מלבי"ם על חבקוק א ח
<< | מלבי"ם על חבקוק • פרק א' • פסוק ח' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְקַלּ֨וּ מִנְּמֵרִ֜ים סוּסָ֗יו וְחַדּוּ֙ מִזְּאֵ֣בֵי עֶ֔רֶב וּפָ֖שׁוּ פָּרָשָׁ֑יו וּפָֽרָשָׁיו֙ מֵרָח֣וֹק יָבֹ֔אוּ יָעֻ֕פוּ כְּנֶ֖שֶׁר חָ֥שׁ לֶאֱכֽוֹל׃
"וקלו סוסיו" הם "קלים" במרוצתם יותר "מנמרים" שהם קלי המרוץ מאד. וגם "חדו מזאבי ערב", שהם חדים ופראים יותר מן הזאבים הנמצאים ביער מעורב שהם פראים מאד, וסוסים כאלה יתיראו הפרשים לרכוב עליהם ובכ"ז "פשו פרשיו", רבו הרוכבים על סוסים האלה, והגם "שפרשיו מרחוק יבואו" והם עיפים מרוב הדרך, בכ"ז לא ינוחו מדרכם רק "יעופו כנשר חש לאכול", שתיכף בבואם ילחמו ויכבשו וישללו שלל:
ביאור המילות
"זאבי ערב". הזאב מסוכן לעת ערב, או ערב מענין מדבר וערבה:
"ופשו", ענין ריבוי, כמו ולא ידע בפש מאד (איוב ל"ה) ועקרו על שהדבר מתרבה בעצמו, כמו כי תפושו כעגלה דשה, ופשתם כעגלי מרבק, התרבות השומן והבשר, וכולל שהפרשים הם בריאות בשר וחזקים:
<< · מלבי"ם על חבקוק · א ח · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.