פתיחת התפריט הראשי

סימן קלגעריכה

ויקרא יא לד:
מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי יִטְמָא.


ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק ט:

[א] יכול אף הכלים מיטמאים באויר כלי חרס?    תלמוד לומר 'אוכל' -- אוכלים מיטמאים באויר כלי חרס ואין כלים מיטמאים באויר כלי חרס.

יכול אף אוכלי בהמה יהיו מיטמאים באויר כלי חרס?    תלמוד לומר "הָאֹכֶל" -- אוכלי אדם מיוחדים מיטמאים באויר כלי חרס ואין אוכלי בהמה מיטמאין באויר כלי חרס.

או יכול שאני מוציא את אוכלי בהמה שחישב עליהם למאכל אדם?    תלמוד לומר 'כל אוכל יטמא'.

יכול כל אוכל?    תלמוד לומר "אשר יֵאָכֵל"-- פרט לאוכל סרוח.

'אוכל יטמא'-- מלמד שהוא מיטמא בכל שהוא. יכול יטמא לאחרים בכל שהוא? תלמוד לומר "אשר יאכל" -- הא אינו מטמא אלא בכביצה.


מכל האוכל אשר יאכל:    זה מוסב על מה שכתב "כל אשר בתוכו יטמא" -- רק אוכל ולא כלים שבתוך כלי חרש. ועל זה אמר בספרא (מובא בשבת דף קלח, פסחים דף כ) "מכל האוכל" - אוכלים מטמאים מאויר כלי חרש ולא כלים.

ממה שכתב "האוכל" בה' הידיעה ולא אמר "כל אוכל", משמע אוכל הנודע; שהוא המיוחד לאדם, לא אוכלי בהמה. אבל במה שכתב "כל האוכל" -- מלת "כל" הוא מחייב כללי, ומרבה כל שהוא עתה מיוחד לאדם, אף אוכל בהמה שחשב לאכלו.

והוסיף "אשר יאכל" -- שצריך שהאוכל יאכל, לא אם נסרח ובלתי ראוי לאכילה. וגם כולל שצריך שיעור מיוחד לאכילה שהוא שיעור ביצה.

ומה שאמר שמטמא בכל שהוא -- לדעת התוספות פסחים (דף לג.) הוא דרבנן, ולדעת הרמב"ם שמקבל טומאה בכל שהוא צריך לומר שזה ממ"ש כל אשר בתוכו יטמא אפילו חרדל. ומבאר "מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים", ר"ל לקבל הכשר מים צריך כביצה והוא הדין לטמא אחרים.

סימן קלדעריכה

ויקרא יא לד:
מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי יִטְמָא.


ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק ט:

[ב] יכול המוקף צמיד פתיל בכלי חרס ונתון לתוך התנור יהא טמא?    תלמוד לומר "מכל האוכל"-- ולא כל האוכל, פרט למוקף צמיד פתיל בכלי חרס ונתון לתוך התנור.

יכול אף המוקף צמיד פתיל בכלי שטף ונתון לתוך התנור יהא טהור?

  • ודין הוא! ומה אם כלי חרס --שלא הציל את עצמו בלא צמיד פתיל באהל המת-- הציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת, כלי שטף --שהציל עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרס-- אינו דין שיציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל?!
  • תלמוד לומר "מכל האוכל"[1] "כל אשר בתוכו יטמא"-- להביא את המוקף צמיד פתיל בכלי שטף ונתון לתוך התנור.


קל וחומר לכלי שטף שלא יציל את עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרס!

  • ומה אם כלי חרס --שהציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת-- לא הציל את עצמו בלא צמיד פתיל באהל המת, כלי שטף --שלא הציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באויר כלי חרס-- אינו דין שלא יציל על עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרס?!
  • תלמוד לומר "מכל האוכל"-- אוכלים מיטמאים באויר כלי חרס ואין כלים מיטמאים באויר כלי חרס.


קל וחומר לכלי חרש שלא יציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת!

  • מה אם כלי שטף --שהציל על עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרש-- לא הציל על מה שבתוכו באויר כלי חרש בצמיד פתיל, כלי חרש --שלא הציל על עצמו בלא צמיד פתיל באהל המת-- אינו דין שלא יציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת?!
  • תלמוד לומר (במדבר יט, טו) "וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא" -- הא יש צמיד פתיל עליו, טהור.


מכל האוכל:    הנה מ"ם של "מכל" זרה, שהיה לו לכתוב "כל האוכל" כדין הפרט המפרש את הכלל. וכבר בארתי בכיוצא בו למעלה (סימן קטז) על מ"ם "מכל כלי עץ" שאינו מ"ם היחוס, דאז היה צריך שיבואו כל השמות אצלו ביחוס שממנו -- "מכל כלי עץ או מבגד", עיי"ש. וכן פה, אם היה מ"ם היחוס היה צריך לומר אחרי זה "ומכל משקה אשר ישתה" כמו שבארנו כלל זה היטב (סימן עא ובאילת השחר כלל רח).

ומזה הוציאו שהוא מ"ם הקצתית -- שרק מכל -- לא כל האוכל; וממעט אוכל שנתון תוך כלי חרס המוקף צמיד פתיל ונתון בתנור, שהצמיד פתיל מציל על האוכלים כמו שמועיל צמיד פתיל לכלי חרס שבאהל המת להציל על מה שבתוכו, כמו שכתוב "וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא", דמשמע - הא יש צמיד פתיל עליו טהור ומציל על מה שבתוכו. ולמדו בספרי שם שאינו מדבר רק בכלי חרס שהטומאה נכנסת דרך פתחו, שאינו מטמא מגבו רק מאוירו.


עוד אמרו שמה שכתוב "כל אשר בתוכו יטמא" (כן נראה להגיה) -- מלת "כל" מרבה אף שהיא בכלי המוקף צמיד -- אם היא כלי שטף -- אין מציל על אוכלים שבתוכו כמו שאינו מציל באהל המת. ואמרו דצריך קרא כי מן הדין הייתי טועה לאמר:

  • ( א ) שכלי שטף יציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל בכלי חרס אחר שמציל על עצמו בלא צמיד פתיל, כל שכן על מה שבתוכו בצמיד פתיל. דכל שכן מכלי חרס שמציל על מה שבתוכו באהל המת בצמיד פתיל אף שאינו בו כח להציל שם על עצמו. ועל זה צריך קרא ד"כל אשר בתוכו".
  • ( ב ) יש לטעות דכלי שטף שאינו מציל על מה שבתוכן בכלי חרס בצמיד פתיל כל שכן שלא יציל שם על עצמו בלא צמיד פתיל, דגם כלי חרס המציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת אינו מועיל להציל על עצמו בלא צמיד פתיל. על זה אמר "כל האוכל" ולא כלים.
  • ( ג ) יש לטעות דכלי חרס לא יציל על עצמו באהל המת בצמיד פתיל אחר שאינו מציל על עצמו מכל מכלי שטף שאינו מציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל בכלי חרס אף שמציל על עצמו. על זה אמר "וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו וכולי".


  1. ^ כן הגיה המלבי"ם