פתיחת התפריט הראשי


"בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור", כבר אמרו חז"ל (ברכות ז') אגרא דבי טמיא שתיקותא, ר"ל כי על כל רע שבא על האדם צריך להתעצב בלבו, ולזכור כי בא לו זה בעונותיו ויהרהר תשובה בלבו, שזה האנינה והאבילות על המתים, וטוב ללכת אל בית אבל והחי יתן אל לבו, עד "שבכל עצב יהיה" לו "מותר" ושכר, וכ"ז בלבו, אבל אם "מוציא בשפתיו" הוא דרך תרעומת שמתרעם על שנעשה לו ככה, וזה יהיה "למחסור", כמ"ש וידום אהרן ונטל שכר על שתיקתו וכו':  

דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.