מלבי"ם על מיכה ד
<< · מלבי"ם על מיכה · ד · >>
פסוק א
ביאור המילות
(א-ב) "עמים, והלכו גוים". (בישעיה ב') אמר ונהרדו אליו כל הגוים והלכו עמים רבים, שר"ל שגוים הפחותים מעמים (כפי הכלל שם א' ד') ינהרו כמים הנמשכים מעצמם בטבע בלי הכנה, ועמים החשובים שיש להם מלך יתועדו ויזמינו א"ע ללמוד דרכיו. ומיכה הוסיף שאח"ז גם עמים החשובים ימשכו אליו בטבע וגם גוים הפחותים יתועדו ללמוד דרכיו, וגם שמיכה אמר ונהרו עליו היינו על ההר עצמו שהוא יותר מן ההמשכה אל ההר שיחס ישעיה אל הגוים, ושההזמנה לעלות אל ההר יעשו גם גוים הפחותים:
"מדרכיו, בארחותיו". התבאר בישעיה שם:פסוק ב
פסוק ג
ביאור המילות
"ושפט בין עמים רבים". וישעיה אמר בין הגוים, ומיכה פי' שגם עמים שיש להם מלך ישמעו משפטיו, וגם גוים פחותים לתוכחות מוסרו יטו אזן:פסוק ד
פסוק ה
פסוק ו
ביאור המילות
"אספה הצלעה, והנדחה אקבצה". כבר התבאר (ישעיה י"א י"ב) שפעל אסף עקרו על הכנסת איזה דבר מן החוץ אל הפנים, ופעל קבץ בא על קיבוץ המפוזרות, ושם (י"ג י"ד) בארתי שפעל נדח מציין חוץ למקומו ויבא עליו פעל השבה בכ"מ, לבד כשמדבר מן גלות ישראל שעם הנדיחה נקשר מושג הפיזור והניפוץ מעצמו. ובארתי בכ"מ שעשרת השבטים אינם מפוזרים וא"צ קיבוץ רק אסיפה וקראם פה ובצפניה (ג' י"ד) בשם צולעה, שהם כצאן צולעה על ירכה כי אין רגלם עומדת במישור בדת ובאמונה, או מענין צלע וזויות על שנחבאים כל ימי הגלות בצלע כדור הארץ ולא נודע מקומם איה, ובצפניה אמר והושעתי את הצולעה, אם על ישועת הנפש והדת, אם מצד שהם יהיו הלוחמים ראשונה (כמ"ש בסי' ה') וצריכים ישועה, ואז יתקבצו גולי יהודה שהם מפוזרים ונפוצים:פסוק ז
"והנהלאה", הם שבט יהודה שהיה שארית ישראל רק שדחו אותה הלאה מגוי אל גוי, וממקום אל מקום, מקום אחר הלאה, והיו חלושים מאד ונתמעטו ע"י הריגות ובלבולים, אשימם לגוי עצום, "ומלך ה' עליהם",
- א) שיהיו תחת מלכות ה' והשגחתו,
- ב) שתהיה המלוכה "בהר ציון",
- ג) שיהיו "מעתה ועד עולם" היינו מעת הגאולה עד נצח כי לא יגלו עוד:
ביאור המילות
"והנהלאה", נגזר ממלת גש הלאה שמורה על התרחקות:פסוק ח
ביאור המילות
"מגדל עדר". שם מקום סמוך לבית לחם אפרתה (בראשית ל"ו י"ט כ"א), והנביא משתמש בשם זה על מגדל של עדר הצאן, (כמו ויבן מגדלים במדבר כי מקנה רב היה לו דה"ב כ"ו י'):
"ועפל". היינו מקום חזק ומבצר גבוה:
"תאתה ובאה". אתה מציין הביאה המוחלטת, ובאה מציין הביאה הבלתי מוחלטת, בת ציון תאתה בהחלט, והממשלה תבא בהדרגה ובכל פעם תתקרב יותר עד שתבא ממלכת, ולכן הטעם של מלת ובאה מלרע:פסוק ט
פסוק י
ביאור המילות
"חולי וגחי". כבר התבאר כ"פ כי המליץ ידמה כיבוש עיר בצורה כפתיחת רחם יולדה, כי כן תחיל ותגיח, (מענין גחון כמ"ש יחזקאל סי' ל"ב שתשכב על גחונה), וכן יצאו דמים רבים, והעצמים אשר בבטן המלאה יצאו לחוץ, ועז"א כי עתה תצאי מקריה, ושם קריה בא על עיר מבצר (ישעיה א' כ"ו):פסוק יא
"האומרים תחנף ותחז בציון עינינו", ר"ל והאסיפות האלה תהיה בשני אופנים, שלפעמים ירצו שציון תחנף להם, ר"ל שתהיה נכנעת ומשועבדת להם, כעבד החונף לאדוניו, כמו שהיה בימי היונים והרומיים שרצו שישראל יהיו תחתם למס עובד, ולפעמים יאמרו "תחז בציון עינינו", ר"ל שיחשבו שהמחזות שחזו הנביאים על ציון נאמרו עליהם כי הם נכנסו תחת ישראל ושעליהם ישכון ה' ועליהם חזו החוזים, כי כן יחשבו הישמעאלים ומטעם זה יתאספו לצבא על ירושלים לכבשה כנודע ודומיהם, וכן מטעם זה יתאספו חיל גוג ומגוג לכבוש את ירושלים ולחזות בה מחזות אשר חזו החוזים שלפי דעתם חזו עליהם:
ביאור המילות
"תחנף". פרשתי הכינוי על ציון, ויל"פ תחנף עינינו, שיחניפו לציון כאילו באו לחסות בצל קדושתה, ולחזות בה, הענינים הרוחנים, שזה הבדל בין ראה וחזה (כמ"ש ישעיה סי' ל"ג):פסוק יב
ביאור המילות
"לא ידעו מחשבות ה' ולא הבינו עצתו". כבר בארתי (ישעיה ה' י"ט) כי התכלית הנרצה אצל ה' יקרא עצה, והאמצעיים המובילים אל התכלית נקראו מחשבות, ויש הבדל בין ידיעה להבנה, שהידיעה תפול על דבר המושג בחוש, וההבנה על דבר המושג בשכלו (ישעיה מ"ג י' ובכ"מ), ומי שיודע האמצעיים יוכל להבין התכלית, למשל שרואה בעיניו מלך פלוני מיעד חילותיו לעמוד במקום פלוני ובסדר מיוחד מבין שרוצה ליפול על מדינה פלונית ולכבשה, והם לא ידעו האמצעיים, וגם כשידעו אותם לא יבינו העצה שהוא התכלית הנרצה אצלו:פסוק יג
ביאור המילות
"בצעם וחילם". בצע מיוחד על ממון שהרויח ורובו שלא במשפט כמו כן ארחות כל בוצע בצע (משלי א'):פסוק יד
<< · מלבי"ם על מיכה · ד · >>