיה אומר קופות הגדולות וסאים גדולים יש להם שולים והם מחזיקים מ' בלח שהם כוריים ביבש, שאף על פי שאין מטלטלים במלואם, מטלטלים במה שנשתייר בהם.


מכל כלי עץ או בגד וכולי:    מ"ם של "מכל" לא באה כפי הדקדוק. שהיה לו לכתוב "כל כלי עץ וכולי" כדין פרט המבאר את הכלל. וזה כלל בחוקי הלשון שכל מקום שבאו כמה שמות ביחוס אחד והם כולם מחלק הצדדי במשפט צריך שיבוא סימן היחוס עם כל אחד ואחד -- "מהעוף ומן הבהמה מכל רמש האדמה" (בראשית ו, כ), "ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים" (תהלים קז, ג). (וכמו שכתבנו באילת השחר (כלל רח)). ואם כן היה צריך לומר פה "מכל כלי עץ או מבגד או מעור".

ועל כרחך שהמ"ם של "מכל" אינו נצרך לסימן היחוס (שלא בא פה ביחוס שממנו), רק המ"ם "מכל" מורה הקצתיית, שלא כל כלי עץ מטמאים רק מקצת מהם. וזה סותר עם מלת "כל" שבא לכלול שכולם מטמאים. ובזה יש פה ריבה ומיעט.

ולא נוכל לדעת מהו הכללות המטמא ומהו המקצת היוצא מן הכללות שאינו מטמא. ובזה צריכים אנו לעיין על יתר הפרטים שבאו פה. כי כבר בארנו שמדרך הלשון שנושאים המקובצים במשפט אחד יהיה להם איזה השתוות וזה ענין ההיקש (כמ"ש באילת השחר כלל קס). ובין הפרטים חשב שק והוא מבואר בענינו וצורתו. ונדמה הסתום אל המפורש; שהדומה לשק הוא בכלל הריבוי והבלתי דומה הוא בכלל המיעוט.

והשק מצאנו בו שני ענינים:

  • ( א ) שהוא משמש את האדם להתכסות בו ואת משמשי האדם -- כי יניח בו כליו וחפציו. וזה הגדר הראשון שחשב בספרא [משנה ד'] (מובא בתוספות סוכה דף ה, מנחות דף צו, ובפירוש הר"ש פרק טז דכלים מ"ז. ועיין תוספות בבא בתרא (דף סו), עירובין (דף לא) מה שכתבו על הספרא הלז). ור"ל הסולם משמש רק את האדם והקולב (פירש הרמב"ם דפוס שנקרא בערבי קלב. והראב"ד שהשיג (פ"ד מהלכות כלים) על הרמב"ם ופירש קלב סולם והביא ראיה מהתורת כהנים על כרחך היה גרסתו "ומוציא אני את הסולם והקלב שהם משמשים את האדם". אבל בתוספתא הכי איתא "העשוי לשמש את האדם כגון הסולם, ואת הכלים כגון הקלב"). והנחותה -- כלי שמניחים תחת הכלים. והמנורה שהם משמשים רק למשמשי האדם. לכן הם טהורים.
ולר' יוסי במשנה דכלים (משנה, כלים טז, ז) יש גדר שלפעמים גם משמשים משמשי האדם טמאים גם משמש את הכלים בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה.
  • ( ב ) הגדר הב' שהשק מטלטל מלא וריקן כמו שכתוב "ויהי הם מריקים שקיהם". וזה מה שחשב [במשנה ה'] (מובא בר"ש פרק ט"ו דכלים מ"א ופירושו מבואר במשנה שם). והשדה והתיבה וכל אינך מנה ר' מאיר במשנה שם לטהרה. ואמר דיתר הכלים אף מקבלים מ"ם סאה טמאים. ודרדור עגלה וקסתות המלכים וכולי מנה ר' יהודה במשנה שם לטומאה אף שמקבלים מ"ם סאה כי דרך לתת שם רק קצת ולטלטלם במלואם.
ועל זה אמר ר' מאיר [במשנה ו] שכל מקום שחשב בטהרה טהור והשאר טמא, ור' יהודה שחשב את הטמאים לבד אמר שהשאר טהור. ואין ביניהם אלא עריבת בעל הבית שלר' מאיר טמאה אחר שלא חשבוה עם הטהורים ולר' יהודה טהורה כיון שלא חשבוה בין הטמאים.

ודברי ר' נחמיה מובנים שאלו הכלים, אף על פי שאין מטלטלים מלאים, מטלטלים אם נשתייר בהם פחות ממ"ם סאה. ודברי ר' נחמיה מובאים בתוספתא דכלים (ב"מ פ"ה).

סימן קיזעריכה

ויקרא יא לב:
וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל עָלָיו מֵהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא מִכָּל כְּלִי עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ עוֹר אוֹ שָׂק כָּל כְּלִי אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶם בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר.


ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרשה ו:

[ח] יכבס[1] "או בגד" -- יכול אף הציפה?    תלמוד לומר 'בגד'.

  • יכול בגד גדול לבן המטמא בזב ומטמא בנגעים; מנין גדול צבוע? קטן לבן? קטן צבוע? עד שאתה מרבה שביץ של סבכא וגנגלים מנין?
  • תלמוד לומר "או בגד" -- ריבה.‏[2]

מנין לרבות את הלבדים?    תלמוד לומר "או בגד".


או בגד:    כבר בארנו בפר' קדושים (סימן קא) שבמקום שאין לטעות ידבר החילוק בוי"ו המחלקת ולא יבא מלת "או" רק במקום שיש לטעות שהוא וי"ו המחברת. (וכל מקום שיוצא מן הכלל יש דרוש על מלת "או"). ופה היה יכול לכתוב "מכל כלי עץ ובגד ושק" כמו שכתב (במדבר לא, כ) "וכל בגד וכל כלי עור וכל מעשה עזים תתחטאו".

ומבואר אצלינו שלפעמים יבא מלת "או" להורות חלוקה מינית, ר"ל שאם יאמר "כלי עץ ובגד ועור" מדבר רק על הפרטים המוזכרים לבד; רק בגד ועור ושק, לא זולתם. אבל כשאמר מלת "או" -- יבאר החלוקה בין כל מיני הכלים מה יהיה דינם. שעץ או בגד או עור דינם כך וכלי חרש דינו כך, כי מלת "או" ישמש על החלוקה המינית.

וכבר בארנו בפרשת צו (סימן סז וסי' קיב) כי מתנאי החלוקה ההגיונית שתהיה שלמה ותקיף את כל המינים. ואחר שיש כלים שהם ממוצעים בין הבגד והעור או בין העור והשק (ר"ל שלא יפול עליהם בעצם לא שם 'בגד' ולא שם 'עור' או 'שק' רק בדרך ההרחבה), ואם היה אומר בוי"ו החיבור הייתי אומר דוקא מה שנקרא 'בגד' בדרך הדיוק, לא הלבדים. אבל כשאמר "או בגד" -- שדבר בדרך החלוקה -- בהכרח כל הקרוב לבגד יכלול בשם 'בגד'. (ושם בארנו כלל זה היטב, עיי"ש).

וכן יורה מלת "או" כמלת "אם" שבא גם כן על החלוקה ומורה כל שהוא בגד, אף קטן וצבוע, דכבר ריבה אותה למעלה (סי' צט) לענין טומאת נבלה שהם בכלל "יכבס בגדיו" והוא הדין שנכללו במה שכתב "או בגד". מה שאין כן הציפה -- אינו בכלל בגד כמו שבארנו שם (סימן הנ"ל).

ויש טעות סופר בספרא וצריך לומר "יכול אף הציפה", ומלת "יכבס" טעות סופר. וכן מה שכתב "מנין לעשות שאר כלים" עד "אדם וכלי חרס" -- צריך למחוק שנשתרבב בטעות מן הפסקא דלמעלה (סי' צט).

סימן קיחעריכה

ויקרא יא לב:
וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל עָלָיו מֵהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא מִכָּל כְּלִי עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ עוֹר אוֹ שָׂק כָּל כְּלִי אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶם בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר.


ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרשה ו:

[ט] "עור" -- יכול אף עורות שבים יהיו טמאים?

  • ודין הוא! טימא בנגעים וטימא בשרצים. מה נגעים -- פטר בהם עורות של ים, אף שרצים -- יפטר בהם עורות של ים!
  • [י] קל וחומר! מה אם נגעים --שטמא בהם שתי וערב-- פטר בהם עורות של ים, שרצים --שלא טימא בהם שתי וערב-- אינו דין שיפטר בהם עורות של ים?!
  • לא! אם אמרת בנגעים -- שלא טימא בהם צבועים! תאמר בשרצים שטימא בהם צבועים! הואיל וטימא בהם צבועים -- יטמא בהם עורות של ים!
  • תלמוד לומר 'בגד' -- מה בגד מן הגדל בארץ אף עור מן הגדל בארץ.
  • או יכול שאני מוציא את שחיבר לו מן הגדל בארץ כל שהוא, אפילו חוט, אפילו משיחה?
  • תלמוד לומר "או עור". ובלבד שיחברנו לו כדרך חבורו לטומאה.


או עור:    שם 'עור' הוא כולל -- עור האדם, עור כל בעלי חיים. ונמצא גם על דגי הים -- "התמלא בסוכות עורו" (איוב מ, לא). ובנגעים יש לימוד דעור חיית הים אינו מטמא. ובכלל קבלו דאין בכל מה שבים טומאה, לא לטמא ולא להתטמא כמו שאמרו בכלים (משנה, כלים יז, יג).

ובכל זה אי אפשר ללמוד מנגעים -- הגם שבצד אחד יש קל וחומר משם דשרצים קילי לענין טומאה דאין שתי וערב טמא בהם -- דלעומת זה יש בהם גם כן חומרא שבגדים צבועים טמאים. אמנם ממה שכתב "או בגד או עור" מבואר שמדבר רק מעור היבשה כמו בגד. אולם כבר אמרנו שמלת "או" מורה על החלוקה השלמה ובא לרבות איזה דבר שיכנס בגדר שם 'עור'. ופירשוהו שמחבר אם חבר להם מן הגדל בארץ בענין שהוא חיבור לטומאה אפילו כל שהוא, שאז עור חיית הים מטמא. וברייתא זו מובאת בר"ש ורבינו מיימון (פרק יז דכלים).

סימן קיטעריכה

ויקרא יא לב:
וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל עָלָיו מֵהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא מִכָּל כְּלִי עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ עוֹר אוֹ שָׂק כָּל כְּלִי אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶם בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר.


ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרשה ו:

[יא]

  • יכול אף עור המצה ועור האיפה שלא נעשה בהם מלאכה?    תלמוד לומר "אשר יעשה מלאכה בהם"‏[3].
  • אוציא עור המצה ועור האיפה שלא נעשה בהם מלאכה ולא אוציא עורות רצועות וסנדלים שנעשו בהם מלאכה?    תלמוד לומר 'כלי' -- יצאו רצועות סנדלים שאינם כלי.
  • או יכול שאני מוציא עורות אהלים שאינם כלים?    תלמוד לומר "אשר יעשה מלאכה בהם"-- לרבות עורות אהלים.


כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם:    הוא כלל מוסיף על הפרטים לבאר שבפרטים האלה צריך

  • ( א ) שיהיה כלי ולא עורות רצועות סנדלים שאינם כלי, אחר שעדיין לא תקנם בסנדל,
  • ( ב ) שיעשה בהם מלאכה הצריכה להעשות. לאפוקי עור המצה דלא מליח ולא קמיח ולא עפיץ. או עור האיפה דמליח ולא קמיח ולא עפיץ כמ"ש בפרק המוציא (דף עט),
  • ( ג ) מה שכתב "אשר יעשה מלאכה" ולא אמר "אשר נעשה" בלשון עבר להורות שגם דבר המתוקן להעשות למלאכתו כמו עורות אהלים מטמא.

והוא הדין דוגמאות אלה בכל הכלים. וכיוצא דריש בפרשת תזריע (סימן קס בסופו, עיי"ש).



  1. ^ נמחק עפ"פ המלבי"ם
  2. ^ מחקנו מכאן על פי פירוש המלבי"ם קטע שהופיע בנוסחת הספרא של המלבי"ם ובפירושו כתב שראוי למוחקו. והנה הקטע המדובר: מנין לעשות שאר כלים כבגדים? תלמוד לומר טמא. יכול יטמא אדם וכלי חרס? תלמוד לומר 'בגד'-- בגד הוא מטמא ואין מטמא אדם וכלי חרס. עיין במלבי"ם -- ויקיעורך
  3. ^ כאן הגהתי בציטוט הפסוק. ובדפוס המלבי"ם כתוב בטקסט הספרא "בכל מלאכת עור" אולם לא משמע שכן גרס מתוך פירושו ולכן הגהתי -- ויקיעורך